האם שירות החובה מאפשר צמצום פערים חברתיים?

צה"ל נתפס בישראל מאז ומתמיד כצבא העם, שמורכב מכל העם, מגן על כולו, ומחבר בין כל חלקיו. אבל האם אכן צה"ל מצליח לעמוד במשימת הגישור? מחקר חדש בדק האם עצם השירות ביחד מאפשר למגזרים שונים להכיר ולקבל זה את זה באופן מלא, או שכל קבוצה ממשיכה להתבצר במקומה למרות השירות המשותף

flash 90

אחד הטיעונים בזכות גיוס חובה הוא היכולת של שירות צבאי להיות "בית הספר לאומה". כפי שתיאר זאת בן-גוריון במאי 1959 דברים בכנס מפקדים:

הצבא יהיה בית הספר הגדול ביותר בישראל [...] הוא יהיה כור המצרף והמיזוג לעלייה, והרס מחיצות עדות ושבטים [...] וכשם שמדינות ישראל מלכדת כל היהדות [...] כך מלכד צה"ל את העם בישראל לכל מפלגותיו וקרעיו.דוד בן גוריון, "צה"ל – בית היוצר של אומה לוחמת ויוצרת," מערכות 287 (יוני 1983), עמ' 3.

מורשת זו, הרואה בצה"ל כלי חברתי ולא רק ביטחוני, ממשיכה ללוות את המדינה ואזרחיה. צה"ל של המאה ה-21 עדיין נתפס כ"צבא העם": מורכב מכל חלקי העם, מגן על העם כולו, ומשמש כלי לסוציאליזציה. במובן זה, צה"ל אמור למסד זהות קולקטיבית אחת, המכילה את כל חלקיו ומגזריו של העם.ראו למשל: נועה אזולאי ונורית קוטיק, מעורבות חברתית של צה"ל – סקירה היסטורית (הרצאה בכנס אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל, כנס כנרת, 17-18 ינואר, 2016); נבו, ברוך ושור יעל. החוזה בין צה"ל לחברה הישראלית: שירת החובה (ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרוייקט צבא-חברה, 2002); Azarya, Victor, and Baruch Kimmerling. "New immigrants in the Israeli armed forces." Armed Forces & Society 6.3 (1980): 455-482. גם אם במהלך השנים עלו תהיות לגבי תפקיד זה, נחיצותו ומקומו בסדר היום של צה"ל, בפועל ההנחה כי לצה"ל יש תפקיד חברתי וכי תפקיד זה נחוץ ומהותי – נשארה.

בהתאם לתפיסה זו, צה"ל ממשיך למלא תפקידים חברתיים רבים: הוא קולט עליה, עוסק בגיור, משלים שנות לימוד, ובאופן כללי עוסק במשימות שאינן צבאיות. אולם, גם בלא להתייחס לשאלה הנורמטיבית האם ראוי שצה"ל ימלא תפקידים אלה, כדאי לשאול האם אכן צה"ל מצליח לעמוד במשימת הגישור? האם עצם השירות ביחד, כפי שטען בן-גוריון, מאפשר היכרות בין מגזרים וגורם להם לשרטט מחדש גבולות חברתיים ולקבל אלו את אלו באופן מלא? או שאולי שירות צבאי אינו מצליח לגרום לשינוי בתפיסת בני קבוצות אחרות כשייכים לאותה קבוצת-על וכל קבוצה ממשיכה להתבצר במקומה, למרות השירות המשותף?

מחקר המבוסס על סקרים וראיונות בחן את תפיסתם העצמית של סטודנטים לתואר ראשון במכללות ובאוניברסיטאות בישראל ממגוון חיתוכים סוציואקונומיים לגבי גבולות אלו. המחקר מצא כי בעוד שישנה השפעה ארוכת טווח של שירות צבאי על המשרתים, היא אינה בהכרח השפעה מעמיקה. עיקר השפעת השירות היא בעצם ההכרות, ולא בהכרח באיכותה. ממצאי המחקר מצביעים על כך שיוצאי צבא מרגישים שהשירות השפיע עליהם. אולם, נראה כי השירות אינו גורם להם לשינוי מהותי במובן זה שהם אינם משרטטים מחדש גבולות חברתיים. הוא מעודד חברות, הכרות ותובנות שונות, אבל לא מעבר לכך. בהקשר זה, ההשפעה העיקרית היא בתחושתם הסובייקטיבית של יוצאי צבא: משרתים מרגישים שהשירות איפשר להם היכרות ותרם להם. אבל ההשפעה המעשית בתחום זה מוגבלת.

