ערך הממלכתיות בקוד האתי של צה״ל
יש מקום לקוות שבמהלך השנים הקרובות יסתיים בהצלחה התהליך שעל צה"ל לעבור כדי להוסיף את הערך "ממלכתיות" למסמך הערכים שלו. אם בהזדמנות זו יתוסף למסמך הערכים גם מסמך של כללים, במתכונת המוכרת מן המסמך המקורי "רוח צה"ל – ערכים וכללי-יסוד", כי אז צה"ל יחזור להיות בעל קוד אתי
Flash 90
יובל שנים ומעלה אני מוצא את עצמי מרצה ומשוחח עם לובשי מדים בכל רחבי צה"ל. לפני כמה ימים היו אלה חיילים צעירים, בגדוד שריון, לפני כמה שבועות היו אלה קצינים בבסיס הדרכה של התותחנים, לפני שנים היו אלה חברי פורום המטה הכללי. במאות הזדמנויות כאלה הבעתי את עמדותיי, בשאלות אתיקה, מוסר ודמוקרטיה, גם בסוגיות שנויות במחלוקת, ואף פעם לא מצא אף אחד מן הנוכחים רמז כלשהו בדבריי לערכים האישיים, להשקפת העולם או לאורח החיים שלי. ובאף לא אחת מן ההופעות הרבות הללו, מי שהזמין אותי ביקש או דרש ממני, מראש, להיזהר בלשוני, לא לגלוש לדעותיי הפרטיות, שאינן ממין העניין. נהגתי כך, ואני ממשיך לנהוג כך, על יסוד התפיסה שלי בדבר האופי הממלכתי הראוי לכל פעילות במסגרת צה"ל.
שנים ארוכות חשבתי שהתפיסה הזאת מובנת מאליה, משותפת לכל הנוגעים בדבר, אנשי הצבא עצמם והמרצים בפניהם. לימים, הבנתי שיש בין המופיעים בפני אנשי צבא ואפילו בין המפקדים כאלה שאינם נוהגים על פי התפיסה הזאת. אני זוכר שדברתי בפני קבוצה של קצינים בכירים על ההתנהלות הראויה של מפקד בתקופת בחירות והיו ביניהם כאלה שלא מצאו דופי בהתנהגות מפקד המספר לחייליו לטובת איזו מפלגה הוא מתכוון להצביע.
לפני כמה שנים התגלעה מחלוקת, גם בקהל הרחב וגם במסגרת הצבא, בדבר הפגשת חיילים עם אידאולוגיה דתית, בפעילויות מטעם צה"ל או בחסותו, במיוחד כשהחיילים בשירות חובה או בשירות מילואים, וגם כשהם בשירות סדיר. אין צורך להיכנס לעבי הקורה של שום מחלוקת כזו, כדי להבין שראוי לנהוג בהתאם לתפיסה סדורה של ממלכתיות, כדי להימנע ממחלוקות מיותרות ואף מזיקות.ראו בעניין זה את מאמרי: "דת וממלכתיות בצבא של מדינה יהודית ודמוקרטית", בתוך: בין הכיפה לכומתה, דת, פוליטיקה וצבא בישראל, עורכים: ראובן גל ותמיר ליבל, מודן, תל-אביב, 2012, 401 – 438.
באותו הקשר התחלתי להעלות את ההצעה להוסיף למסמך "רוח צה"ל" ערך נוסף: "ממלכתיות". בהתאם למסורת שהונהגה בקוד האתי של צה"ל, "רוח צה"ל – ערכים וכללי יסוד"ראו ספרי אתיקה צבאית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל-אביב, 1996., ערכים אמורים להיות מוגדרים היטב במסמך האתי עצמו. לפיכך, הצעתי הייתה להוסיף את הערך "ממלכתיות" ולהגדיר אותו כך:
צה"ל מסור למימוש הייעוד שלו לטובת המדינה ולטובת הכלל, בהתאם לחוק, להחלטות הממשלה ול"רוח צה"ל", ואינו לוקח חלק בשום מחלוקת ציבורית. צה"ל מאפשר לכל חייל וחיילת לבצע שירות משמעותי השומר על הזהות האישית שלהם.
נבהיר בקצרה את שלושת מרכיבי ההגדרה הזאת של "ממלכתיות".
ראשית, צה"ל הוא זרוע של המדינה, והייעוד שלו הוא להגן על אזרחי המדינה ושאר יושביה ועל המדינה עצמה מפני איומים ביטחוניים חיצוניים. הייעוד הוא להגן על כולם, בלי יוצא מן הכלל, ועל המדינה כולה. הפעילות של הצבא היא, אפוא, לטובת המדינה ולטובת הכלל.
