הצעת חוק הגנת הפרטיות, התשע"ט-2019

בשנת 2004 התגבשה במשרד המשפטים ההבנה שיש לבחון מחדש את ההסדר הקבוע בחוק בעניין מאגרי מידע ולגבש הצעה למכלול התיקונים הנדרשים. הסיבות העיקריות להבנה זו היו עיגונה של הזכות לפרטיות כזכות חוקתית בסעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו והחידושים הטכנולוגיים שהביאו להתגברות השימוש במאגרי מידע ממוחשבים באופנים חדשים שלא היו ידועים ומוכרים בעת חקיקת החוק. כדי לבחון מחדש את החוק מונתה ועדת מומחים, מתוך המערכת הממשלתית ומחוצה לה, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יהושע שופמן. הדוח המקיף הוגש בינואר 2007. ואולם מתוך מכלול התיקונים שהציעה הוועדה נדון בכנסת רק התיקון להגדרת "הסכמה".

בעשור וחצי האחרון יצרה ההתפתחות הטכנולוגית המהירה מתח ואי–הלימה בין הזכות לפרטיות לבין פרקטיקות של איסוף, איגום ועיבוד של מידע אישי , שהכלכלה הדיגיטלית מבוססת עליהן.