מדינה, משפט והלכה ג.

בולט בהעדרו עיסוק הלכתי מסודר בשאלות של דת ומדינה. חוסר זה מקורו בהשקפה הרווחת שההלכה היא מערכת משפט קבועה ובלתי משתנה וממילא אין היא יכולה לייצר פתרונות חדשים למציאות חדשה ולאתגר שמציבה הקמתה של מדינה יהודית בפני ההלכה. התוצאה מוזרה: ההלכה, למרות שהיא עומדת במוקד החיכוך בין דת ומדינה, נתפסת כבלתי רלבנטית לדיון על הקלת החיכוך.

נייר עמדה זה טוען ששתיקת ההלכה בנושאים של דת ומדינה לא רק שאיננה הכרחית, אלא היא גם בלתי ראויה מנקודת ראות דתית.

ההלכה כ"תורת חיים" פועלת תמיד מתוך ההיסטוריה וכתגובה למציאות המתחלפת. בדורנו, נדרשת התייחסות הלכתית בלתי שמרנית לשלוש תופעות מרכזיות: הקמתה של מדינה יהודית, תופעת החילוניות הנורמטיבית, ואובדן הדומיננטיות של משפט ההלכה בתוך הציבור היהודי. מתוך הדיון בתופעות האמורות אמורה לצמוח תשובה הלכתית לשאלות המרכזיות של דת ומדינה.

עיקרו של נייר העמדה הוא בהצעה של ארבעה סוגים של אסטרטגיות פעולה פנים הלכתיות להתחדשות הלכתית אורתודוקסית. אסטרטגיות אלו ישמשו תחליף לצחיחות המחשבתית והפאסיביות המשפטית של התגובה ההלכתית בדורנו בסוגיות של דת ומדינה. כל אחת מהאסטרטגיות מציבה אתגר ומעוררת קשיים עבור פוסקי ההלכה, אולם רק אפשרות אחת גרועה מהן: המשך השתיקה ההלכתית בסוגיות של דת ומדינה והתבצרות מאחורי הכלל המנוון "חדש אסור מהתורה".