גילוי דעת- בזכות המעבר למדיניות גיוס בררנית ורשמית

האתוס הליברלי, החשיפה לתהליכי גלובליזציה, הירידה בתחושה הסובייקטיבית באשר לחומרת האיום החיצוני בפניו נצבת המדינה, הגברת אי השוויון החברתי והירידה במוטיבציה לשירות - כל אלה ועוד מכרסמים בלגיטימציה של מודל הגיוס. במונחים סוציולוגיים, נשחק התגמול הסמלי של המשרתים עבור השירות הצבאי ולכן מתחזקות צורות שונות של התנגדות לקיומו. מאמר זה דן בשאלה מהי אפוא המדיניות שהדרג הפוליטי צריך לגבש כדי לעצב מחדש את מדיניות הגיוס, ומצביע על מודל גיוס בררני (סלקטיבי) ורשמי - שבו חלה חובת גיוס על הכול אבל המדינה מגייסת רק חלק לפי קריטריונים ברורים ושקופים – כמודל הראוי לאימוץ.

משבר הלגיטימציה של גיוס החובה

מודל הגיוס נקלע למשבר לגיטימציה. מידי מספר חודשים מתקיים ריטואל של עיסוק במשבר הגיוס ובירידה במוטיבציה. הנתונים אכן מראים  ששיעור הפטור לגברים עלה בין השנים 1999-2019 מכ- 20% לכ- 31%, לרבות הכפלה של הפטור בשל תורתו אומנותו (מכ-8% לכ-16%),  ולנשים מכ- 38% ל- 44%. דורון ברויטמן, אחד מכל שלושה גברים לא מתגייס לצה"ל - בעיקר בגלל "תורתו אומנותו". כלכליסט, 14 ביולי, 2020. לצד זה, מערכת הגיוס נמצאת כבר שנים בסבך חוקתי מתמשך סביב גיוס חרדים. היא גם רואה עלייה ניכרת בנשר הנפשי (לפי התחזית- בכ-50% בשנים 2018-2021, מכ- 8% לכ-12% לגברים), תהליך המזוהה עם הירידה במוטיבציה לשרת.הכנסת, ועדת המשנה לכוח אדם בצה"ל, 2 בדצמבר 2020, פרוטוקול מס' 7. על עתידו של מודל הגיוס גם מרחפת סוגיית הפטור הניתן בפועל לאזרחי ישראל הפלסטינים, פטור הנשען על הסדר חוקתי בעייתי.יגיל לוי, הגיע תור הערבים להתגייס. הארץ. 18 בספטמבר, 2017. ולצד זאת, עודף כוח האדם הצפוי בשנים הקרובות אך מחריף דילמות באשר לעתיד מודל גיוס החובה. עמוס הראל, למרות אזריה, אמון הציבור בצה"ל בקושי נפגע. הארץ, 13 בדצמבר, 2017 כל אלה מעידים על כך שיכולת המשך קיומו של המודל אינה מובנת מאליה, ודאי בתצורתו הנוכחית. ואכן, גם הצבא בוחן את המודל. סימן לכך כבר נתן הרמטכ"ל הקודם רא"ל גדי איזנקוט, שאמר בעת פרישתו כי צה"ל הוא "צבא עם ממלכתי, אבל מקצועי יותר"."אני מכין את הצבא למלחמה ולא מתרגש מכל מיני אנשים קיקיוניים בצמתי השפעה שעושים פרופוגנדה" - ריאיון עם גדי איזנקוט (אלכס פישמן ויוסי יהושע). ידיעות אחרונות- המוסף לשבת, 29 במרס 2018. נראה אפוא  שהיברידיות של "צבא עם מקצועי" מתהווה בהדרגה.  

אבהיר מושגית -  מאמר זה מתייחס למודל גיוס החובה. הביטוי השגור "צבא עם" אינו אלא סמלי ובדרך כלל אף חסר משמעות. המסגרת המארגנת את מערכת הגיוס מהבחינה המהותית היא זו של "צבא אזרחים". אך לא בכך המאמר יעסוק. החלופה לצבא מגויס-חובה תכונה כאן "צבא התנדבותי" ולא "מקצועי".יגיל לוי, מהו צבא אזרחים. חברה, צבא וביטחון לאומי 1 (2021): 9-29.

