יחסי עבודה בעידן של תמורות

מערכת יחסי העבודה בישראל התאפיינה בעבר בהסדרה רחבה של הסכמים קיבוציים ושל גיבוש מדיניות חברתית וכלכלית באמצעות משא ומתן בין שלושת הצדדים במערכת יחסי העבודה: המדינה על רשויותיה השונות, ארגוני העובדים וארגוני המעסיקים.

מערכת יחסי העבודה במתכונתה המוכרת איבדה את יציבותה עקב תהליכים גלובליים ועקב תהליכים ייחודים לישראל; במקום הסדרה קיבוצית אנו עדים להסדרה אינדיווידואלית-חוזית של שוק העבודה ולרגולציה שמקורה בחוקים ובפסיקת בית הדין. בתהליך זה נשחקים המשא ומתן הקיבוצי וכן המוסדות שנועדו לקבוע מדיניות כלכלית-חברתית, למנוע  סכסוכים וליישבם במקרה שכבר התחוללו.

נייר העמדה מתמקד בשתי דוגמאות למשבר:

1. סכסוכי עבודה בשירות הציבורי - הכותבים מתארים את ההיקף ואת המהות של הסכסוכים בתחום זה ומדגישים את חולשתם של המנגנונים ליישוב סכסוכים, כגורם המסביר את השביתות. הכותבים ממליצים להעדיף גישה דו-צדדית, המקדמת פתרונות משותפים המבוססים על הסכמה, על פני גישה חד-צדדית, המאפשרת לכל צד להשתמש בכוחו כדי להכניע את הצד השני או המאפשרת לפנות אל הכלל המשפטי לשם הכרעה בסכסוכים.
2. עובדים בשכר נמוך בסקטור הפרטי - הכותבים מציגים את השפעת שחיקתה של מערכת יחסי העבודה הקיבוצית על פגיעותם של העובדים בשכר נמוך. תנאי ההעסקה של עובדים אלה מאופיינים בהעדר ביטחון תעסוקתי, בהיעדר ביטחון סוציאלי פנסיוני, בנגישות נמוכה להכשרה מקצועית ובהיעדר יכולת לעמוד על זכויות מכוח הדין. לפיכך הצוות ממליץ לקדם מבנה מוסדי שיהיה ביכולתו לשפר את האיזון בין צרכי הביטחון של העובדים לבין צורכי הגמישות של המעסיקים. כך תובטח עצמאות כלכלית והשתלבות חברתית של העובדים בשכר נמוך.

שני החלקים העיקריים של נייר עמדה זה מכוונים לפתרונות של סכסוכים ולקביעת מדיניות כלכלית-חברתית. אלה יהיו מבוססים על עידוד הסכמה בהליך רב-משתתפים, מבוקר מבחינה משפטית וציבורית ובעל שקיפות ציבורית באשר לשיקולים המקצועיים והערכיים.