מצביעים או לא מצביעים?

אי־ההשתתפות בבחירות בישראל — תמונת מצב

מאז תחילת שנות ה־2000 מתאפיינות מערכות הבחירות לכנסת בשיעורי השתתפות נמוכים למדי. בחמש מערכות הבחירות האחרונות, מאז 1999, שיעורי ההשתתפות נמוכים ביותר מ־10% משיעורי ההשתתפות במערכות הבחירות שקדמו להן (כ־80% בממוצע). אף שירידה בשיעורי ההשתתפות מאפיינת מדינות דמוקרטיות נוספות, בישראל התרחשה הירידה בתקופת זמן קצרה והיא הייתה חדה במיוחד.

מהן ההשלכות השליליות של אי־השתתפות בבחירות?

1. אי־השתתפות המונית בבחירות עלולה להחליש את המוסדות הנבחרים ולפגוע ברמת הייצוגיות שלהם.
2. אי־השתתפות בבחירות בקרב קבוצות מסוימות באוכלוסייה (למשל נשים, מיעוטים אתניים או תושבי פריפריה) גוררת תת־ייצוג שלהן במוסדות הנבחרים. תוצר נלווה של אותה אי־השתתפות הוא ייצוג־יתר של קבוצות מאורגנות וחזקות, שיכולות, בעקבות ייצוג היתר הזה, להטות את המערכת הפוליטית לטובת האינטרסים שלהן באופן שאינו משקף את משקלן האמיתי בחברה.
3. תרבות אזרחית פסיבית היא ביטוי להתנוונות הדמוקרטיה. שיעורי השתתפות נמוכים בבחירות מעידים על השתרשותה של תרבות כזאת.

ממצאים מדאיגים

1. בישראל נרשמים זה שנים שיעורי הצבעה נמוכים ביישובי הפריפריה לעומת יישובי המרכז.
2. תושבי יישובים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך משתתפים פחות בבחירות לכנסת.
3. תושבי יישובים ששיעור העולים בהם (מ־1990) גבוה נוטים להצביע פחות מתושבי יישובים ששיעור העולים בהם נמוך.
4. שיעור הירידה בהשתתפותם של הערבים אזרחי ישראל בבחירות גבוה משיעור הירידה בהשתתפות של כלל אזרחי המדינה.

מה גורם לישראלים שלא להשתתף בבחירות לכנסת?

• חוסר אמון בכוח ההשפעה של האזרח על מדיניות הממשלה.
• חוסר אמון באפקטיביות של הבחירות כתהליך שיכול לשנות את המצב במדינה.
• חוסר עניין בפוליטיקה והיעדר ידע פוליטי.
• חוסר אכפתיות כלפי הבעיות של המדינה ופסימיות באשר למצבה הכללי.
• חוסר אמון במפלגות ובמוסד הנבחר — הכנסת.
• חוסר הזדהות עם המפלגות והיחלשות בזהות המפלגתית.
• הרגשה שהמערכת הפוליטית אינה מספקת חלופות ראויות. 

מה המדינה יכולה לעשות כדי לעודד השתתפות בבחירות?

אנו מציעים דרכים מוסדיות להתמודד עם תופעת הירידה בשיעורי ההצבעה, על בסיס ניסיונן של מדינות אחרות. הרפורמות הנחוצות לדעתנו לעידוד ההשתתפות בבחירות בישראל הן בעיקר בתחום הנגשת הליך ההצבעה לאוכלוסיות רחבות יותר.

1. הנגשת הליך ההצבעה

(א) יש לאפשר לבוחר להצביע גם בקלפי שהוא איננו רשום בה, שלא כמו המצב הנוהג היום, שבו הבוחר יכול לממש את זכות ההצבעה שלו רק בקלפי שהוא רשום בה.

(ב) כדי שהבוחר יוכל להצביע בקלפי שהוא איננו רשום בה יש לקבוע בחוק הבחירות הליך שלפיו כל בוחר שמעוניין בכך יוכל לפנות לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה להעתיק את רישום הקלפי שלו למקום מגוריו הזמני.

(ג) יש להחליט אם כל אזרח רשאי לפנות לוועדת הבחירות בבקשה להעביר את רישום הקלפי שלו או רק קבוצות מוגדרות רשאיות לעשות זאת (למשל סטודנטים).

2. הוספת קלפיות ניידות ביום הבחירות

(א) יש להוסיף קלפיות ניידות בנמל התעופה בן־גוריון ולהתיר בהן הצבעה לכל האזרחים היוצאים את המדינה ביום זה.

(ב) יש להוסיף קלפיות ניידות במוסדות להשכלה גבוהה.

3. הנהגת הצבעה מוקדמת

יש לתקן את חוק הבחירות ולאפשר לאוכלוסיות נוספות על אלו שכבר רשומות בו לממש
את זכות ההצבעה שלהן לפני מועד ההצבעה הרשמית.

לעומת מדינות אחרות – מה לא מומלץ אצלנו?

1. לא מומלץ להחיל חובת הצבעה.
2. לא מומלץ לאפשר הצבעת אזרחים השוהים/מתגוררים בחו"ל.
3. לא מומלץ לאפשר הצבעה באמצעות הדואר או באמצעות מיופה כוח.

הותרת מצב ההשתתפות בבחירות לכנסת על כנו עלולה להנציח, ואפילו לחזק, מגמות של אדישות, ניכור, פסימיות וחוסר הזדהות עם המערכת הפוליטית. היא עלולה גם להביא לכרסום בבסיס הלגיטימציה של מוסדות השלטון בישראל בטווח הארוך.

השתתפו בכתיבה

ד"ר ניר אטמור — מרצה במכללה האקדמית צפת וחוקר לשעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה. מחקריו עוסקים בפוליטיקה השוואתית, בעיקר מערכות בחירות, שיטות בחירה והשתתפות בבחירות.

מיכאל פיליפוב — דוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ועוזר מחקר לשעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה. חוקר את הסוציולוגיה הפוליטית של החברה הישראלית, בעיקר דעת קהל וההתנהגות הפוליטית של הבוחר הישראלי.

ד"ר חן פרידברג — חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במחלקה ללימודי ישראל במזרח התיכון ומדע המדינה שבאוניברסיטת אריאל בשומרון. עוסקת בעיקר בחקר הכנסת ותפקודה.

ד"ר עופר קניג — עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. מתמקד בפוליטיקה השוואתית, מפלגות, בחירת מנהיגים, שיטות בחירה והמערכת הפוליטית בישראל.

תקציר

close