כאמור בפתח הדברים, המשבר העומד בפתחנו, איננו רק משבר נקודתי של אופן הגיוס, אלא הוא עולה כדי משבר לגיטימציה של מדיניות גיוס חובה. משבר לגיטימציה הוא תוצאה של סתירה בין הגיונות פעולה שונים של המדינה היוצרים משבר אמון עמוק. במקרה זה הסתירה המתקיימת היא זו שבין אתוסים מתחרים: (1) בין האתוס השוויוני של הגיוס ובין הגידול בשיעורי אי הגיוס; (2) בין אתוס ליברלי מתחזק ובין עקרון הגיוס בכפייה; (3) בין אתוס חברת השוק, (כלומר חברה שבה ערכי שוק מחלחלים לכל היבט של המאמץ האנושי, והיחסים החברתיים מעוצבים בה לפי דימויי השוק)  ובין עקרון גיוס החובה, הכופה עבודה ללא תמורה על צעירים וצעירות;ראו, יגיל לוי, הצבא וחברת השוק: מסגרת מושגית, בתוך יגיל לוי, ניר גזית, רינת משה, ואלונה הרנס (עורכים), הצבא וחברת השוק בישראל. רעננה: הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 11-52. (4) בין אתוס "כור ההיתוך" של הצבא ובין המציאות שאינה מקיימת אותו בפועל, ובפרט ההסללה האתנו-מעמדית שנעשית גלויה- המבוססים מוסללים לעיסוקים טכנולוגיים עתירי תגמול ואילו צעירים מהפריפריה למקצועות הלחימה שלהם אין תשואה כלכלית אזרחית; (5)  בין אתוס רפובליקני האמור להעניק למשרתים ולמשרתות זכויות עודפות ובין שקיעתו של אתוס זה, ההסללה המקרינה גם על הניעות החברתית של יוצאי צבא, ופרקטיקה של גיוס בררני. המשרתים - בעיקר המעמד הבינוני החילוני מרובד הביניים ומעלה -  לא רק לא מתוגמלים, , אלא אף חשים "פראיירים", והבררנות כבר לא מייצרת אצלם כבעבר תחושה של "עילית משרתת." לכן השירות הופך מנכס ל"נטל" ובהתאמה, נשמעת התביעה ל"שוויון בנטל". 

אחד ממאפייני משבר הלגיטימציה של גיוס החובה, הוא העיסוק הגלוי בביטולו. ואכן, אם ב"מדד השלום" של יולי 2015 תמכו 21% מקרב היהודים בביטול גיוס החובה והסבת המודל לגיוס התנדבותי, שיעור זה כמעט הוכפל לכ- 40% במדד הדמוקרטיה לשנת 2019.אפרים יער ותמר הרמן, מדד השלום- יולי 2015, http://www.peaceindex.org/files/Peace_Index_Data_July_2015-Heb.pdf; תמר הרמן, אור ענבי, וויליאם קביסון ואלה והלר. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2019. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019, עמ' 96. תמונת מצב זו אינה מפתיעה. מזה שנים, שזרמי העומק בחברה בישראל פועלים כנגד היכולת לקיים שירות חובה: הפיכתה של החברה לחברת שוק, התחזקותו של האתוס הליברלי, החשיפה לתהליכי גלובליזציה, הירידה בתחושה הסובייקטיבית באשר לחומרת האיום החיצוני בפניו נצבת המדינה, הגברת אי השוויון החברתי- כל אלה ועוד מכרסמים בלגיטימציה של מודל הגיוס. במונחים סוציולוגיים, נשחק התגמול הסמלי של המשרתים עבור השירות הצבאי ולכן מתחזקות צורות שונות של התנגדות לקיומו. יגיל לוי, "צבא העם" נגד גיוס חובה. משפט וצבא 21(א) (2015): 309-340.

