רוח צה"ל וערך הממלכתיות
הכנסת הערך "ממלכתיות" למסמך רוח צה"ל היא מיותרת. שהרי איש לא מעלה על הדעת שמדינת ישראל מתמודדת עתה עם שליטה על הכוח הצבאי. יתר על כן, גם אם מאבק זה עלול להתעורר אזי התמודדות עם בעיית הכוח הלא-ריבוני אינה נעוצה בערך "ממלכתיות", אלא בחקיקה של מדינת ישראל עצמה.
Flash 90
כאחד ממנסחי מסמך "רוח צה"ל" הופתעתי לגלות כי בכוונת קצין חינוך ראשי להוסיף את הערך "ממלכתיות" למסמך זה. אפתח בתיאור ההיסטוריה של גיבוש מסמך "רוח צה"ל". מסמך זה החליף את המסמך הקודם, הקרוי ה"קוד האתי" של צה"ל, שנוסח על ידי פרופ' אסא כשר ואלוף (מיל) יורם יאיר. מבחינה פורמלית החלפת המסמך בוצעה לאור החלטת הרמטכ"ל רב אלוף אהוד ברק בעת אימוץ ה"קוד האתי" על ידי צה"ל, שלפיה המסמך ייבדק בתום חמש שנים. בתום זמן זה ייפה הרמטכ"ל דאז רב אלוף שאול מופז את קצין חינוך ראשי דאז תת אלוף אלעזר שטרן לבחון את הצורך בעדכון המסמך. בהתאם להחלטה זו כינס תת אלוף אלעזר שטרן, וועדה שבדקה את הצורך בשינוי. וועדה זו כללה את פרופ' אסא כשר אלוף יורם יאיר, אלוף אילן שיף, שהיה הפצ"ר בעת שנוסח הקוד האתי, תא"ל (דאז) דורון אלמוג ותא"ל (דאז ) ידידיה יערי. הוועדה המליצה לפתוח מחדש את המסמך ולהמליץ על עידכון. בעקבות זאת הרכיב תא"ל שטרן וועדה שבחנה את מכלול הבעיות שהיו כרוכות במסמך. גילנו כי במסמך יש בעיות ניסוח במספר ערכים וכמו כן מצאנו שכללי היישום שהיו מצורפים למסמך אינם יעילים. בנוסף מצאנו כי חסר במסמך ערכי יסוד בסיסיים המהווים את התשתית הערכית למסמך. בהתאם לכך נוסח המסמך מחדש ונוצרה הבחנה בין שלושה ערכי יסוד לבין הערכים הרלוונטיים בצורה ברורה לתפקוד הערכי ההולם של צה"ל.
גיבושו של מסמך זה לא נעשה בחטף והיה תוצאה של הליך סדור שכלל התייעצות מקיפה ובקרה של מפקדים ולוחמים, אנשי אקדמיה בכירים ולבסוף וועדה מצומצמת שעמלה על ניסוח המסמך. הוועדה כללה את תא"ל אלעזר שטרן, אל"מ יעקב קסטל מחיל החינוך וכן את הפרופסורים: משה הלברטל, דני סטטמן, שאול סמילנסקי ואנוכי. לוועדה מצומצמת זאת חברו בעת הצורך אלוף (מיל) פרופ' ישי בר ופרופ' ירון האזרחי ז"ל. בנוסף, הוועדה עמדה בקשר רצוף עם הפצ"ר דאז אלוף (מיל) ד"ר מנחם פינקלשטיין. המסמך נבדק וחזר ונבדק הן ברמת הניסוח והן ברמת עבירותו בתוך צה"ל, ורק בתום מאמץ ארוך אושר בצה"ל. הצוות שעמל על ניסוחו היה שותף בהטמעתו בתוך צה"ל, ויתר על כן, פרופ' הלברטל ואנוכי כתבנו פירוש קצר על כל אחד מהערכים, כולל ערכי יסוד, ומסמך זה הפך למסמך רשמי של צה"ל בהחלטת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ולכך אתייחס בהמשך.
סיפור זה חיוני כדי לעורר שלוש שאלות: 1. מה פגום או חסר במסמך "רוח צה"ל" הנוכחי 2. האם הערך "ממלכתיות" מתקן פגמים אלה 3. מהו התהליך הסדור שהוביל לשינוי.
