אכן, סילוף ומניפולציה
תגובה לארז תדמור
ארז תדמור תקף במאמרו את החוברת 'על דמוקרטיה, שוויון וזכויות הפרט: לפי משנת זאב ז'בוטינסקי' וטען שמדובר בחוברת עמוסת הטעיות וסילופים. המחברים משיבים לו.
במאמרו, תוקף ארז תדמור את החוברת שפרסמנו בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה "על דמוקרטיה, שוויון וזכויות הפרט: לפי משנת זאב ז'בוטינסקי". לטענתו, מדובר בחוברת עמוסת הטעיות וסילופים.עיקר טענתו של תדמור היא שהחוברת מבקשת להציג את ז'בוטינסקי "כמי שהיה מצדד במהפכה השיפוטית של אהרון ברק"; או במקום אחר "הצגת ז'בוטינסקי כמי שהיה תומך באקטיביזם השיפוטי המבקש להעניק למיעוט את הכוח לכפות את עמדתו...". משום שלדעתו של תדמור, ז'בוטינסקי לא היה מעלה בדעתו לתמוך באקטיביזם שיפוטי, הוא טוען כי החוברת מטעה ומסלפת.
תחילה יש לציין עובדה פשוטה: בחוברת לא מוזכרות המלים הבאות: בית משפט, אקטיביזם, אהרון ברק, מהפכה חוקתית (ניתן לצפות בחוברת באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה ולהיווכח). ממילא, אין בה שום טיעון לפיו ז'בוטינסקי היה תומך, או לא תומך בביקורת שיפוטית או באקטיביזם שיפוטי. מי אם כן עושה מניפולציה ומטעה את הקוראים? במקום להתייחס לגופם של דברים ולמשנתו השוויונית והליברלית של ז'בוטינסקי, שכנראה גרמה לו אי נוחות מסויימת, ייחס לנו תדמור טענה שלא נטענה כלל, וניסה להפריכה. ז'בוטינסקי לא קבע עמדה באשר לתפקידו של בית המשפט. אין בכך כדי להפליא. ביקורת שיפוטית על חוקים הייתה קיימת אמנם בימיו (למשל, בארצות הברית), אולם לא הייתה רווחת. המסורת הדמוקרטית החזקה של ביקורת כזו התפתחה רק אחרי מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה. אם מבקשים לשער, ומדובר בהשערה בלבד, את מה שמתאים להשקפת עולמו הכללית בהקשר זה, ניתן להסתייע בעמדתו של תלמידו, מנחם בגין. מנחם בגין תמך בפירוש בביקורת שיפוטית ובסמכות בית המשפט לפסול חוקים. ז'בוטינסקי קבע כי "..במקום שאין ערובות לחופש הפרט (ובייחוד הדגיש במשנתו את חופש הביטוי וחופש ההתארגנות) - שם אין דימוקראטיה". איזו ערובה אחרת מלבד ביקורת שיפוטית המבוססת על חוקה או חוקי יסוד עשויה לבוא בחשבון? כן קבע ז'בוטינסקי כי "במדינה היהודית יהיה צורך להגיע לצורת משטר, אשר בו המיעוט לא יהיה חסר הגנה". רצוי לנסות לספק הגנה כזו מכוח הסכם ופשרה, אך בהיעדר פשרה כזו - כיצד ניתן להגן על המיעוט מפני עריצותו של הרוב ללא ביקורת שיפוטית?
הטענה, לפיה הדמוקרטיה המהותית, זו שמעבר לשלטון הרוב גרידא – דהיינו, זכויות אדם וזכויות מיעוט, היא "ערך של השמאל" - לא הומצאה על ידינו. טענה זו, אותה ביקשנו להפריך, הופכת רווחת. היא נטענת בגלוי על ידי חלק מאנשי הקואליציה המסיימת בימים אלה את דרכה. לשיטתם של אלה, אלה ממנהיגי הליכוד שנאמנים למסורתו הליברלית של הליכוד הינם "שמאלנים" משום מחויבותם למסורת זו.יש גם מבין גורמי השמאל, המנכסים לעצמם את ערכי הדמוקרטיה, תחת ההנחה שאידיאולוגיה לאומית מטבעה היא אנטי ליברלית. הנחה זו היא הרת אסון לדמוקרטיה. משנתו של ז'בוטינסקי מוכיחה את מופרכותה של הנחה זו.
תדמור לא טרח להתייחס לשלל הציטוטים בחוברת, המלמדים על גישתו ההומניסטית והליברלית המובהקת של ז'בוטינסקי. כך למשל: "לו היה לנו רוב יהודי בארץ, היינו קודם-כל יוצרים פה מצב של שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי או ארמני או גרמני, אין הבדל בפני החוק ... לא רק לאזרחים בתור יחידים היינו נותנים שוויון-זכויות גמור, אלא גם לשפות ולאומות". ההתקפה הפרועה של תדמור עלינו, על המראה, מלמדת כי הדברים בחוברת - לא שלנו, של ז'בוטינסקי – חותרים תחת השקפה לאומית אנטי ליברלית, משום שהיא סותרת את מסורת "האבות המכוננים" שהייתה הפוכה. שום התחכמות לא תוכל להסתיר את טיבה האמיתי של משנתו של ז'בוטינסקי, והקורא ישפוט.
תגובה זו פורסמה בעיתון 'מעריב' בתאריך 25.10.2012