מכיוון שלא ניתן להקיף את כל השסעים החברתיים בישראל במסגרת פרויקט מחקרי אחד, נבחר השסע הדתי-חילוני לפרויקט הנוכחי.יש לציין כלא נעסוק כאן בחיכוכים בין דתיים, חילונים ומסורתיים על כלל גווניהם בעת השירות.

על פי נתוני המל"ג משנת 2013, המל"ג, מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל: לקט נתונים (2013) che.org.il/wp-content/uploads/2016/10/2013.pdf כמחצית מכל שכבת גיל בטווח הגילאים 23-27 של אזרחי ישראל מתחילה בלימודים אקדמאים בכל שנה נתונה (במכללות ובאוניברסיטאות, כאשר מעט יותר ממחצית מהנרשמים מגיעים למכללות). נתונים אלו כוללים את כלל אזרחי ישראל: יהודים ולא יהודים, יוצאי צבא, שירות לאומי וכאלה שלא שירתו כלל, דתיים וחילונים. הם גם כוללים חתך סוציו-אקונומי נרחב ומגוון מבחינת החלוקה הגיאוגרפית של מרכז-פריפריה. מכאן שמוסדות להשכלה גבוהה בישראל הם מיקום נוח למחקר על אודות החברה הישראלית, בפרט כאשר מדובר בישראלים בגילאים 23-27 – לאחר שירות (צבאי או לאומי).

בנוסף, בזמן לימודים אקדמאים לתואר ראשון ישראלים נמצאים במצב דומה מבחינות רבות למצב בו היו במהלך שירותם: הם נמצאים במגע יומיומי רציף עם אנשים שונים מהם ועוברים יחד שגרה מסוימת הכוללת מטלות המצריכות אינטראקציה עם אנשים אלו. אמנם, שלא כמו בזמן שירותם,בהנחה שלא שירתו בבסיסים פתוחים. לא מדובר בשהות יחד בכל שעות היממה, במהלך כל השבוע כולו. אולם, המגע הוא רציף יותר מאשר במצבים אחרים באזרחות, וודאי יותר מאשר במקומות עבודה סטנדרטיים במשק שהם אנשים עובדים יחד במהלך היום במידות משתנות של אינטראקציה ולאחר מכן כל אחד ואחת הולכים לביתם.

גם אם לא ניתן לבדוק את התייחסותם לשירות או לחוסר שירות לאורך זמן, ניתן לבדוק כיצד סטודנטים רואים את השפעות השירות בראייה לאחור. מצד אחד, עברו מספיק שנים על מנת לאפשר לנשאלים פרספקטיבה, ומצד שני לא עבר זמן כה רב עד כי הכל נצבע בצבעי הנוסטלגיה. היותם בנקודה מוגדרת בזמן לאחר שירות מאפשרת מחד מבט מפוכח יותר על השירות והחברויות שנוצרו בו, ומאידך ללא געגוע נוסטלגי.

המחקר כלל שני מערכים: כמותני ואיכותני. המערך הכמותני הסתמך על סקר שבו השתתפו 777 נבדקים. המערך האיכותני כלל ראיונות עומק מובנים למחצה. המדגם האיכותני כלל 76 מרואיינים.

ממצאים

הנסקרים נשאלו האם רכשו חברים חדשים השונים מהם מבחינת מחויבות דתית בזמן השירות (או בין גיל 18 ל-21 אם לא שירתו) והאם רכשו כאלה כעת בזמן לימודיהם. הממצאים הצביעו על כך שנשאלים שהיו להם חברים שונים מהם מבחינת רמת דתיות (חילונים עם חברים דתיים ולהפך) במהלך שירותם, צפויים יותר לפתח חברויות שכאלה גם במהלך לימודיהם.

