משבר הקורונה והחברה הערבית
שיעור גבוה יותר של מובטלים או עובדים שיצאו לחל"ת ופגיעה עמוקה יותר בשכר ובהיקף המשרה, מעצימים את הבעיות שרווחו עוד קודם לכן בחברה הערבית. קיים חשש אמיתי שמשפחות רבות יתדרדרו לעוני, ושעובדים רבים שנפלטו משוק העבודה לא ימצאו את דרכם חזרה. לאלו עלולות להיות השלכות ארוכות טווח שליליות על החברה הישראלית כולה
Flash 90
הסקר הנוכחי (סבב שלישי) נערך במהלך השבוע השני של חודש דצמבר 2020, בימים שבין ה-6.12 ל-16.12.20. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של הציבור בשוק העבודה בישראל עבדו ערב משבר הקורונה.
הסקר נערך בשבוע השני של דצמבר 2020, לאחר תהליך הדרגתי של הקלות בסגר השני שהסתיים באמצע אוקטובר 2020 ולפני שינוי הכיוון חזרה למגבלות ההתקהלות המחמירות ולסגר השלישי. לפיכך ניתן לראות בסקר זה כמשקף את המצב של הציבור בשוק העבודה ב"שגרת קורונה".
נבהיר כי על אף שהמשיבים בסקר התבקשו לרוב להשיב לגבי מצבם במועד ביצוע הסקר, דהיינו בשבוע השני של דצמבר 2020, לגבי חלק מהשאלות (אלו המתייחסות לשכר/הכנסה) התבקשו המשיבים להתייחס לחודש נובמבר, זאת מאחר ונתוני השכר מתקבלים רק בסיום חודש העבודה.
את הסקר יזם, גיבש וניתח צוות המרכז לממשל וכלכלה, במכון הישראלי לדמוקרטיה, בסיוע ופיקוח מתודולוגי של צוות מרכז גוטמן למחקרי דעת קהל ומדיניות, כאשר הדגימה בשטח בוצעה באמצעות חברת מדגם.
מטרת הסקר - לספק למקבלי ההחלטות במשק תמונה עדכנית לגבי מצבם של העצמאים והשכירים במשק, על רקע משבר הקורונה והגבלות הפעילות במשק.
הסקר הנוכחי מבוסס על מדגם מייצג של אוכלוסיית העובדים במשק ערב פרוץ משבר הקורונה, וכולל סה"כ 767 משיבים, מתוכם 162 מהאוכלוסיה הערבית ו-605 מהאוכלוסיה היהודית. שיעור הערבים תוקנן בכל הניתוחים לשיעור של 14.2% מהאוכלוסיה, בדומה לשיעורם האמיתי באוכלוסייה העובדת טרום הקורונה.
שכיריםכל שאלות התעסוקה בקרב שכירים בחלק זה מתייחסות כולן למצבם בחודש דצמבר 2020 ושאלות השכר לחודש נובמבר 2020.הדגימה של עצמאים ערבים הייתה קטנה מדי בסקר זה ולכן המסמך כולל ניתוח רק של אוכלוסיית השכירים לבדם, או של המדגם בכללותו, וללא ניתוח של העצמאים לבדם.
נכון לחודש דצמבר 2020 היו סה"כ כ- 22% מפוטרים או בחל"ת בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת כ- 12% בקרב היהודים:
כ-8% מהאוכלוסייה הערבית פוטרו מאז פרוץ משבר הקורונה, זאת לעומת כ- 4% בלבד בקרב היהודים. גם שיעור הנמצאים בחל"ת נמצא גבוה יחסית בקרב הערבים: כ- 11% לעומת 7% בקרב היהודים.
בדומה, נמצא כי שיעור הערבים שהמשיכו לעבוד בתקופת הקורונה, אך נאלצו לרדת בשיעורי המשרה שלהם כמעט כפול בהשוואה ליהודים: 20% לעומת כ- 11%, בהתאמה.
