המדיניות המקרו-כלכלית

בפגישתו הראשונה של צוות המדיניות המקרו-כלכלית ב-1 במרס 2004, עדין לא היה ברור אם המשק יצא מן המיתון. אמנם לקראת אמצע אותו החודש הכריז בנק ישראל שהמיתון הסתיים כבר בנובמבר 2003, אולם המדד המשולב החדש למצב המשק ומדד מלניק מיולי 2004, מראים שלאחר עליה ניכרת בפעילות המשק ברבעון האחרון של 2003 וברבעון הראשון של 2004, יש דווקא האטה בקצב ההתרחבות של המשק, והמשק עודנו שרוי באבטלה גבוהה. ואכן, רק ביולי האחרון נמסר ששיעור האבטלה עלה ב-2.2% לעומת חודש יוני. הצוות ביקש להציע המלצות לפתרון בעיה חמורה זו.

כמו כן דן הצוות בשאלות הקשורות ברפורמה במס ובשינויים במערכת הקיצבאות. שינויים אלו צפויים להגדיל את האי שוויון במשק הישראלי, והדבר עלול לפגוע בצמיחת הכלכלה בעתיד. אחד הדוברים בכנס קיסריה השניים-עשר, פרופ' צבי זוסמן, אמר שחברי הצוות "[...] הראו שבעיית העוני היא לא רק בעיה של תחושות קיפוח ושל תחושות מחסור וסבל של כאלה שאין להם, אלא זו בעיה מקרו-כלכלית מהמדרגה הראשונה. הם הראו, וכדאי לזכור זאת, שצמצום העוני ואי-השוויון תורמים לצמיחה". ואכן, אחת המשימות של הצוות הייה להעריך עד כמה יגדל האי שוויון בין אזרחי ישראל ומה תהיינה ההשלכות הכלכליות האפשריות של הגדלת אי שוויון זה על הפעילות הכלכלית.

אחד מדוברי הכנס, קובי הבר, אמר: "[...] קל לבוא ולשים הצעות על השולחן. החלק הקשה הוא לוודא את הביצוע שלהן [...] אסור לנו לעצור מתוך תחושה שאולי הגענו למנוחה ולנחלה. אדרבה, זהו השלב של ריצה למרחקים ארוכים, ואם נתחיל להתבדר, הרי שכל מה שעשינו בשנתיים האחרונות, עלול מהר מאד לחזור לקדמותו". נייר עמדה זה הוא אפוא נדבך בניסיון ההתמודדות ברמת המקרו עם בעיות הכלכלה והחברה בישראל, ויש לקוות שיהיו לו מהלכים של ממש במציאות הישראלית.