משבר לגיטימציה מביא בדרך כלל לצורך להגביר אכיפה לציות, או לחילופין, לכינון מחדש של בסיס הלגיטימציה. במאמר זה אתמקד באפשרות השנייה. מהי המדיניות שהדרג הפוליטי צריך לגבש כדי לעצב מחדש את מדיניות הגיוס?  יש לכך מספר חלופות ולאחר סקירתן אתמקד במודל המועדף בעיני: מודל גיוס בררני (סלקטיבי) ורשמי, שבו חלה חובת גיוס על הכול אבל המדינה מגייסת רק חלק לפי קריטריונים ברורים ושקופים. לטענתי, המעבר למודל זה יבסס מחדש את בסיס הלגיטימציה של מודל גיוס החובה. 

החלופות למודל הנוכחי

החלופה האחת למודל הנוכחי היא המשך המדיניות הקיימת. אלא שמדיניות זו אינה מקפיאה את המצב הקיים. נהפוך הוא, צעדי הצבא מחריפים את משבר הלגיטימציה של מודל הגיוס. בין צעדי הצבא, חלקם בהוראת הדרג הפוליטי,  המכרסמים במודל: (1) הגברת השימוש השיחי באתוס השוויוני של השירות כדי להצדיק הרחבה של הגיוס או בלימת כיווצו. מכיוון שאתוס זה אינו ניתן למימוש, השימוש בשיח זה מכרסם עוד יותר בבסיס ההוגנות של גיוס החובה ובכך מערער את הלגיטימציה שלו; (2) הגדלת התשלום לחיילים והעיסוק בשכרם מעצימים את הפיכת השירות למשלח-יד ועשויים לגרור תביעות שכר ככל שבסיס הגיוס יצטמצם; (3) הגברת אי השוויון הפנימי באמצעות הנהגת דיפרנציאציה בשכר; (4)  קיצור משך השירות יוצר תנועה בלתי הפיכה שתחייב לבסוף להאריך שירות במתכונת של שירות קבע משלים כדי להבטיח כשירות וניצול; (5) הנהגת מסלול שירות ארוך, המשלב שירות חובה וקבע ביחידות לוחמות, מה שמכניס את הצבא ההתנדבותי ב"דלת האחורית"; (6) קיבוע אפליה מגדרית לאור סגירת תפקידי הלחימה המשמעותיים בפני נשים, מה שעתיד לעודד נשים לתבוע את ביטול גיוס החובה של נשים; (7) צמצומו הניכר של מערך המילואים, בעבר חוט השדרה של גיוס החובה,  מה שמגביר את אי השוויון בין לוחמים לבעלי מקצועות אחרים, שגיוסם למילואים הצטמצם; (8) העיסוק האובססיבי במספרי/שיעורי מתגייסים (עד כדי גלישה לתרמית באשר לנתוני חרדים), המקבעת את ההנחה שהלגיטימציה של הגיוס מבוססת על שיעורי גיוס, בעוד אלה מתכווצים. 

אם כן, הצבא והפוליטיקאים מחריפים במו ידיהם את הפער בין האתוסים. הדבר נובע בחלקו מנקיטת צעדים נקודתיים מבלי לשזור אותם לתוך אסטרטגיה כוללת המכוונת את שימור גיוס החובה, בו מעוניין הצבא, אם לשפוט לפי דובריו. כמובן אפשר שהצבא מנסה באופן יזום לרופף את עקרונות גיוס החובה, אלא שהוא עושה זאת מבלי שהאסטרטגיה שלו נחשפת בפני הציבור וספק אם בפני המחוקק. ככל שפעולות אלה מעוגנות בסמלי "צבא העם", הרי ש"צבא העם" הוא אויב ההישרדות של מודל גיוס החובה.