גם אם המובהקות הסטטיסטית לא הייתה חזקה, היא קיימת ומעידה על כך שיש לשירות צבאי ככל הנראה השפעה ארוכת-טווח מסוימת על המשרתים והיא מסוגלת להשפיע באופן כלשהו על נכונותם להרחיב את גבולותיהם החברתיים ולקבל גם את בני קבוצות-חוץ (שונים מבחינת מחויבות דתיות במקרה זה).

מאידך, נראה כי יוצאי שירות אינם מייחסים בהכרח את נכונותם לשחזר חברויות חוצות-גבולות חברתיים להשפעת השירות. מעניין לציין כי נשאלים יוצאי שירות לא שמרו על קשר לאורך זמן עם חבריהם מתקופת השירות. בין שנתיים לחמש שנים לאחר השחרור, 26.4% לא שמרו על כל קשר עם חבריהם מתקופת השירות ו-22.4% שמרו על קשר במידה מועטה. שמירה על קשר עם חברים מתקופת השירות לא ניבאה חברויות בזמן הלימודים ולא נמצאה כל קורלציה בין המשתנים. מגדר, מקום מגורים, מוצא, השתייכות דתית והכנסה וכן תפקיד צבאי, לא השפיעו על המשתנים שנבדקו. נדגיש: גם רמת הכנסה, גם מקום מגורים וגם סוג התפקיד הצבאי ויוקרתו לא השפיעו על הממצאים. כמו כן, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין ילידי הארץ לעולים ביחס למשתנים שנבדקו. בנוסף, שירות קרבי או שירות כקצינים לא השפיעו על קשירת קשרים חברתיים חוצי-מגזר. נראה כי המשתנה המהותי ביותר המנבא חברויות הטרוגניות מבחינת רמת דתיות בעתיד הוא עצם קיומם של חברויות כאלה בזמן השירות הצבאי.

נראה מכאן כי שירות צבאי נקשר עם עצם יצירת החברות ולא בהכרח עם שמירה על קשר. כלומר, סטודנטים שבזמן השירות קשרו קשרים חוצי-מגזר, פיתחו תפיסה שעודדה אותם לשחזר חברויות אלו גם בעת לימודיהם, יותר מאשר אלו שלא חוו קשרים אלו בעבר.

המערך האיכותני העלה מספר תובנות מעניינות נוסף על דברים אלו.

הכרה בגבולות
לצד ההכרות עם מגזרים אחרים, מרואיינים דיברו על כך שהשירות הבהיר להם קשיים שעולים בשל חיים משותפים. כך למשל, הקשיים שעלו במהלך השירות הצבאי בנוגע לשמירת שבת והקפדה על כשרות כאשר משרתים יחד, הודהדו בראיונות באופן ברור. קבוצה גדולה של המרואיינים בוגרי שירות צבאי אמרו שלא יסכימו לשכור דירה עם אדם השונה מהם מבחינת מידת דתיות. כשנשאלו מדוע, ציינו שהשירות המחיש להם את הפערים והקשיים ושלאחר התנסות זו, אין להם רצון לשחזר את החוויה.

עם זאת, היו מראוינים שלא פסלו מגורים משותפים והיה אף מרואיין דתי שבעת הראיון שכר דירה עם שותף חילוני.

באופן כללי, מרואיינים שהסכימו לשכור דירה עם שותפים בעלי מידת דתיות שונה משלהם דיברו על כך שהנקודה העיקרית מבחינתם תהיה היכולת להתנהל יחד באופן שמאפשר חופש לכולם. כלומר, מרואיינים (דתיים, מסורתיים וחילונים) שהסכימו למגורים משותפים בדרך כלל התנו זאת ביכולת לקבוע כללי התנהגות מסוימים והתחשבות הדדית. ניכר היה כי מרואיינים ששירתו עם חברים ממידות דתיות שונות מהם, מתייחסים לנסיון העבר שלהם בתשובותיהם. כלומר, המרואיינים שהיה להם נסיון במגורים משותפים בזמן שירותם, התבססו על ניסיון זה במתן תשובתם. המציאות הייתה מוכרת להם והם למדו מניסיון העבר, גם לגבי הסכמה למגורים משותפים וגם כאשר לא הסכימו לכך. בתקופת השירות, הם כבר לא התנהלו על פי דעות קדומות, אלא על פי מה שראו בשטח: חבר שהתנהל באופן מסוים בפועל. ועל סמך נסיון זה החליטו לאילו צעדים יהיו מוכנים ולאילו לא. למה יסכימו, וממה יימנעו. מבחינה זו, החברים שאיתם שירתו, הם שקבעו את הטון לעתיד, לכאן או לכאן.