לא כל אדם ולא כל גוף פועלים או אמורים לפעול לטובת המדינה ולטובת הכלל. גוף עסקי פרטי פועל, באופן טבעי ושגרתי, לטובת בעלי המניות שלו, שאינם המדינה ואינם הכלל, ואין בכך דופי. אם הוא לוקח על עצמו לפעול לטובת המדינה או לטובת הכלל, תבוא עליו ברכה, אבל אין זה מחובתו להיות גוף ממלכתי. לעומת זאת, צה"ל חייב לפעול לטובת המדינה ולטובת הכלל, באשר הוא הזרוע הצבאית, הממלכתית, של המדינה.
חשוב להזכיר כי צה"ל פועל במסגרת ההסדרים של המדינה. (א) כל פעולה של כל מפקד וכל חייל, כמוה כפעולה של כל אזרח או תאגיד, אמורה להיות בהתאם לחוק.הביטוי המדויק אמור להיות "בהתאם לדין", הכולל גם את החוק וגם את הפרשנות המחייבת שניתנה לו בפסיקה, אבל כיוון שההבחנה בין החוק לבין הדין אינה שגורה בפי הבריות והדעת נותנת שבביטוי "בהתאם לחוק" רבים מתכוונים למשמעות הביטוי "בהתאם לדין", נשתמש בביטוי השגור. (ב) על פי חוק יסוד: הצבא, צה"ל סר למרות הממשלה. התמונה המדויקת היא מורכבת: יש למפקדים אוטונומיה מקצועית רחבה בבניין הכוח וגם בהפעלתו, אבל היבטים חשובים של צה"ל, כדוגמת היציאה למבצע או למלחמה וכדוגמת התקציב, נקבעים על ידי הממשלה. (ג) כל פעולה של כל מפקד וכל חייל אמורה להיות בהתאם לאתיקה של צה"ל, כפי שהיא מתבטאת במסמך הערכים "רוח צה"ל".מסמך הערכים אינו קוד אתי, כיוון שאינו כולל את כללי היסוד שנכללו במסמך המקורי [ראו הערה 2] או כללים אחרים. אני מקווה שלא ירחק היום ויתווסף ל"רוח צה"ל" מסמך נאות של כללי התנהגות.
שנית, צה"ל אינו בעל עמדות פוליטיות או השקפות בנושאים השנויים במחלוקת אזרחית מפלגתית. לצה"ל יש עמדות מקצועיות בכל סוגיה של בניין הכוח ובסוגיות רבות של הפעלת הכוח, שהן כל הסוגיות שאינן מוכרעות בדרג המדיני שצה"ל סר למרותו, בהתאם להסדריה של המדינה הדמוקרטית.
הניטרליות הזאת חשובה לא רק בהקשר המיוחד של הופעת קצינים בכירים בישיבות ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ("הקבינט"), אלא גם בכל הקשר שגרתי של פעילות חיילים. כאשר חייל מקבל פקודה לבצע פעולה כלשהי, הוא אמור להיות בטוח לחלוטין בתקינות הצבאית של הפקודה: היא נועדה לביצוע משימה צבאית נתונה, היא נועדה לביצוע המשימה בשירות מטרה צבאית נתונה, היא מוצדקת על יסוד שיקולים מבצעיים מקצועיים, היא חוקית והולמת את ערכי צה"ל. החייל אמור להיות בטוח לחלוטין שהפקודה אינה משקפת את דעותיו הפוליטיות של מפקדו או את השקפת עולמו. מרכיב הניטרליות של הממלכתיות מעניק לחייל את הביטחון הנדרש בתקינות של כל פקודה שהוא מקבללשם הפשטות אנחנו מתעלמים כאן גם מן הדיוק הדרוש בשל סוגיית הפקודה בלתי חוקית בעליל. וכן בתקינות של הוראות הפתיחה באש הניתנות לו בנוהל קרב ובתקינות של כל נוהל של צה"ל שהוא נדרש לפעול על פיו.
חששו של חייל שהפקודה שניתנה לו זה עתה על ידי מפקדו אינה צבאית מקצועית אלא נעוצה בדעות הפוליטיות של המפקד עלול להחליש את הדבקות של החייל במשימה. חולשת הדבקות במשימה היא הרת אסון. אין צורך להכביר מלים על הסכנה הנוצרת כשלחייל אין אמון בתקינות הפעילות הצבאית של מפקדיו.
שלישית, צה"ל יוצר את התנאים המאפשרים לכל חייל וחיילת, לשרת בתפקיד משמעותי, מצד אחד, ולהמשיך להחזיק בזהות האישית שלהם, מצד שני. למרכיב הזה של תפיסת הממלכתיות יש חשיבות מיוחדת כשערכי צה"ל אמורים להדריך את ההתנהלות הצבאית ביחס לחיילים בשרות חובה ובשרות מילואים.