אפתח בשאלה הראשונה: מקובל עלי העיקרון כי אפשר לשנות מסמכים נורמטיביים. אבל כדי ששינוי ייעשה נדרשים טעמים חזקים במיוחד לחולל אותם. היעדר טעמים אלה עלול לגרום לזילות ערכו של המסמך הנורמטיבי המחייב. שהרי מעתה כל מסמך אינו אלא ניסוח ארעי ואינו משקף את רוח צה"ל כפי שהיא מתממשת הלכה למעשה וכפי שהיא צריכה להיות. יש צורך להצביע על חסרון ערכי מהותי שחסר במסמך או על טעות או על פגם בניסוח כדי ליצור שינוי. שאם לא כן מעשה השינוי נראה כאקט של בעל שררה וסמכות המבקש להנציח את עצמו במסמך. מסמך "רוח צה"ל" עמד במבחן המעשי של חינוך חיילי צה"ל, הכוונת הפעולה הראויה בעת קרב, ועיצוב הביקורת הראויה לאחריו. זכיתי להיות שותף לתחקור של צה"ל לאחר מבצע "עופרת יצוקה", שעסק ביישום ערכי צה"ל במלחמה. איש מהשותפים לחלק זה בתחקיר לא חש בחסרון כלשהו במסמך. לוויתי מאז ועד היום את מערך ההכשרה הצבאי בדרגות הבכירות ביותר כולל פורום מטכ"ל, מעולם לא שמעתי ולא שמעו עמיתיי לחיבור המסמך טענות מאנשי מקצוע או ממפקדים שהלינו על בעיה במסמך. אם היו בעיות הן התמקדו בשאלת היישום של המסמך בצבא, אבל לעולם לא בפגם בניסוח של המסמך.
ברור לכל כי "ממלכתיות" אינו ערך יישומי הדומה לערכים כמקצועיות או טוהר הנשק. אם יתווסף ערך זה, הרי שהוא יתווסף לערכי היסוד של צה"ל. אבל ערכי היסוד של צה"ל אינם יכולים להיות ערכים שצה"ל ממציא לעצמו. הם חייבים לשקף את הזיקה שבין ערכי צה"ל לערכי היסוד והחוק התשתיתיים של מדינת ישראל מצד אחד ושל משמעות השירות הצבאי, מצד אחר. עתה השאלה היא: האם הערך "ממלכתיות" עומד במבחן זה. האם ערך זה הוא ערך תשתית של מדינת ישראל וערכיה?
אפשר למיין את ערכי היסוד של צה"ל לשני סוגים: הראשון – הערך המכונן את השירות הצבאי ואת משמעותו במסגרת מסד הערכים והנורמות של מדינת ישראל. במסגרת זו ערכי היסוד מצביעים על תפקיד צה"ל בהתאם לחוק וכן על ערך כבוד האדם, העומד בתשתית הערכית של הפעילות הצבאית. הסוג השני – הערך המוטיבציוני: אהבת המולדת. חיילי צה"ל אמורים להיות מונעים על ידי אהבת המולדת, כפי שהערך מגדירה. ערך זה בא למנוע את המחשבה שהיסוד המוטיבציוני צריך להיות שנאה, נקמה, הפגנת כוח וכיוצא בזה. אהבת מולדת היא אחריות על המקום הזה בו אנו חיים והוא ביתנו. השירות בצבא אינו מותנה בהתחייבות לערך זה, שכן ערך זה מציין את הראוי ולא בהכרח את המצוי.
הכנסתו של ערך זה עמדה בסימן מחלוקת. טענת המתנגדים הייתה כפולה: ראשית, המסמך צריך להיות תקף עבור כל צבא והוא אינו אמור להכיל יסוד פרטיקולרי המתייחס למולדת. שנית, מסמך ערכי יכול וצריך להתייחס רק לנורמות ולערכים הרצויים אבל לא למניעים של חיילי צה"ל. שאלות אלה הן חשובות ועל מנסחי המסמך הייתה מוטלת החובה לנמק את הבחירה והתיקון, בעקבות זאת נכתב מסמך הקרוי "רוח צה"ל דגשים למפקד" (2007) שנכתב בעיקרו על ידי פרופ' משה הלברטל ואנוכי. המעיין בו ייווכח כי מנסחי המסמך התמודדו עם שאלות אלה. מסמך אחרון זה אושר על ידי הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, שצירף לחוברת אגרת למפקדים, ובו הוא כותב בין השאר: "את מסמך רוח צה"ל הגדרתי כמסמך יסוד, המהווה משום מצפן ומצפון לכל מפקד וחייל באשר הוא. [...] נפעל לאורו, נחנך על סעיפיו ונשפט במעשינו לאורו".