החלופה השנייה היא שינוי יזום במדיניות הגיוס. חלופה זו מתפצלת למספר חלופות משנה. האחת היא החלופה של גיוס לכול, שעולה מידי עת בשיח הציבורי, ולאחרונה באמצעות עמותת "פנימה". פנימה, שווה לכולם- ממשבר השירות למתווה התחדשות, 2020. https://drive.google.com/file/d/1RO7xVF0HbvHrWA_uGfKoReZYzI8CvKgi/view המשותף למתווים השונים של חלופה זו הוא ריפוי אי השוויון בגיוס באמצעות הטלה של חובת גיוס לשירות האזרחי על כלל הצעירים והצעירות, כשהצבא יהיה זה שיברור מי ילך או תלך לשירות צבאי או אזרחי. סדנת חוקרים שהתכנסה באוניברסיטה הפתוחה בשנת 2013 תרחשה אופציה זו ושללה אותה פה אחד.יגיל לוי (עורך). שירות חובה או חובה לשרת: תרחישים של שירות אזרחי חובה בישראל. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2015. מבלי להיכנס לסוגיות נורמטיביות הקשורות לחירויות הפרט, בין השאר נטען בסדנה כי הגברה ניכרת של תלות השירותים החברתיים בקיומו של השירות האזרחי תעכב לעתיד רפורמות בשירות החובה. כמו כן נטען כי התרחבותו של השירות האזרחי תפתח חלופה מוסדית לשירות החובה, והתוצאה לאורך שנים עשויה להיות דווקא האצת הירידה במעמדו של שירות החובה והשחיקה בנכונות להקריב עבורו ולא ההיפך. טיעון אחר היה שהזרמת עשרות אלפי מתנדבי שירות לשוק העבודה – כ- 90,000 - תפר את האיזון בשוק. עובדים בשכר במקומות עבודה שונים, בעיקר בתפקידים בלתי-מקצועיים או מקצועיים למחצה יידחקו אל מחוץ לשוק כשם שעשויה להיגרם פגיעה באיכות השירותים אם יאוישו  על ידי עובדים ועובדות שאינם מיומנים. 

חלופה אחרת היא היערכות שיטתית למעבר לצבא התנדבותי. הגם שרעיון זה רוכש לו תמיכה, אני שולל אותו ביסודו ומצדד בשימור גיוס החובה. שינוי מדיניות גיוס אינו רק שינוי בהקצאת כוח אדם ודרכי מימונו. זהו שינוי ביחסי הכוח בחברה. שינוי כזה משנה את סוג החוזה בין האזרח למדינה בכך שהופך את המגויס ממי שלמדינה ולקהילת האזרחים חובה כלפיו או כלפיה, למי שלכאורה התגייס מבחירה חופשית כשכיר ולכן החובה כלפיו נחלשת. זה שינוי מגיוס באמצעות אכיפת מדינה (גיוס חובה)  לגיוס באמצעות אכיפה של שוק העבודה (גיוס התנדבותי), שהרי לשורות יימשכו הקבוצות המוחלשות יותר כלכלית, לצד אלה שלהם הטיה אידאולוגית לאומנית. שינוי כזה יחליש את חשיפת הקבוצות המבוססות לסיכונים הכרוכים בגיוס ולכן יקטין את העניין שלהם במדיניות הצבאית ויגביר את יכולת המדינה לפרוס את הצבא למשימות רגישות מבחינה פוליטית ביתר גמישות. בצבא התנדבותי מתחזקת הלכידות של הקבוצה הראשונית ביחידות הלוחמות, שגדלה בה הנוכחות של חיילים מקבוצות מוחלשות ועם הטיה לאומנית ומשך שירותם המשותף מתארך, ועם תהליך זה מתעצמים גם תרבות השקר והסתרת מידע. ולא פחות חשוב- סמכות המדינה לקבוע מי יקריב את חייו מועברת ממנה לטובת הסדרה באמצעות שוק העבודה.להרחבה, ראו יגיל לוי, הפוליטיקה של צבא המתנדבים, סימולציה - מודל גיוס אחר, האוניברסיטה הפתוחה, 26 בדצמבר 2011, https://www.openu.ac.il/events/download/261211_Yagil_Levy.pdf 