שיעור השכירים הערבים הגבוה שפוטרו או שהוצאו לחל"ת אינו מפתיע. משבר הקורונה פגע בעיקר בענפים ובמקצועות שהשכר בהם נמוך והיכולת לבצע אותם מרחוק קטנה. במהלך הסגרים הראשון והשני הענפים שבהם שיעור האבטלה היה הגבוה ביותר היו שירותי אוכל ואירוח, אמנות בידור ופנאי, מסחר, חינוך ושירותי תחבורה. מדובר בפגיעה משמעותית בתעסוקה בחברה הערבית שכן מוקד הפגיעה היה בענפים שמהווים שיעור בולט בתעסוקת האוכלוסייה הערבית: כך למשל, כ-16% מהמועסקים הערבים בשנת 2019 עבדו בענף המסחר, לעומת 10% בקרב יהודים וכ-7% מהערבים עובדים בשירותי תחבורה לעומת 4% בקרב יהודים. השפעה נוספת נובעת מהעובדה ששיעור גבוה יותר של משלחי יד שכיחים באוכלוסיה הערבית הם כאלו שאינם מאפשרים עבודה מהבית (כגון פועלי בניין, עובדי נקיון, מוכרים בחניות, נהגים ועוד), ועל כן במצב של סגר והגבלות יכולתם להישאר בתעסוקה נפגעת משמעותית גם בענפים שנפגעו מעט יחסית במהלך המשבר.
גם הפגיעה בשכר של השכירים הערבים הייתה שכיחה ועמוקה יחסית ליהודים: 41% מהערבים בשוק העבודה (שעבדו ) דיווחו על פגיעה בשכרם בחודש נובמבר 2020, לעומת 24% בקרב היהודים. כאשר מתוכם שיעור המדווחים שלא קיבלו כלל שכר בקרב הערבים, 3.8%, גבוה פי יותר מ- 3 בהשוואה שיעורם בקרב היהודים (1.2%). כאמור, עובדים בשכר נמוך, מהם שיעור ניכר הם עובדים ערבים, הם אלו שנפגעו יותר במהלך משבר הקורונה. השיעור הגבוה של עובדים ערבים במקצועות פיזיים יחד עם אוריינות דיגיטלית נמוכה ותשתיות אינטרנט ירודות ביישובים הערביים מנעו מעובדים ערבים רבים להמשיך בשגרת עבודתם – גם אלו שביכולתם לבצע את עבודתם מרחוק.
גם שיעור ירידת השכר (בקרב אלו שדיווחו על ירידה) היה גבוה יחסית בקרב הערבים בהשוואה ליהודים: השכירים הערבים דיווחו על ירידה של 31% בשכרם בנובמבר 2020 לעומת 23% בקרב השכירים היהודים. נתונים אלו מתיישבים עם השיעור הכמעט כפול של שכירים ערבים שנאלצו לצמצם את היקף המשרה שלהם.
יתרה מכך, השוואה בין שכיחות הפגיעה בשכר בין יוני ונובמבר מעלה ששיעור העובדים היהודים שנפגעו הצטמצם בעוד ששיעור העובדים הערבים שנפגעו כמעט ונותר על כנו. כלומר, העובדים היהודים הצליחו יותר להסתגל ל"שגרת הקורונה" וצמצמו את הפגיעה בשכרם. ממצא זה מחדד ששינויי עומק עומדים בבסיס היכולת להסתגל לצורות עבודה חדשות. בעוד שמעסיקים ומועסקים יהודים הסתגלו יחסית מהר למציאות החדשה ובכך צמצמו את היקף הפגיעה בהם, שיפור ברמת תשתיות האינטרנט ביישובים הערביים ובמיומנויות הדיגיטליות של עובדים ערבים מצריכות השקעה ארוכת טווח.
עוד עולה מהסקר כי מתוך מי שעבדו בתחילת דצמבר, שיעור הערבים שעובדים מהבית (רק מהבית או משלבים עם עבודה בבית העסק) נמוך בהשוואה ליהודים: 40% לעומת 46%.