איני כותב כל זאת כדי להאדיר את מקצועיותם של מנסחי המסמך. מקצועיותם ידועה ומוכרת באקדמיה ובעולם. ספרתי כל זאת כדי לומר שלא ברור לי איזה צורך ממלא הערך "ממלכתיות". איני מבין מה בדיוק חסר במסמך שערך זה בא להשלים. למען האמת אי ההבנה שלי בצורך בתוספת ערך זה קשורה לשאלה השנייה שהעליתי: משמעותו של ערך זה.
קשה להבין מה משמעותו של ערך זה ותפקודו במסמך "רוח צה"ל". שאלת משמעותו של מונח אינה שאלה תיאורטית גרידא, שכן משמעותו של מונח קשורה ונבחנת באופן השימוש בו. במבט יעף אפשר להצביע על שני שימושים אפשריים של ערך זה: הראשון קשור בבן גוריון שהשגיר מונח זה, השני קשור לשפה של תלמידי ישיבת המרכז שבירושלים.
בן גוריון השגיר מונח זה במסגרת המאבק שניהל על מעמד צה"ל במדינה. ארגוני המחתרת והפלמ"ח ביקשו לשמר את כוחם גם במסגרת הריבונית של מדינת ישראל. כנגד זה טען בן גוריון שרק המדינה תשלוט על הכוח; הביטוי "ממלכתיות" מיועד היה לשלול תביעה של גופים לכוח עצמאי שאינו כפוף למדינת ישראל. צה"ל הוא גוף ממלכתי במובן זה שהוא הגוף המוסמך היחידי מטעם המדינה להפעלת כוח צבאי, והוא יפעל בהתאם להוראות המדינה. אופן שימוש זה נעשה מיותר עם עיצובה של המערכת החוקית שקבעה את מעמדו ותפקידו של צה"ל. במרוצת הזמנים המונח "ממלכתיות" הפך משם עצם לשם תואר המתייחס בעיקר לטקסטים. כך למשל "טקסט ממלכתי" מציין את העובדה שמדובר בטקס של המדינה, ולא של גוף אחר, כגון עירוני או פרטי.
הכנסת הערך "ממלכתיות" למסמך רוח צה"ל היא מיותרת. שהרי איש לא מעלה על הדעת שמדינת ישראל מתמודדת עתה עם שליטה על הכוח הצבאי. יתר על כן, גם אם מאבק זה עלול להתעורר אזי התמודדות עם בעיית הכוח הלא-ריבוני אינה נעוצה בערך "ממלכתיות", אלא בחקיקה של מדינת ישראל עצמה. צה"ל אינו מוסמך ללמד את מדינת ישראל חוק או ערכים. אם צה"ל הוא צבא המדינה על פי חוק, אזי הוא כזה לא בגין הערך ממלכתיות, אלא בגין החוק. ואם יש בעייה ביישום החוק או אז על צה"ל, מפקדיו ומערך החינוך שלו להתמודד עם זאת.
כנגד זה עשויה לעלות הטענה שהכנסת ערך זה נועדה לסתום פרצות של יחידים בתוך הצבא הפועלים מטעמים אישיים או אידאולוגיים. המונח "ממלכתיות" כערך מכוון נועד, על פי טענה זו, לחנך את חיילי צה"ל ומפקדיו שלא לפעול אלא מתוך חובתם כחייל צה"ל הכפופים להוראת המפקדים ולמערכת החוק של מדינת ישראל. ברם אם זו תכלית הכנסת הערך "ממלכתיות", אזי יש בכך הבעת אי אמון במערכת החוק עצמה וביכולת של צה"ל להטמיע את המחויבות לחוקיה של מדינת ישראל. אם קיימת בעיה זו הפתרון לא נעוץ באמצעות השגרת מונח לא רלוונטי שנזקו גדול תועלתו. חיילי צה"ל חייבים לפעול בהתאם להוראות החוק החלים עליהם לא מתוקף הערך ממלכתיות, אלא מתוקף החובה לפעול בהתאם לחוק החלה על כל אזרח וגם על חיילי צה"ל. על צה"ל בכלל וחיל החינוך בפרט לטפח תכנית חינוכית שבמרכזה החובה לציית לחוקי מדינת ישראל וערכיה. המונח ממלכתיות אינו תחליף לתוכנית זו . הוא הבעת אי אמון ביכולת להטמיע את חובת צה"ל וחייליו לפעול במסגרת חוקיה וערכיה של מדינת ישראל. ערכי היסוד לתכנית החינוכית מצויים במסמך רוח צה"ל, מה שחסר הוא תכנית הטמעה, ומהצורך לממשה חומק הקח"ר ומעדיף תחת זאת לתקן מסמך הולם וראוי.
