מה בין פקודת השירות המשותף ושילוב נשים בתפקידים מקצועיים?

כ-70 קצינים במילואים פנו לשר הביטחון וביקשו "לעצור שילוב בנות בתפקידי לחימה" ולבטל את פקודת השירות המשותף. הם מסבירים כי פתיחת תפקידי לחימה בפני נשים תפגע בתפקוד צה"ל. מאחורי המכתב לא עומדים אלו שדואגים לנשים או לצה"ל: ארגון אחים לנשק שארגן את המכתב שם לו למטרה להילחם בפקודת השירות המשותף ולעודד הפרדה בין נשים לגברים בצה"ל

השבוע דווח כי כ-70 קצינים במילואים פנו במכתב לשר הביטחון ובו ביקשו ממנו "לעצור את המירוץ לשילוב בנות בתפקידי לחימה" ולבטל את פקודת השירות המשותף. במכתב מסבירים החתומים כי מגמת פתיחת יותר ויותר תפקידי לחימה בפני נשים גורמת להשלכות הפוגעות בתפקודו של צה"ל, כפי שעולה מנתונים שנחשפו לאחרונה, וביניהם: הורדת רף האימונים, שינוי בדרישות המבצעיות, אחוזי נשירה גבוהים, היעדר מוטיבציה, בעיות משמעת, ופגיעה בריאותית קשה בקרב חיילות המשרתות ביחידות לוחמות.

ניתן להתייחס לכל טענה בנפרד ולבחון את אמיתותה ואת הרלוונטיות שלה. כך למשל, ניתן לטעון מנגד כי גם אם רף האימונים ביחידות מסוימות אכן הותאם לשילובן של נשים, אין משמעות הדבר פגיעה במבצעיות אותן יחידות. יש להוכיח קודם שמבצעיות זו אמנם דורשת רף גבוה מזה המותאם. האם למשל יש צורך בטייסים שיוכלו ללכת במסעות של עשרות קילומטרים עם משקל על הגב? ואולי שינוי הקריטריונים דווקא ממקד את היחידות המשלבות נשים דווקא במטרה שלה יועדו? באופן דומה, גם אם השירות הצבאי אכן כרוך במחיר בריאותי עבור הנשים המשרתות, אין טעם טוב להניח שמחיר זה שונה מהמחיר אשר נגבה מחיילים גברים, ואנו יודעים שמחיר כזה אמנם נגבה.

אולם מה שמקומם באמת במכתב הן אינן הטענות המובאות בו אלא העובדה שמה שבאמת עומד מאחורי מאחורי המכתב הן דווקא אותן טענות שאינן מופיעות בו. ואלו הן הטענות הדתיות. אפשר היה לחשוב שהקצינים החתומים על המכתב אכן אינם מוטרדים מבריאות הנשים ומכשירותו של צה"ל, אך בפסקת הסיכום, דרישתם משר הביטחון לבטל את "פקודת השירות המשותף", חושפת למי ולמה הם דואגים באמת.

"פקודת השירות המשותף" איננה עוסקת כלל בפתיחתן של יחידות מבצעיות בפני הנשים. מטרתה של הפקודה, שהחליפה את פקודת השילוב הראוי, הייתה להסדיר את שירות החיילים הדתיים לצד שירות חיילות ולתת מענה למתחים ולקשיים העשויים לעלות כתוצאה משירות משותף. בין היתר הסדירה הפקודה את חובותיהם של החיילים הדתיים להשתתף בטקסים בהן שרות נשים, הסדרי מגורים ומגבלות לבוש.

מאחורי המכתב לא עומדים אלו שדואגים לנשים או לצה"ל אלא כאלו שדואגים בעיקר לעצמם ולסקטור שלהם. ארגון אחים לנשק, שארגן את המכתב הוא ארגון ששם לו למטרה להילחם בפקודת השירות המשותף ולעודד הפרדה בין נשים לגברים בצה"ל.
יתרה מכך, הקצינים החתומים על המסמך הם ברובם קציני מילואים בדרגות נמוכות, שלא נראה כי נחשפו לסוגיות האסטרטגיות של צה"ל ולתכניות כוח האדם והכשירויות הנדרשות במסגרת תפקידם. הם יכולים להצהיר חזור והצהר שהדאגה לצה"ל היא שעומדת לנגד עיניהם, אך דרישתם לבטל את פקודת השירות המשותף כמו מוציאה את המרצע מהשק. אותו שק פטריארכלי שניתן להכניס לתוכו טענות כמו אלו המופיעות במכתב על צניחת רחמן של החיילות ופגיעה ברצפת האגן שלהן, בלי להתבלבל ובלי לבקש נתונים מקבילים על ספירת הזרע של הלוחמים המשתחררים מיחידות עילית למשל.
שילובן של נשים בצבא, ובמיוחד צבא בו משרתים מכוח חוק שירות חובה חיילים דתיים, היא משימה מורכבת וככזו יש להתייחס אליה. הסוגיות שמעוררת פקודת השירות המשותף רבות, ובתוכן גם כאלה המטרידות דווקא את ארגוני הנשים. אולם קישוש טענות מן היקב ומן הגורן מלמד יותר מכל על פאניקה מהסדר הנשי החדש, גם בצה"ל וגם בעולם הדתי. במדד השלום שפורסם לפני מספר שבועות, נמצא כי צה"ל מקבל אמון גבוה ביותר בכל הנוגע לכשירותו המבצעית מהציבור הישראלי, אך כמעט מחצית מהציבור מעניק לו ציון שלילי בנושא הטיפול בשוויון המגדרי. מעניין שסוגיה זו אינה מטרידה את אלו שחוששים לצבא העם.

פורסם לראשונה ב"הארץ".