לכן נותרה חלופה המתמודדת עם הדילמה של עודף כוח האדם הצפוי בשנים הקרובות, מבלי לפנות לתיקונים מקומיים, או למעבר קיצוני למודל אחר. לחלופה זו שתי חלופות משנה: קיצור שירות, והנהגת שירות חובה בררני רשמי. שתיהן כרוכות באי שוויון חיצוני (בין מגויסים לפטורי שירות)  ופנימי (בין קטגוריות מקצועיות שונות של מגויסים). קיצור שירות לכאורה יאפשר לגייס יותר,ראו שמואל אבן וששון חדד, קיצור שירות חובה לגברים בצה''ל. מבט על, גיליון 1221, 31 באוקטובר 2019. אך אי השוויון הפנימי בין לוחמים לבעלי מקצוע אחרים יגבר כי תתחייב הארכת שירות ללוחמים. זאת משום שקיצור שירות ישפיע קודם כל על מקצועות המנהלה ותומכי הלחימה. כתוצאה מכך יגברו הלחצים להגברת התגמול החומרי ללוחמים עד למעבר הדרגתי למודל גיוס התנדבותי. הניסיון גם מלמד כי מרגע בו מתחיל מהלך של קיצור השירות, הוא מתגלגל מקיצור לקיצור עד אשר משך השירות לא מאפשר עוד שירות אפקטיבי ולכן הוא מוארך מחדש באמצעות המעבר לגיוס התנדבותי. קיצור השירות גם יחייב המשכת אכיפת גיוס על בלתי מתאימים כדי לצמצם אי שוויון חיצוני (אחרת זה מודל בררני, כלומר מעבר לחלופה השנייה, שמייד תפורט). התוצאה- המשך הסתירה בין בררנות לאתוס שוויוני וגלישה מחדש למשבר. בשונה ממנו, המעבר לגיוס בררני רשמי יגביר את אי השוויון החיצוני אך לא יחריף את אי השוויון הפנימי, אבל יש בו כדי לצמצם את הפער בין אתוס שוויוני למציאות בלתי שוויונית. אציג מודל זה בצורה מעמיקה יותר כמודל המועדף.   

עקרונות ההצעה למדיניות גיוס בררנית רשמית

מודל הגיוס המוצע בחלופה זו הוא מודל בררני באופן רשמי. בכך הוא שונה מהמודל הנוכחי, שהוא בררני אך לא באופן רשמי אלא בפועל. אבל הוא בררני שהפך לגלוי, מרגע בו החלו להיחשף לציבור נתוני הגיוס לפני כשני עשורים. ההצעה שלהלן היא לפורמליזציה של המודל.

על פי מודל זה, המדינה תגייס שיעור מהאוכלוסייה לפי הצעת משרד הביטחון ובאישור הכנסת. בכך, ימלא המחוקק  תפקיד מחייב ורחב יותר כמקובל בפרלמנטים בעולם. זאת בניגוד למצב הנוכחי שבו הצבא מקבל החלטות באורח אוטונומי למדי וללא שמתקיים דיון פוליטי וציבורי במדיניות כוח האדם שלו. עקרונות דומים יחולו גם על צבא המילואים, שהפך להתנדבותי באופן מעין-רשמי, אבל עם שקיפות חלקית. 

הגיוס יהיה חובה. המדינה תקבע מי יתגייס וההחלטה לא תהיה נתונה לשיקול הדעת של המגויס או המגויסת. משך השירות יקוצר בהדרגה לשנתיים על פי המתווה המקורי שהציעה ועדת בן בסט, שישבה על המדוכה בשנת 2006. הוועדה לבחינת סוגיית קיצור שירות החובה בצה"ל. תל אביב: משרד הביטחון, 2006.לוחמים ולוחמות ישרתו שירות חובה מקוצר שיושלם בתקופת שירות נוספת, עד לשלוש שנות שירות,  בתנאים של שירות קבע (קיימים ניואנסים שונים בין "גמול התמדה" שהציע הוועדה ובין תשלום עבור שירות קבע מלא, אך אינני עוסק בהם כאן). גם אם לא ניתן לבטל החלטות לעיצוב מסלולי שירות המשלבים שירות חובה עם שירות קבע, דוגמת זה שהצבא מנהיג ביחידות המיוחדות,אלכס פישמן, צבא העם בע"מ. ידיעות אחרונות- המוסף לשבת, 20 ביולי, 2017. עדיין מוצע לפקח על המסלול ועל תוצאותיו. כאמור, מסלול זה מכניס את מודל הצבא ההתנדבותי ב"דלת האחורית", וודאי שיש למנוע את הרחבתו הבלתי מבוקרת. 

