גן העדן הפיננסי

רעידת האדמה בוול-סטריט השמידה ערכים כלכליים בהיקף בלתי נתפס. לשם המחשה, הנזק הישיר שנגרם לממשלה האמריקנית בשבועות האחרונים יכול היה לממן את תקציבה הכולל של מדינת ישראל – כולל כל מערכות הביטחון, החינוך והרווחה - למשך יותר מעשר שנים. נפילת כוכב השביט של שוק ההון האמריקני תלווה בשובל ארוך של נזקים כמעט לכל אחד ואחת. שוקי ההון, שהם מקור האנרגייה של העשייה האנושית במאה העשרים ואחת, עומדים להשתנות בדרך בלתי נודעת.

התרגלנו להניח שבנקים וחברות ביטוח הם כספת ציבורית; נמל המבטחים שבו ניתן להפקיד את עתידנו הכלכלי. החיסכון ההמוני, שהוא תופעה חדשה יחסית בתולדות האדם, עומד בבסיס שוק ההון ומאפשר את רמת החיים הנינוחה שבמדינות המתועשות. ואולם, בעולם שבו נפילים בנקאיים נמוגים כבועות סבון וחברת הביטוח הגדולה בעולם מאבדת את מכנסיה, האם יש ביטחון כלשהו? יש לחשוש מפני שינוי בתודעה הציבורית ביחס לשוק ההון וביחס לשיטה הקפיטליסטית עצמה.

נזרקים הסברים רבים למתרחש. רובם שוגים בראייה צרה, דרך קוף המחט של שוק המשכנתאות או של מכשירים פיננסיים בלתי מובנים או של החלטות ניהוליות שגויות. יש להניח שבטווח הקצר נשמע הסברים מלומדים למיטיבי קרוא; נוצף בגל חדש של רגולציה גלובלית; יוגשו כתבי אישום מפולפלים נגד "אחראים"; ייכתבו ספרים ויקודמו קריירות של כלכלנים ומשפטנים שינתחו את המאורעות.

כל זה חשוב והכרחי כדי לשפר ולשכלל את השיטה הקפיטליסטית על מנת שפער הזמן שבין המשבר הנוכחי לבין המשבר הבא, לא יהיה קטן משמונים השנים שחלפו מאז המשבר הקודם. אבל בצד הפרטים, אסור לשכוח את התמונה הכוללת: זו מצביעה על האופי האנושי כעל מוקד הרעש הטקטוני שאנו חווים.

בתשתית המחשבה הקפיטליסטית מונחת תפיסה של האדם כיצור רציונאלי. "האדם הכלכלי", שעליו מבוססת השיטה, הוא יצור מחושב להפליא, שפועל תמיד מתוך שקלול הגיוני של סיכונים וסיכויים בדרך שתועיל לו. אלא שה"הומוס אקונומיקוס" הוא יציר הדמיון; אין אדם כזה. בצד שיקול הדעת קיימת גם קלות הדעת. לניתוח האנליטי הקר מתלווה ספונטאניות גחמתית מובנית בנפש האדם. האדם איננו מחשב אלא פקעת של רגשות ותשוקות.

אפילו בגן-עדן, שבו הכול היה זמין ונגיש חוץ מפרי עץ אחד, עץ הדעת, האדם פעל מתוך תשוקה לא רציונאלית. קין והבל היו יכולים לחלוק ביניהם את כל העולם – אך זה לא הספיק לאחד מהם והוא קם על אחיו להורגו. דבר לא השתנה מאז, מלבד האמצעים. בגן העדן הפיננסי צומח עץ דעת שאת פירותיו האסורים ניתן לקטוף בהקשת מחשב. בתפקיד של הבל המיתולוגי, שדמיו (בכפל לשון) השפוכים צועקים מן האדמה, מככב ציבור רחב של עובדים, משקיעים, חוסכים, מבוטחים, פנסיונרים שלעתיד. "לפתח חטאת רובץ" – ובהקשר הקפיטליסטי זו האפשרות המרהיבה של התעשרות מהירה, תוך סיכון כספו של הזולת, לאור הזרקורים ובהערצת ההמונים.

בעשרת הדברות נשמר מקום של כבוד לאיסור - "לא תחמוד". ממש כשם שהיצר המיני זקוק לאזהרת "לא תנאף" כך גם היצר הקנייני זקוק לאזהרה משלו. חליפות ועניבות, מגדלי זכוכית בוהקים ולשון מצוחצחת אינם משנים את טבע האדם. אדרבא, הקלות שבה ניתן לממש יצרים באמצעות שוק ההון ממנפת את החשש. נדרש מנעול חדש למערת הקסמים המודרנית.

*המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-21 בספטמבר 2008.