ההסדר הנוהג בדבר שרות חובה ושרות מילואים הוא הסדר מיוחד מבחינת היחס בין המדינה לבין חלק מאזרחיה, שהם בתור שכאלה בעלי חרויות אזרחיות מובהקות. למדינה מותר להתערב בחיי האזרח שהיא מגייסת לשרות חובה או לשרות מילואים רק מפני שהיא מוכרחה לעשות זאת כדי לעמוד בחובתה הבסיסית, הראשונה במעלה, לספק הגנה צבאית ליושבי המדינה ולמדינה עצמה. ההכרח הזה מצדיק גיוס לתקופות מסוימות, מצדיק הצבה למילוי תפקידים מסוימים, לאחר הכשרה נאותה, מצדיק הפעלה במצבים מסוימים, בראש ובראשונה להגנת האזרחים ומדינתם. ראוי להדגיש, כי גיוס, הצבה והפעלה על יסוד הכרח אינם יוצרים שום היתר לגייס, להציב ולהפעיל שום חייל וחיילת מעבר להכרח, מעבר לדרוש באופן הכרחי למילוי החובה שבייעוד הצבא.
במסגרת ההסדרים של שרות חובה ושרות מילואים אפשר להציג לחייל ולחיילת שתי דרישות יסודיות: (א) לבצע משימות צבאיות נתונות; (ב) לפעול בהתאם לערכי צה"ל. כל ניסיון לשנות את מידות האופי האישיות, את הערכים האישיים, את ההשקפות האישיות, את הטעם הפרטי וכל כיוצא באלה יהיה פסול, מפני שהוא חורג מן הנדרש לשם ביצוע המשימות הצבאיות בהתאם לערכי צה"ל. החייל החרדי לא אמור להפסיק להיות חרדי, כדי לבצע כראוי את המשימות הצבאיות המוטלות עליו ולעשות זאת בהתאם לערכי צה"ל. החיילת המעוניינת במימוש עצמי מיטבי לא אמורה להפסיק לרצות בכך, כדי לבצע כראוי את המשימות הצבאיות המוטלות עליה ולעשות זאת בהתאם לערכי צה"ל.
לשם מימוש המרכיב השלישי בערך הממלכתיות, צה"ל אמור להתארגן באופן המאפשר לכל חייל וחיילת לבצע את המשימות הצבאיות המוטלות עליהם בהתאם לערכי צה"ל מבלי לשנות את הזהות האישית של כל אחד ואחת מהם. לפעמים נדמה שהתארגנות כזאת היא קשה, אולם אין לי ספק שהיא אפשרית. כל דוגמה שראיתי, התגלתה כבעיה שניתן לפתור אותה, בלי לפגוע ביכולת של הצבא לבצע כראוי את משימותיו ובלי לפגוע בערך כלשהו ב"רוח צה"ל".
זוהי התפיסה שאני מציע להבנת הערך "ממלכתיות". ההגדרה המוצגת מבטאת את התפיסה הזאת על שלושת מרכיביה. הצגתי את התפיסה הזאת פעמים אחדות בפגישות במסגרת צה"ל. כיוון שכל הפגישות היו אישיות, לא אפרט עם מי נפגשתי, אולם ארשה לעצמי לסכם את הפגישות הללו בקיצור נמרץ: יש יחס חיובי לרעיון של הוספת הערך "ממלכתיות" למסמך "רוח צה"ל".
לאחרונה קראתי כתבה בדבר נוסח שהכין צוות של קח"ר להגדרת הערך "ממלכתיות". ההגדרה שצוטטה, ככל שהיא מדויקת, שונה מן ההגדרה שהצגתי כאן. חסרים בה מרכיבים של ההגדרה הנוכחית, מצד אחד, ויש בה ביטויים שלא נכון להשתמש בהם בהגדרה, מצד שני. בהזדמנות אחרת, אחזור לניתוח מפורט יותר של הנוסח שהופיע באותה כתבה.
הוספת ערך למסמך "רוח צה"ל" מחייבת תהליך סדור, מקצועי, מקיף ואחראי. תהליך הכינון של המסמך הראשון "רוח צה"ל – ערכים וכללי יסוד" היה כזה ולא קשה לבצע תהליך דומה בדבר הערך "אחריות".
יש מקום לקוות שבמהלך השנים הקרובות יסתיים בהצלחה התהליך שעל צה"ל לעבור כדי להוסיף את הערך "ממלכתיות" למסמך הערכים שלו. אם בהזדמנות זו יתוסף למסמך הערכים גם מסמך של כללים, במתכונת המוכרת מן המסמך המקורי "רוח צה"ל – ערכים וכללי-יסוד", כי אז צה"ל יחזור להיות בעל קוד אתי.
פרופ' אסא כשר, פרופסור אמריטוס מהקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, פרופסור אמריטוס לפילוסופיה, אוניברסיטת תל-אביב, ועורך Philosophia בהוצאת Springer.