חוקה שלא כתובה בתורה

הציבור הדתי בישראל נוהג זה שנים להיתלות באילנותיה הגבוהים של ההלכה היהודית על מנת לנמק את התנגדותו המוחלטת לכל חוקה שהיא פרט לתורה עצמה. אך עיון היסטורי בניסיונות לעצב חוקה בסוף שנות השלושים של המאה העשרים ובראשית ימי המדינה חושף עובדות מפתיעות. מתברר כי גורמים אורתודוקסיים מרכזיים לא רק שלא דחו את רעיון החוקה, אלא אף שאפו להיות מעורבים בעיצובה.

המחקר שלפנינו מנפץ את מיתוס שלילתה האידאולוגית המוחלטת של כל חוקה מעשה ידי אדם על ידי ההלכה ועל ידי הציבור הדתי ומציב את הוויכוח האקטואלי בנושא בנקודה אחרת לחלוטין מזו שמקובל להתייחס אליה.

הפרק הראשון של המחקר הוא מעין מפת דרכים היסטורית של רעיון החוקה בישראל. הפרק השני מתמקד בשנות השלושים של המאה העשרים - תקופה מכרעת להבנת סוגיית החוקה ועמדותיו של הציבור הדתי. הפרק השלישי מגולל את עלייתו ונפילתו של רעיון החוקה בישראל, והפרק הרביעי סוקר את עמדת הרבנים בסוגיה סבוכה זו. בפרק החמישי, החותם, מובאות הביקורות המנומקת של אישים מתוך הציונות הדתית על ההתנגדות לחקיקת חוקה בישראל.