דעיכת החינוך הממלכתי

תופעת בתי הספר הפרטיים רווחת בישראל יותר ויותר, וכך יכולים הורים מבוססים להשיג לילדיהם חינוך איכותי ויקר. הפתרון שמצא לכך משרד החינוך הוא להתיר לבתי הספר הממלכתיים להפעיל תכנית לימודים נוספת, במימון הרשות המקומית וההורים.

בשנים האחרונות צצים יותר ויותר בתי ספר פרטיים באמתלות שונות ומשונות. כל אחד מצדיק את קיומו במטרה ייחודית – אחד אנתרופוסופי, השני דמוקרטי והשלישי תרבותי. המילון יכול לספק את כל השמות הנדרשים. משרד החינוך הבין כי שלל השמות משמש, למעשה, ערוץ מקביל דרכו מממנים הורים מבוססים חינוך יקר בבתי ספר פרטיים שמוגבל לילדיהם ומדיר את שאר ילדי ישראל. מהלך זה כנראה לא היה לשביעות רצונם של קברניטי החינוך. ישבו במשרד החינוך על המדוכה ומצאו פיתרון – לאפשר לבתי הספר הממלכתיים להפעיל תכנית לימודים נוספת במימון הרשויות המקומיות וההורים. עד היום הוגבל כל בית ספר להוסיף לתלמידיו שלוש שעות בשבוע מעבר לתכנית הממלכתית. לפי ההצעה החדשה שנשקלת במשרד החינוך, יוכלו בתי הספר להוסיף 12 שעות בשבוע לתלמידיהם במימון מקומי – תוספת של כשליש לשבוע הלימודים. נראה כי משרד החינוך אימץ את הסיסמה: "אם אינך יכול להביס אותם הצטרף אליהם".

כבר היום קיימים פערים עצומים בהיקף ההשקעה בחינוך לתלמיד בין הרשויות המקומיות. בספר "הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות" שראה אור לפני חודשים אחדים הראנו כי ההוצאה הציבורית לחינוך גבוהה יותר ככל שמעמדה החברתי-כלכלי של הרשות גבוה יותר. ההוצאה הציבורית הכוללת לחינוך ממקורות ממשלתיים ומרשויות מקומיות בחמשת האשכולות העליונים גבוהה ב-38% מההוצאה בחמשת האשכולות התחתונים. אולם טווח ההוצאה לתלמיד בין האשכולות השונים גדול הרבה יותר והוא מגיע עד כדי פי שניים.

עיקר הפערים בהוצאה הציבורית לתלמיד בין הרשויות המקומיות נובע מהבדלים בהוצאות הרשויות המקומיות לחינוך הניתן ממקורותיהן, ובעיקר לתלמידי בתי הספר התיכוניים. ההשקעה בחינוך ממקורות הרשות המקומית היא קטנה מאוד בשלושת האשכולות הנמוכים – בין 150 ₪ ל-760 ₪ לתלמיד לשנה. אך למן האשכול הרביעי, הוצאות החינוך לתלמיד עולות מדרגה ל-1840 ₪ ועד לשיא של 4180 ₪ באשכול השמיני. הפערים בהוצאה לחינוך מועצמים עוד יותר בשל חלקם של ההורים במימון החינוך הציבורי. השתתפות ההורים בהוצאות החינוך שעוברת דרך הרשות המקומית מסתכמת רק ב-106 ₪ לתלמיד באשכול התחתון והיא עולה  בהדרגה עד ל-1748 ₪ לתלמיד באשכול העשירי.

ההצעה החדשה של משרד החינוך מעניקה רישיון להגדיל עוד יותר את הפערים הבלתי הנסבלים בהוצאה הציבורית לחינוך . מדיניות זו פוגעת במטרה המרכזית של מדיניות החינוך הממלכתית שהיא חתירה מתמדת להצבת כל ילדי ישראל על נקודת זינוק דומה לעבר העתיד. במקום לבלום את הנסיגה מתפיסת החינוך הציבורי האוניברסלי, ההצעה החדשה של משרד החינוך צפויה לשחוק עוד את יסודות החינוך הממלכתי. הצעה זו עומדת בסתירה להצהרות קברניטי משרד החינוך בעניין מחויבותם לחיזוק מערכת החינוך הציבורית. שר החינוך, גדעון סער הצהיר מיד עם כניסתו לתפקיד כי "אנחנו נחזק את החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. במדינה מלבלב חינוך פרטי במימון ציבורי וזה מסכן את המערכת הציבורית שלנו." (מתוך נאום שנישא בחודש ספטמבר 2009 ומופיע באתר הבית של שר החינוך).

ההצעה לפיה בתי ספר יוכלו להגדיל את מספר שעות הלימוד פירושה כי מספר שעות הלימוד שניתנות היום נמצא מתחת לרצוי לילדי ישראל, לפי ראייתו של משרד החינוך. אם אכן מספר שעות הלימוד הוא עקב אכילס של מערכת החינוך ושר החינוך מעוניין באמת בחיזוק החינוך הציבורי, אזי יש לספק את תוספת השעות לכל תלמידי ישראל ובמימון ממשלתי מלא.