בעוד שיעור העובדים רק מהבית נמצא זהה על כ-13% (יהודים וערבים), הרי ששיעור המשלבים עבודה מהבית וממקום העבודה נמצא נמוך יחסית בקרב הערבים (27%) אל מול היהודים (33%)
עם זאת, חשוב לחדד שפערים אלו משקפים את מצב האוכלוסיה שעובדת נכון לביצוע הסקר. כפי שראינו לעיל חלק גדול יותר באוכלוסיה הערבית יצא ממעגל התעסוקה, וייתכן מאוד כי שיפור איכות ההון האנושי ורכישת מקצועות אקדמאים (או טכנולוגיים) לצד שיפור רמות התשתיות והאינטרנט – היו מסייעים להגדיל את שיעור העובדים שנותרו בשוק העבודה. הפערים שהתגלו בין האוכלוסיה היהודית לערבית מתבטאים הן ביכולת להגמיש את תנאי ההעסקה והן בעצם ההימצאות בתעסוקה.
למרות זאת, שיעור הערבים (שכירים ועצמאים) שהשיבו כי היו מעוניינים לעבור הכשרה מקצועית קצרה בת 3 עד 6 חודשים, במימון ממשלתי היה מעט נמוך יותר בקרב הערבים: 42% לעומת 48% בקרב היהודים. נתון משמעותי נוסף שעולה מן התרשים הוא ש-20% מהעובדים הערבים ענו 'לא יודעים' לשאלה זו. גם בקרב יהודים שיעור גבוה יחסית של 15% ענו כך. ממצא זה, בנוסף ל-37-38% (בקרב ערבים ויהודים) שלא היו מעוניינים לקחת חלק בהכשרה מקצועית, מסביר את הכשלים המאפיינים את מערך ההכשרות המקצועיות בישראל. במידה רבה, מערך זה לא היה רלוונטי עד כה לשוק התעסוקה ולא שיפר באופן ניכר את כושר ההשתכרות והתעסוקתיות של בוגריו. מחקרים הראו שבעיות אלו מועצמות בקרב בוגרי ההכשרות המקצועיות הערבים ובעיקר בקרב נשים ערביות.
שיעור המעוניינים לעבור הסבה מקצועית היה גבוה יחסית בשתי האוכלוסיות: 54% בקרב ערבים ו-56% בקרב היהודים. שיעור מתעניינים גבוה יחסית בקרב הערבים (46%) נמצא גם לגבי העשרה מקצועית ושדרוג יכולות בתחום העיסוק המקצועי שלהם (52% בקרב היהודים).
שיעור מתעניינים דומה, 47%, נמצא לקורסים לפיתוח כישורים דיגיטליים, ו/או שיווק ומכירה און-ליין, זאת לעומת רק 41% מתעניינים באוכלוסייה היהודית.
סיבה נוספת שיכולה להסביר את השיעור הנמוך יחסית של עובדים ערבים שמעוניינים בהכשרה מקצועית היא שבזמן משבר הקורונה שיעור ניכר מהחברה הערבית נמצא במצב הישרדותי. כפי שנראה בהמשך, נתוני הכניסה של החברה הערבית למשבר היו נמוכים ובעקבותיו הם רק החריפו. ייתכן שרבים בחברה הערבית תופסים הכשרות מקצועיות כפריבילגיה שתגזול זמן יקר ובמקום הם מעדיפים להפנות את מאמציהם למציאת תעסוקה ולהגדלת ההכנסות המשפחתיות.
ייתכן שעובדה זו היא חלק מההסבר גם לשיעור גבוה יחסית של מעוניינים בפיתוח כישורים דיגיטליים בקרב העובדים הערבים. הכשרה מסוג זה נתפסת כפחות מחייבת מהכשרה מקצועית, ככזאת שניתן לעשותה במקביל לעבודה. כמובן שגם רמת הכישורים הדיגיטליים הנמוכה של עובדים ערבים, אשר השלכותיה מורגשות היטב בזמן המשבר, גם היא משפיעה על הרצון של עובדים ערבים לקחת חלק בהכשרות לפיתוח כישורים אלו.
