האם יהיו גם בעתיד שופטים בירושלים?

בעת האחרונה עולה (שוב) הקריאה לשנות את הליך מינוי השופטים. אם בעבר ניסו המבקרים לשנות את הרכב הוועדה הממנה (ראו הצעת החוק של ח"כ אלי גבאי), כעת הם משנים את יחסי הכוחות בתוך הוועדה הקיימת. החוק שקידם ח"כ גדעון סער והתקבל ביום שני ברוב קולות בכנסת דורש רוב מוחלט של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה בבחירת מועמד לבית המשפט העליון. משמעות החוק היא לאפשר לרוב הפוליטי (לקואליציה) (שני שרים וחבר כנסת מטעם הקואליציה) להטיל וטו על בחירתו של מועמד, ובכך להוות משקל-נגד לשופטי בית המשפט העליון שבוועדה (נשיא בית המשפט העליון ועוד שניים משופטיו).

מעבר לבעיית ה'נראות' של מהלך כזה כעת, כשהמערכת הפוליטית והמערכת המשפטית נראות כמתנגשות כמעט בכל נושא (וראו הצעת שר המשפטים לקצץ בסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה), התיקון לחוק סובל מבעיות מהותיות. להלן אחדות מהן:

גורמים פוליטיים מסוגלים פחות להעריך מי ראוי להתמנות לבית המשפט העליון. רוב המתמנים הם שופטים של בית המשפט המחוזי, והבחירה מתבססת במידה רבה על ניתוח מקצועי של פסיקותיהם. ברור שבנושא זה יש לשופטים יתרון מובהק על פני שרים וחברי כנסת. המגמה, הבאה לידי ביטוי בהצעה להעניק מעמד שווה לשופטי בית המשפט העליון ולרוב הפוליטי (והאמת היא שלרוב הפוליטי יש אף כוח עודף, שכן יושב ראש הוועדה בא מתוכו) מבחינת היכולת להכשיל מינוי, משוָוה בין מי שאינם שווים בהעניקה כוח לרוב הפוליטי שאין הוא ראוי לו מבחינה עניינית.

אחת התוצאות האפשריות של שינוי כזה עלולה להיות שיתוק של הוועדה בשל חוסר היכולת להגיע להסכמה כה נרחבת. שיתוק כזה יפגע בעבודתו של בית המשפט ובתפקודו, וגם במעמדו, לשביעות רצונם של הכוחות הפוליטיים שהם מבקשי רעתו של בית המשפט.

במצב דברים כזה, אפשר שלשופטים חברי הוועדה לא תהיה בררה אלא להתפשר עם הרוב הפוליטי – בבחינת 'מינוי לנו' בתמורה ל'מינוי לכם'. במסגרת 'המינויים לכם' עלולים להגיע לבית המשפט העליון מועמדים בלתי ראויים, שכל תפארתם היא שהרוב הפוליטי תומך בהם בעוז, ולהביא לכדי ביזיון וקצף. החשש מפני מינויים בלתי ראויים אינו חשש שווא. כשם שרוב פוליטי מינה בעבר את עו"ד רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה, כך נכונו לנו 'גדולות ונצורות' מידיו של רוב פוליטי עתידי, אם רק יינתן כוח בידיו.

חמור מכך, הווטו שהשינוי המוצע מעניק לרוב הפוליטי פוגע פגיעה קשה בעצמאות השפיטה ובאי-תלותה. עצמאות זו היא יסוד היסודות של השפיטה. בלעדיה אין לנו חפץ במערכת השופטת. כעת, משהתקבל השינוי המוצע, יצא הקול: מי שמבקש להתמנות לבית המשפט העליון צריך לשחר פניו של הרוב הפוליטי, שאם לא כן, לא יתמנה. ומה ייוותר מאי-תלותה של המערכת השופטת? מי יגלה עפר מעיניך, מנחם בגין, לראות עד כמה נקלה עקרון-על זה לפי שיטתך בעיני מי שמתיימרים להיות ממשיכי דרכך?

חמור לא פחות – הכוח המוענק לרוב הפוליטי לפי התיקון לחוק ישנה את האיזון העדין בין מקצועיות לייצוגיות בבחירת שופטי בית המשפט העליון. הממד הפוליטי שבתהליך הבחירה יתעצם על חשבון השיקול המקצועי. במציאות הישראלית, שבה מידת האמון של הציבור במערכת הפוליטית כה נמוכה, פוליטיזציה של הליך הבחירה תביא לפיחות באמון הציבור בהליך הבחירה ולירידה נוספת – מסוכנת מאוד – במעמדו של בית המשפט בעיני הציבור.

במצב של צורך למַנות מספר ניכר של שופטים בתקופת כהונתה של ממשלה אחת יינתן לרוב הפוליטי של אותה שעה, על בסיס של מקריות, כוח לא פרופורציונלי להשפיע על הרכב בית המשפט לשנים רבות.

כל אלה עלולים להביא לירידה משמעותית באיכות השופטים, וכן במעמדם. בלא שופטים, או בלא שופטים ראויים בבית המשפט העליון, מערכת המשפט שלנו עלולה לעמוד לפני שוקת שבורה.

לא היה מקום לפנות למהלך הנושא בחובו סיכון ממשי לתוצאות הרסניות כאלה בלא מחשבה עמוקה ומתוך ראייה כוללת של יחסי הכוחות בין הרשויות. התיקון לחוק התבסס בעיקר על ראיית המצב המתקיים כבר שנים אחדות, שבו יש, ככלל, 'גוש משפטי', שהוא הרוב בוועדה, כמצב הכרחי או קבוע. ראייה זו של המצב היא הנחה שאין לה בסיס מוצק, שכן המצב הזה אפשר שישתנה בעתיד. אין לבסס שינוי בעל אופי חוקתי על יחסי כוחות חולפים (שלדעתנו יש להם הצדקה מהותית). על אחת כמה וכמה אין לעשות זאת במהלך העומד בפני עצמו ושלא על רקע מהלך חוקתי שלם.

התיקון הספיציפי עבר, והוא נוסף למהלך המוטעה והמסוכן של 'חיזוק' הרשויות האחרות על ידי פגיעה בכוחה של הרשות השופטת ובמעמדה. האם נוכל לעצור את המשך ההידרדרות בכיוון זה?