נכונות למערכת יחסים רומנטית חוצת-מגזר
תובנה שניה נגעה למערכות יחסים רומנטיות חוצות-מגזרים. ראשית ראוי להעיר שחלק מהמרואיינים היו במערכות יחסים כאלה בזמן הראיונות. והיו מרואיינים שהתנסו במערכות יחסים כאלו והחליטו שהדבר אינו מתאים להם.

בנקודה זאת היה פער מסוים בין היחס למערכת יחסים רומנטית לבין היחס למגורים עם שותפ/ה ממידת דתיות אחרת. ניכר היה כי המרואיינים פתוחים למערכות יחסים הטרוגניות אולי אף יותר מאשר למגורים משותפים והיתה הנחה סמויה ש"האהבה מנצחת". כאמור, היו יותר מרואיינים שהתנסו במערכות יחסים אלו מאשר שכירות משותפת. נראה מכאן שבמובן זה השירות אינו בהכרח הגורם המשפיע היחיד בנוגע למערכות יחסים חוצות-מגזרים. ניסיון העבר, אמונות נוספות (כמו כוחה של אהבה) ותהליכים אישיים משפיעים גם הם על הנכונות או חוסר הנכונות לשחזר מערכות יחסים חוצות-גבולות חברתיים.

בבחינת קבוצת הביקורת ביחס לשתי נקודות אלו (נכונות לשכירת דירה, נכונות למערכת יחסים), התברר כי מי שלא שירתו כלל (שירות צבאי או לאומי), לא שללו מגורים משותפים או מערכות יחסים הטורגניות. דווקא קבוצת הלא-משרתים כלל הסכימה באופן גורף להתנסות בדברים אלו. אולם, לרובם לא היו חברים מבני קבוצות החוץ. משרתי (במחקר זה היו כולן משרתות) שירות לאומי בדרך כלל לא שללו שכירת דירה עם השונים מהם מבחינת מידת דתיות וגם לא מערכות יחסים הטרוגניות.למעט מרואיינת יהודיה דתיה אחת ומרואיינת דרוזית ששללו מערכות יחסים הטרוגניות. הן לא חשו שתהיה מגבלה אמיתית והיו מוכנות להתנסות בדבר. נראה כי העובדה ששרתו עם חילונים או מסורתיים (גם אם לא גרו יחד) גרמה להן לחוש שהפער אינו גדול וכי ניתן לגשר עליו. גם כאן, מי ששרתה עם בני קבוצות-חוץ (בעיקר דתיות עם חילונים) נטתה לשחזר קשרים חברתיים גם בעת לימודיה והיו לה חברים וחברות חילונים.

השירות כחוויה מורכבת
בנוסף לתובנות בדבר השירות עם בני מגזרים אחרים, המרואיינים דיברו על חוויית השירות שלהם מזוויות שונות. למשל, לא כל המרואיינים ראו בשירותם חוויה חיובית. אולם גם מי שראו בשירותם חוויה מורכבת או לא טובה, דיברו על כך שמדובר בחוויה חשובה מבחינתם.

תובנות לגבי תרומת השירות למשרתים
האם ניתן בכל זאת לדבר על השפעות שירות צבאי בישראל על מיתון שסעים חברתיים ואף על גישור על פניהם? כאשר נשאלו המרואיינים מה לדעתם קיבלו מהשירות (צבאי ולאומי אזרחי), הם הרבו לציין שהשירות סייע להם להתבגר, להיות עצמאיים, לגלות בעצמם כוחות, ועוד יתרונות אישיים.

בנוסף, מרואיינים רבים חשו שהשירות סייע להם להכיר מגזרים אחרים בחברה ובאופן כללי ליצור קשרים חברתיים שלא היו קושרים באזרחות, ושזאת היתה הזדמנות להכיר את החברה הישראלית. אולם לא כל המרואיינים הזכירו נקודה זו באופן עצמאי כאשר נשאלו על תרומת השירות.