באופן עקבי, מצב הנזילות בחברה הערבית קשה יותר בהשוואה ליהודים: שיעור הערבים שמדווחים כי אין ברשותם כסף נזיל (47%) גבוה משמעותית משיעורם בקרב היהודים שאינם חרדים (27%). עם זאת נראה כי מצבם של הערבים נשאר זהה יחסית ליוני בעוד שמצבם של היהודים שאינם חרדים הורע – ביולי 46% מהערבים ציינו שאין ברשותם כסף נזיל בעוד שרק 22% מהיהודים הלא חרדים ציינו זאת אז.
גם משך הזמן שהכסף הנזיל מספיק לו קצר משמעותית בקרב האוכלוסייה הערבית: 85% מהערבים בעלי כסף נזיל ציינו שהכסף שברשותם יספיק להם להתקיים רק עד חצי שנה (מהם 56% רק עד חודשיים), זאת לעומת 66% בקרב היהודים שאינם חרדים.כמות המשיבים החרדים שענו על שאלה זו קטנה מדי ולכן לא נוכל לאפיין אוכלוסיה זו.
ממצאים אלו קשורים באופן הדוק למצב החברה הערבית ערב המשבר. ההכנסות המשפחתיות הנמוכות ושיעורי העוני הגבוהים טרם המשבר רק החמירו את המצב וצמצמו את היכולת של משפחות ערביות להתקיים בכבוד. בשנת 2019 כ-37% מהמשפחות הערביות חיו מתחת לקו העוני. זאת לעומת כ-19% בקרב משפחות יהודיות. כמו כן, ההכנסה הפנויה הממוצעת של משקי בית ערביים הייתה נמוכה בהרבה – 14.6 אלף לעומת 21.5 בקרב משקי בית יהודיים. אין זה פלא אפוא ששיעור כה גבוה מהערבים ציינו שאין ברשותם כסף נזיל ובקרב אלו שכן מעל לחצי ציינו שהוא יאזול בתוך חודשיים.
בהמשך ישיר, עוד עולה מדיווחי הסקר שמחצית (50%) מציבור הערבים נמצאים כיום במינוס בבנק, לעומת כ- 30% בקרב היהודים שאינם חרדים. רק 38% מהערבים מדווחים כי אינם נמצאים במינוס, לעומת 67% מהיהודים שאינם חרדים (כמעט פי 2) ו-45% בקרב החרדים. בעניין זה יש לציין שרבים בחברה הערבית מנהלים חשבון בנק בבנק הדואר, בו אין אפשרות להיכנס למינוס. כלומר, יש לשער ששיעור גבוה אף יותר מהערבים היה במינוס לולא היו מנהלים את חשבון הבנק שלהם בבנק הדואר.
נראה כי אי השוויון הכלכלי בין האוכלוסייה הערבית והיהודית התעצם נוכח השפעות המשבר. שיעור גבוה יותר של מובטלים או בחל"ת ופגיעה עמוקה יותר בשכר ובהיקף המשרה רק מעצימים את הבעיות שרווחו לפני כן בחברה הערבית. קיים חשש אמיתי שמשפחות רבות יתדרדרו לעוני, ושעובדים רבים שנפלטו משוק העבודה לא ימצאו את מקומם חזרה וישאבו לאבטלה כרונית. לאלו עלולות להיות השלכות ארוכות טווח שליליות לא רק על החברה הערבית אלא על כלל החברה הישראלית. כדי למנוע התדרדרות זו, על המדינה להשקיע בכלים מותאמים שיסייעו לשיפור ההון האנושי, תוך התאמה לחברה הערבית ופתיחת אפשרויות תעסוקה בדגש על החברה הערבית. באופן ספציפי, על המדינה להשקיע במערך הכשרות מקצועיות שיספק מענה הולם לצרכי החברה הערבית ובמקביל להשקיע מאמצים להחזיר עובדים שנפלטו משוק העבודה ונמצאים בסכנה לאבטלה כרונית.