אורך השירות של נשים וגברים יושווה, וגיוס נשים למקצועות מועדפים ולתפקידי לחימה יהיה בחובה ולא על בסיס התנדבותי כמקובל היום. דוח ועדת שגב,הוועדה לעיצוב שירות הנשים בצה"ל – בראיית העשור הבא. תל אביב: מטכ"ל, אגף משאבי האנוש, 2007. שישב על המדוכה מטעם הצבא בשנת 2007 ייושם באופן מלא כך ששיבוץ לתפקידים יהיה על בסיס התאמה ולא מגדר ("האדם הנכון במקום הנכון"), ומערכת המיון תהיה שוויונית ואחידה לשני המגדרים.

הקריטריונים לפטור מגיוס יהיו רשמיים ושקופים. הם יחילו עיקרון של שוויון, אבל "שוויון בין כשירים" ולא שוויון העיוור להבדלים בינקבוצתיים ובינאישיים, בדיוק כפי שהמיסוי הוא בהתאם ליכולת לשלם (גובה ההכנסה) ואינו "שטוח". הקריטריונים יהיו על בסיס כשרות אישית לשירות צבאי (השכלה, טוהר מידות, בריאות נפשית ופיזית),  על בסיס התאמה מצפונית (שתפטור סרבני מצפון בהליך מהימן), ועל בסיס כשירות תרבותית-קבוצתית.  הקריטריון התרבותי יפטור משירות קבוצות, אשר אורח חייהן ותרבותן עומד בסתירה מהותית לדרישות ולאופי של השירות הצבאי.  מדיניות זו תביא לפטור של שתי קבוצות. האחת היא אזרחי ישראל הפלסטינים שיופטרו רשמית. הקבוצה השנייה היא הגברים החרדים, וזאת בהתאם לתפיסה המסורתית של הצבא, בטרם נכפה עליו לגייס חרדים, ולפיה "יעילות שירותם [של תלמידי הישיבה החרדים] מוטלת כל כולה בספק עקב הקושי הנפשי שלהם להתבטל מתלמוד תורה ועקב חינוכם ואורח חייהם המיוחד".בג"ץ 3267/97 רובינשטיין ואחרים נגד שר הביטחון, עמ' 8. הקריטריון לפטור יהיה אורח חיים חרדי (בדומה לעקרון הפטור של נשים דתיות) ולא "תורתו אומנותו", כך שהישיבות לא יהוו עוד מקלט למבקשים להשתחרר משירות ולא יימנע מחרדים שאינם משרתים בצבא לעבוד. הפטור הניתן לנשים דתיות.לפי סעיף 40, חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986. יישאר על כנו למרות שיש סיבות עקרוניות לבטלו (מעבר לזעזוע הפוליטי, ביטול הפטור יעודד התחרדות של נשים המבקשות פטור). חרף הפטור הניתן לאזרחים הפלסטינים, לחרדים ולנשים דתיות, המדינה תעודד את השירות ההתנדבותי של קבוצות אלה (בתנאים הזהים לזה של משרתי ומשרתות החובה, ובכפוף לכשירות בהתאם לקריטריונים ולהתכנסות למכסות). בשורה תחתונה, שיעור הגיוס לא יפחת משמעותית משיעורו כיום אלא שהבררנות הנהוגה היום בפועל תהפוך לרשמית. 