דיון וסיכום

ממצאי המחקר מעידים כי – לפחות בכל הנוגע לשסע הדתי-חילוני בישראל – שירות צבאי עשוי להשפיע על יחסם של המשרתים לחברי קבוצות-חוץ. בייחוד כאשר מדובר בקבוצת הרוב (חילונים במקרה זה) כלפי המיעוט. השירות המשותף יכול לעודד בוגרי שירות צבאי לשחזר את חברויות השירות שלהם גם בשלבים מאוחרים יותר בחייהם האזרחים. כאמור, בניגוד לתפיסה השולטת בחברה שתוארה לעיל, השפעתו העיקרית של השירות היא בתחושתם הסובייקטיבית של המרואיינים: הם מרגישים וחושבים שהשירות איפשר להם היכרות עם החברה הישראלית על שלל גווניה. עם זאת, הם התייחסו לכך שהשירות תרם להם גם במישור האישי ובנקודה זו הם רואים את עיקר השפעת השירות הצבאי. ממצאים אלו עלו בשני מערכי המחקר, הכמותני והאיכותני כאחד.

כאמור, נראה כי בניגוד לאופן שבו הדברים נתפסים גם בציבור וגם במחקרים קודמים ובצה"ל עצמו, השפעת השירות ברובד החברתי היא בעיקר בעצם ההיכרות ולא באיכותה. עצם קיום המפגש הוא החשוב. הוא יוצר רושם מסוים אצל המשרתים ורושם זה הוא שיוצר השפעה עתידית.

למרות כל האמור לעיל, השינוי התודעתי אינו גורם ליוצאי צבא לשרטט מחדש גבולות חברתיים באופן מלא. גם אם הנבדקים משוכנעים שהשירות השפיע על שרטוט גבולותיהם החברתיים ברוחו של בן גוריון, בפועל הדבר אינו בהכרח נכון. נכונות ליצירת קשרים חבריים אינה שווה לנכונות למגורים משותפים למשל. גם אם בתפיסה הקולקטיבית הישראלית, שירות צבאי משמש מכנה משותף רחב הגורם למשרתים לשנות את תפיסותיהם החברתיות, בפועל התוצאה שונה והשירות מדגיש למשרתים פערים ולא רק מכנה משותף.

עם זאת, ההבנה שחיים באותה דירה מציבים אתגרים, אינה מרתיעה יוצאי צבא מעצם יצירתן של חברויות חוצות-גבולות. כלומר, כתוצאה מהשירות, בניגוד לדעה הרווחת בדבר היותו של השירות צבאי הזדמנות לגישור על פני שסעים, יוצאי צבא מבינים את מגבלות הקשר, אך עדיין מוכנים ליצור קשרים אלו. אין שלילה של קשר וקיימת מוכנות לחברות, גם אם במסגרת גבולות. ההבנה של מגבלות הקשר אינה גורמים לביטולו, אלא לשחזורו על אף מגבלותיו תוך הבנה וקבלה של מגבלות אלו.

האם יתכן שחוסר הנכונות למגורים משותפים נעוץ בהסבר פשוט יותר? היינו, שאנשים אינם אוהבים לצאת מאזור הנוחות שלהם באופן כללי, ולכן הם אולי מסכימים לחברות לא מחייבת, אבל לא למערכות יחסים המחייבות שינוי מהותי. לרעיון זה ניתן להתייחס בשני רבדים. ראשית, סביר להניח כי צעירים בתקופה זו של חייהם מוכנים יותר לצאת מאזור הנוחות שלהם מאשר מבוגרים. גם אם הדבר תלוי במקרים רבים באופי אישי, ניתן להניח גמישות רבה יותר בגיל זה. אם מרכיב זה היה משתנה מסביר טוב יותר מאשר שירות משותף, המחקר היה מגלה נכונות נרחבת יותר למגורים משותפים ומערכות יחסים הטרוגניות ללא קשר לשירות.