הנזק שבהכנסת ערך זה גובר כשעוברים אל השימוש השני במונח, הלקוח מבית הגנזים של ישיבת מרכז הרב בירושלים. במסגרת אידאולוגיה זו המונח "ממלכתיות" הנהגה במלעיל, מבטא את הערך התיאולוגי-מטאפיזי של מדינת ישראל, שהיא הממלכה של האל בעולם. בלשונו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "מדינת ישראל היא כיסא ה' בעולם". תפיסה זו מסוכנת לתשתית היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מדינת ישראל היא מדינה ריאלית ובתור שכזו היא לא מבטאת ערך מטאפיזי תיאולוגי. יכולים בני-אדם לייחס לה משמעויות מעין אלה, אבל ייחוס זה אינו קובע את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת ריבונית, שריבונותה מעוצבת על ידי מערכת החוק המיושם במרחב הטריטוריאלי שלה. למרות האמור, בחברה וגם בתוך צה"ל עולים קולות אחרים, כולל אצל מפקדים בכירים, הרואים במדינת ישראל זרוע של האל או של העם היהודי כיישות מטאפיסית. המונח "ממלכתיות" בהקשר זה אינו מבטא את ריבונות המדינה אלא את היסוד האידאי-דתי שעל פיו נשפטת המדינה. במצב זה יכול להיווצר קונפליקט בין חוקי המדינה וערכיה לבין הממלכתיות, המבטאת האת המטאפיסית, בין אם מונח זה מתייחס לאל או לעם. קונפליקט זה אינו תיאורטי; באירוע שהייתי שותף לו באחד הכנסים של סגל הפיקוד הבכיר של אחד הפיקודים של צה"ל, פרופ' ישי בר ואנוכי הצגנו את מסמך רוח צה"ל וערכיו. אחד האוגדונרים המוערכים בצה"ל, לא היסס לטעון כי העם השתנה, והערכים של המסמך אינם מבטאים את רוח העם. הוא סירב לקבל את הרעיון כי המסמך מיוסד על ערכי וחוקי מדינת ישראל בטענה: "העם קודם, והעם משנה את ערכיו", כך טען. אוגדונר זה הוא חניך התיאולוגיה שיצאה מישיבת מרכז הרב ושלוחותיה. הנה בתמציתיות הבעיה: גם בפיקוד של צה"ל יש תהליך מסוים של כרסום הבנת מעמדו ומקומו של צה"ל כגוף הפועל במסגרת מדינת ישראל וחוקיה. האם הצעת הקח"ר מיועדת להיות הפלטפורמה לכרסום זה?!
מכלול זה מוביל אותי לשאלה האחרונה שהעליתי: האם התקיים תהליך מחקר, למידה וביקורת סדורים? צה"ל לא אמור להמציא ערכים משל עצמו; ערכיו אמורים לבטא את ערכיה של מדינת ישראל מצד אחד, ומצד אחר את הערכים המקצועיים-ערכיים של צה"ל. ערכים אחרונים אלה אינם יכולים לעמוד בניגוד לערכי המדינה, ומכאן הצורך בהליך בקרה סדור שבו ייטלו חלק לא רק מפקדי צה"ל אלא גם אנשי מקצוע שהתמחותם רלוונטית לנושאים נדונים. ראוי היה גם לזמן את מנסחי המסמך כדי להתמודד עם השאלות שבגינן עולה הצורך בשינוי. בעת ניסוח מסמך רוח צה"ל, הוזמנו פרופ' כשר ואלוף (מיל) יורם יאיר, מנסחי הקוד האתי, ליטול חלק בדיונים. בהצעת השינוי המועלית עתה לא הוזמנו מנסחי מסמך רוח צה"ל, שלמעט אחד כולם חיים. מהו אפוא התהליך שהיה אם היה? ומדוע לא זומן איש מהשותפים לכתיבת מסמך "רוח צה"ל" כדי לשמוע את עמדתם בנושא.
המחלקה לפילוסופיה, בר אילן ומכון שלום הרטמן בירושלים