שכר המשרתים לא יעלה משמעותית אבל מענקי השחרור יעניקו פיצוי למתגייסים על אובדן השנים שבהם לא התקדמו בתחום התעסוקה וההשכלה ביחס למי שלא שירתו. במילים אחרות, התשלום יהיה בהתאם לדוקטרינה של פיצוי ולא של תגמול, כלומר לא "שכר", המשנה את היחסים החוזיים בין המתגייסים לצבא. לצד זה, לא יוענקו העדפות חוקיות כלשהן ליוצאי צבא כדי שלא להפלות לרעה את אלה שלא גויסו. יתר על כן, משרד האוצר לא יתגמל את הצבא עבור חיסכון בכוח אדם, מהלך ההופך את המשרת והמשרתת למשאב כלכלי שיש לחסוך בו, בדומה לתהליך שהביא בשעתו לקיצוץ העמוק במערך המילואים, משהוצמד "תג מחיר" כלכלי למשרתי המילואים. לכל היותר ישפה האוצר את הצבא על עלויות הנובעות מקיצור השירות כמו הארכת שירות חובה מקוצר באמצעות שירות קבע. 

השירות האזרחי יהיה על בסיס התנדבותי בלבד. לא תתאפשר המרת שירות צבאי באזרחי. מי שלא נמצאו מתאימים לשירות צבאי על פי אמות המידה שייקבע הצבא באישור הכנסת- יופטרו משירות. כך יישמר העיקרון שהמדינה מגייסת בכפייה רק את אלה הנחוצים לצבא.   

חשוב מכול, שיח הגיוס יציג את שירות החובה כמימוש של חובה אזרחית, כמקובל במדינות סקנדינביה שבהן נשמר גיוס החובה. אתוס השוויון בנטל לא ימלא עוד כל תפקיד. כינון מחדש של בסיס הלגיטימציה למערכת הגיוס החדשה הוא אתגר מרכזי. 

לשינוי זה מספר יתרונות. (1) יישמר עקרון גיוס החובה, שהוא עקרון מוסרי מהותי- המדינה ולא שוק העבודה קובעת מי יהיו אלה שיסכנו את חייהם על בסיס קריטריונים של התאמה וכיצד יסכנו; (2) המודל המוצע "מלבין" את המציאות הקיימת, שכיום מתנהלת באמצעות הסדרים אפורים ובלתי רשמיים שהלגיטימציה שלהם מוטלת בספק- גיוס בלתי שוויוני תחת אתוס שוויוני; (3) המדינה משיבה לעצמה את היוזמה לחולל שינוי במדיניות הגיוס תחת להיגרר אחר הריטואל הקבוע של תגובה לשיעורי הגיוס היורדים, ועוד בטרם תיגרר לשקיעה הבלתי נמנעת של גיוס החובה. (4) ייפסק מחול השדים לגיוס חרדים, שבשום תרחיש לא יחול עליהם גיוס שוויוני. כליאתם בישיבות תבוא לסיומה ואלה שיבחרו יוכלו לעבוד. בדומה לכך, ימוסד הפטור משירות של אזרחים פלסטינים מתוך ראייה כוללת, ומבלי להיגרר גם בסוגיה זו לעתירות אפשריות בג"ץ; (5) הצבא יפסיק ״לשחק״ עם מספרי גיוס כדי להציג מצג של גיוס שוויוני, משחקים המביאים אותו לגייס מי שלא צריך, להשאיר בשירות את מי שלא מתאים, לגייס בתנאים מועדפים חרדים ובדואים ולאחרונה גם לערוך מניפולציות מספריות. בכך גם ירכוש הצבא יכולת להתמודד עם עודפי כוח אדם; (6)  תיפסק הכליאה של סרבנים וסרבניות ובכך יתוקן עיוות מוסרי; (7) תיבלם הזליגה לשירות האזרחי, ההופך מכשיר להצגת מספרי גיוס על חשבון פגיעה בהעסקת עובדים בשוק האזרחי ותוך כדי ניצול של צעירים במשרות שיש לאייש בשכר ולא בכפייה; (8)  מודל זה כמעט ומבטיח את היתרונות ממודלים שונים- אל השורות יבואו מי שבלאו הכי היו מגיעים ומגיעות למודל ההתנדבותי הקורץ להם ולהן (הזדקקות לשכר מחייה, פטריוטיזם, ציפייה למוביליות חברתית). אך יבואו גם אלה, שבפוטנציה לא ייענו למודל התנדבותי, יבואו לצבא תחת גיוס חובה מתוך הפנמת הנורמה הכרוכה בכך. לא פחות חשוב: 