שנית, היה ברור כי הנבדקים הרגישו שיש תשובה "נכונה" על השאלות שבדקו את נכונותם לשרטט מחדש גבולות חברתיים ושפתיחות היא דבר חיובי ורצוי. גם בנימת התשובות וגם באופן הניסוח, ניכר היה שהמשיבים סבורים שפתיחות לאחר היא דבר חיובי. יתרה מזו, כאמור, מי ששרתו בשירות לאומי או לא שרתו כלל נטו להסכים לשרטט מחדש את גבולותיהם החברתיים, מה שמעיד על כך שגם אם בפועל הם לא יישמו את הדברים ולא היו להם בני זוג או שותפים לדירה שונים מהם מבחינה מידת דתיות, הם סברו שיש תשובה "נכונה" בדיון והתאימו את עצמם לכך. זאת בניגוד חד ליוצאי צבא, שלמרות כל המוסכמות החברתיות בנושא, הסתייגו משרטוט מחדש של גבולות. ניסיונם גרם להם לענות על שאלות אלו בכנות, גם אם בהתנצלות מסוימת על חוסר נכונותם ל"פתיחות". הם הבינו מהי המשמעות של חיים משותפים והדבר הקרין ישירות על תשובותיהם, זאת למרות שהיה ברור שהם סבורים שמצופה מהם ל"קבל את האחר". כדי להצדיק את תשובותיהם, כאשר הם הסתייגו משרטוט מחדש של גבולות חברתיים, הם ידעו לנמק זאת באופן מבוסס-ניסיון ולהצביע על כך שחוסר נכונותם ל"פתיחות" מבוססת ואינה נובעת מסטיגמות לא מבוססות.

מה ניתן לומר לאור כלל הממצאים? בניגוד לדעה המקובלת בחברה, שירות צבאי אינו משנה באופן מהותי את גבולותיהם החברתיים של המשרתים. השירות מלמד את המשרתים על מגבלות החיים המשותפים לא פחות מאשר על האפשרות לחיים כאלה. יחד עם זאת, מחקר זה מצביע על כך שיש לשירות השפעה חברתית מסוימת ארוכת-טווח. מבחינה מחשבתית, בוגרי שירות סבורים ששירותם הכיר להם מגזרים שונים וסייע להם לגשר על פני שסעים חברתיים, גם אם בפועל הדבר אינו מתרגם למציאות.

אולם נראה כי הדיון על אודות הצלחת השירות בגישור על פערים חברתיים צריך לשנות את נקודת הפתיחה שלו ואת נקודת המבט שלו: השירות המשותף עצמו הוא נקודת מוצא בלבד. הוא מאפשר מפגש והיכרות. הוא אינו מגשר ואינו סוגר פערים. יתכן שעצם ההיכרות עשויה להיות מטרה ראויה כשלעצמה. ברם, היכולת לגרום לחלקים שונים בחברה הישראלית להחשף אלו לאלו במסגרת השירות אינה מחוללת שינוי דרמטי כפי שבן גוריון רצה לראות. יתכן ואפשר להסתפק בתוצר זה וצריך שיהא די בכך.

מאידך, ממצאים אלו מצביעים על כך שיש להסתכל על מערכת היחסים בין צה"ל לבין החברה הישראלית באור אחר. אם ההיכרות והמפגש הם חשובים ומהווים מטרה, יש להתאים גם חלקים מהשירות לכך. המציאות שבה מתקיימת הסללה בשירות והפרדות שונות (כמו למשל מסלולים נפרדים לחרדים), מתנגשת עם הרצון במפגש. אם רצונו של צה"ל להמשיך ולהיות צבא העם ואם רצונה של החברה הישראלית להמשיך ולעשות בצה"ל שימוש חברתי, יש לתת על כך את הדעת.

קורלציה (r של פירסון): השפעת חברויות הטרוגניות מבחינת רמת דתיות על חברויות נוכחיות ותפיסות כלליות

	1	2	3	4
1. חברויות נוכחיות
2. נכונות לשכירת דירה משותפת	0.227 **
3. נכונות למערכת יחסים	0.292 **	0.512 **
4. האם (אי) שירותך השפיע על נכונותך לקשירת קשרים חברתיים כיום?	0.165 **	0.129 **	0.142 **
5. חברויות בזמן השירות	0.462**	0.227 **	0.218 **	0.368 **

* p< 0.05 ** p<0.01

---

ד"ר אלישבע רוסמן היא מרצה בכירה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן.
מחקר זה נערך בתמיכת הקרן הישראלית למדעים: ISF127/35.
הכותבת מודה לעוזרות המחקר של הפרויקט: מוריה גרינבוים, שני דיין ודפנה סופרין-פרומר.