אהוד פרש: פרישת ברק ממפלגת העבודה

שר הביטחון אהוד ברק הכריז אתמול על פרישתו ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי סיעה נוספים. פרישתם של ברק ושותפיו כבר מכה גלים במערכת הפוליטית ומשפיעה על הממשלה ועל מערכת המפלגות הישראלית. זוהי נקודת מבחן משמעותית למפלגת העבודה, הנמצאת בתהליך היחלשות הדרגתי כבר יותר מעשור.

שר הביטחון אהוד ברק הכריז אתמול על פרישתו ממפלגת העבודה, המפלגה שהוא עומד בראשה מאז ניצח בבחירות המקדימות ב-2007. יש לשער שפרישתו של ברק וארבעת חברי הכנסת תכה גלים במערכת הפוליטית ותשפיע על הרכב הממשלה, על גודלה וחוסנה של הקואליציה ועל מערכת המפלגות הישראלית. מפלגת העבודה, הנמצאת בתהליך היחלשות הדרגתי כבר יותר מעשור, תעמוד בתקופה הקרובה במבחן אמיתי.

התפלגויות של סיעות במהלך כהונת כנסת אינן נדירות, אבל פרישה של מנהיג מהמפלגה שבראשה הוא עומד היא עניין חריג למדי. הדוגמה הידועה ביותר לפרישה מסוג זה הייתה בשלהי 2005, עם החלטתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון לפרוש מהליכוד ולהקים את קדימה.

כדי להקשות על הפרישה מסיעות קבע המחוקק שורה של סנקציות על הפורשים, אך בד בבד גם קבע תנאים שעמידה בהם מזכה אותם במעמד של "מתפלגים" ופוטרת אותם מסנקציות אלה (להרחבה ראו "חוק מופז - על מה ולמה?"). בנוגע לסיעות המונות יותר משבעה חברי כנסת קבע המחוקק שכדי לזכות במעמד של סיעה מתפלגת על הקבוצה הפורשת למנות לפחות שליש מחברי הסיעה המקורית. במקרה שלפנינו פרשו חמישה (אהוד ברק ועוד ארבעה חברי כנסת) מסיעה המונה 13 חברים, ומכאן שהם עומדים בתנאים ויזכו למעמד של מתפלגים.

לעוד פרטים ומידע על המערכת הפוליטית הישראלית, המפלגות והבחירות לכנסת ראו מדור בחירות ומפלגות.