(9) כינון מחדש של בסיס הלגיטימציה של שירות החובה הוא, כאמור, אתגר מרכזי. בשיטה הנוכחית חומק מכך הצבא בהינתן שבידו כלי כפייה ההופכים את הגיוס לנורמה מקובלת. המעבר הקיצוני למודל התנדבותי מעביר את ההסדרה לשוק העבודה וממיר את הצורך בלגיטימציה לטובת שימוש בכלי שיווק למשיכת מגויסים ומגויסות בפוטנציה. אחד מתוצרי המאמץ ללגיטימציה יהיה הסדרה שוויונית של גיוס נשים. הלגיטימציה חדשה תהיה פרגמטית יותר ולא תסווה את עצמה בסמליו חסרי המשמעות "צבא העם" כשוויוני, מקדם ניעות ומהתך. הניסיון ההשוואתי מלמד שלגיטימציה פרגמטית מבטיחה שרידות ממושכת יותר לגיוס החובה.  

למודל זה, אפוא, יתרונות על החלופות. המודל הבררני מעניק אורך נשימה לגיוס החובה, אינו נדרש לגיוס כפוי לשירות האזרחי, מצמצם את הסתירות מערערות הלגיטימציה הגלומות במודל הנוכחי, שהוא בררני אך לא רשמי, ואינו מאיץ את קיצורי השירות שיובילו לבסוף למודל התנדבותי ותוך כדי העצמת אי השוויון הפנימי בצבא.

עם זאת, במודל המוצע יש כמובן סיכונים.  כחלק מהסיכונים, יש השואלים מדוע שהמגויסים יבואו? ניתן לשאול חזרה- מה עדיף? לקיים מערכת בררנית בפועל אך מבלי להצהיר על כך? הלגיטימציה של גיוס חובה בנויה על עקרונות של הוגנות ושל שקיפות. בשיטה הנוכחית של הסדרים הסמויים מהעין ותחבולות פוליטיות- תנאי זה לא מתקיים. ההצעה נועדה לחזק את האמון במודל גיוס החובה. במידה מסוימת, שרידותו של מודל המילואים מלמדת שמודל בררני רשמי הוא אפשרי. הרי מערך המילואים בנוי על עקרונות בררנות גלויים יותר מאלה של צבא החובה, שאינם מסתתרים תחת דגל של שוויוניות. ולמרות זאת מצליח הצבא לשמר את בסיס הלגיטימציה של המודל, גם אם עם קשיים רבים. זוהי הוכחה שניתן להנהיג גיוס בררני מעין-רשמי מבלי שהמודל יקרוס. סיכון אחר הוא בעצם זעזועו של המודל הנוכחי. ניתן היה לדחות זאת, וזו הייתה עמדתי בעבר, כל עוד לא החריפו הסתירות במודל הנוכחי. 

על כן, סיכוני המודל המוצע מאוזנים בראש ובראשונה אל מול הסיכונים הגלומים באובדן שליטה שתביא לקריסת המודל הנוכחי. חשוב לזכור, מודל של גיוס חובה אינו קורס ביום אחד בטקס חגיגי. הוא מתכרסם בהדרגה ונשחקת הלגיטימציה שלו. זאת עד לנקודה שבה כחלופה להגברת אכיפה (שזו הדרך שאליה דוחפים הפוליטיקאים המצדדים בגיוס בכפיה של חרדים או מעקב אחר נשים שהצהירו על אורח חיים דתי), מועברת בהדרגה הסדרת הגיוס לשוק העבודה. המודל הישראלי נמצא על מדרון זה, שיואץ ככל שהצבא יגביר תגמולים חומריים למשרתים, ישלב מסלולי חובה וקבע, יקצר משכי שירות ועוד. לכן, מאמר זה קורא למקבלי ההחלטות להקדים ולהנהיג מעבר לגיוס בררני רשמי.