בניית התשתית המשפטית לשיתוף פעולה צבאי

לפני ימים מספר פורסמו ברשומות החוקים ליישום ההסכמים בין ישראל לבין יוון וקפריסין בנוגע למעמד כוחותיהם.חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח-2017, ס"ח 36; חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח-2017, ס"ח 44.

הסכמים בדבר מעמד כוחות צבאיים של מדינה אחת בשטחה של מדינה אחרתהמכונים Status of Forces Agreements: SOFA הם פרקטיקה מקובלת במשפט הבינלאומי ונועדו להסדיר שורה של סוגיות משפטיות המתעוררות כאשר כוחות צבא של מדינה אחת מצויים בשטחה של מדינה אחרת לצורכי הכשרה, אימונים או שיתוף פעולה מבצעי. מי ישפוט חייל זר שחרג מן השורה? האם מותר לו לשאת נשק? לנהוג ברכב צבאי? מה קורה כאשר נגרם נזק בפעילות של הכוח הזר? כיצד תיחקרנה תאונות קטלניות ואחרות? מה הכללים שיחולו באשר לאבטחת מידע? אלה ושאלות רבות אחרות מיושבות בהסכמים מסוג זה.

עד להסכמים החדשים, למדינת ישראל היה רק הסכם אחד מסוג זה, עם ארצות הברית.חוק ההסכם בדבר מעמדם של אנשי סגל ארצות הברית של אמריקה, התשנ"ג-1993. הסכם זה שונה מן ההסכמים עם יוון וקפריסין בכך שהוא מסדיר רק את מעמדם של כוחות אמריקנים בישראל. לעומת זאת, ההסכמים החדשים הדדיים ושוויוניים.

עצם קיומם של שיתופי פעולה מסוג זה לעיתים קרובות אינו מפורסם ברבים. בשנת 2010, למשל, התרסק מסוק "יסעור" ישראלי בזמן אימונים בהרי הקרפטים שברומניה. שישה אנשי צוות אוויר ישראליים וקצין רומני נספו.חנן גרינברג ואטילה שומפלבי "אסון ברומניה: מסוק ובו 6 חיילי צה"ל התרסק" ynet, 26.7.2010. בעקבות התאונה נודע ברבים על עצם שיתוף הפעולה ותועלתו."מתאמנים ברומניה, 'כדי לטוס בגובה רב'" ynet, 26.7.2010. אף שההסכם בין ישראל לרומניה במסגרתו בוצע האימון לא עוגן בחוק ולא כלל הסדרים מפורטים לטיפול בתאונות, רצון טוב ואמון בין הצדדים הובילו לשיתוף פעולה מוסכם גם בטיפול בתאונה הטראגית.

ייתכנו לעיתים טעמים מדיניים וביטחוניים מוצדקים לשמירת סוד בנוגע לעצם קיומו של שיתוף פעולה צבאי עם מדינה זרה או בנוגע לפרטיו של שיתוף פעולה זה. עם זאת, עיגון בחקיקה של הסכמים בינלאומיים בנוגע למעמד כוחות זרים בישראל ובכלל זה החסינויות וזכויות היתר המוענקות להם, הוא מהלך ראוי גם מבחינת השקיפות הנדרשת במדינה דמוקרטית.

הדין הבין-לאומי נתפס לעיתים קרובות כגורם המגביל ומרסן את הפעילות הצבאית. זה אכן פן מרכזי של הענף הידוע כמשפט בין-לאומי הומניטרי, שתכליתו לאזן בין הצורך הצבאי לשיקולים הומניטריים בלחימה. עם זאת, כפי שכתב דיויד קנדי בספרו,DAVID KENNEDY, OF WAR AND LAW (2006) המלחמה המודרנית ספוגה במשפט, צבאי, מדינתי ובין-לאומי, שגם תומך במלחמה – מאפשר גיוס, לוגיסטיקה, לגיטימציה וגם – אני מוסיף – מאפשר שיתוף פעולה צבאי בין-לאומי.

מעבר לתועלת המיידית שבאימון בשטח לא מוכר ובלימוד מניסיונם של אחרים, יצירת שפה משותפת עם צבאות של מדינות ידידותיות עשויה להיות נדבך לשותפות ישראלית עתידית בבריתות צבאיות, כדוגמת ברית נאט"ו. הערובה הביטחונית בבריתות מסוג זה יכולה להיות חלק מהסדרי הביטחון שיכרכו בהסכמי שלום עתידיים.