הודו 2009: בחירות בדמוקרטיה הגדולה בעולם
החל מאמצע אפריל התקיימו בחירות כלליות בהודו, הנחשבת לדמוקרטיה הגדולה בעולם. מספר המצביעים העצום - יותר מ-400 מיליון - הופך את הליך ההצבעה מורכב מאוד, ועל כן הבחירות בהודו מתפרשות על פני חמישה ימי הצבעה נפרדים לאורך כחודש. בתום ספירת הקולות התברר כי מפלגת הקונגרס ובעלות בריתה הגדילו במפתיע את כוחן וקיבלו מנדט מחוזק למשול בתת-היבשת עוד חמש שנים. לקווי המתאר של המערכת הפוליטית בהודו ראו מבט עולמי משווה.
המערכת הפוליטית בהודו ייחודית בקרב דמוקרטיות בעולם. אף שבדומה לבריטניה ולקנדה נהוגה בה שיטת בחירות רובית - שיטה שמצמצמת בדרך כלל את מספר המפלגות - בהודו המצב שונה. הגיוון האתני, הלשוני, התרבותי, הדתי והאזורי יוצרים במדינה מערכת רב-מפלגתית מוקצנת, ובפרלמנט מיוצגות באופן קבוע יותר מעשרים מפלגות, ולעתים אף כמעט חמישים! בפרלמנט כיום למשל מיוצגות כ-35 מפלגות ועוד תשעה נציגים עצמאים. עם זה רוב המפלגות הן מפלגות זעירות, ולאמתו של דבר אפשר להצביע על שני כוחות פוליטיים מרכזיים. המפלגה המוכרת והוותיקה ביותר היא מפלגת הקונגרס (INC), מפלגה זו נוסדה בשלהי המאה התשע עשרה והייתה הכוח המרכזי במאבק נגד השלטון הבריטי לעצמאותה של הודו. לאחר קבלת העצמאות הפכה המפלגה למפלגת שלטון טבעית, ואחזה בהגה השלטון ללא הפרעה כשלושים שנה, עד שלראשונה הפסידה את השלטון ב-1977 (למרות השונות החדה בין ישראל להודו, יש בין שתי המדינות כמה קווי דמיון, ו"המהפך" של 1977 הוא אחד מהם). בכלל ראשי הממשלות הבולטים שכיהנו מטעם המפלגה היו נהרו, בתו אינדירה גנדי ובנה ראג'יב גנדי. יריבתה העיקרית של מפלגת הקונגרס בשני העשורים האחרונים היא מפלגת העם (BJP), מפלגה לאומנית הינדית אשר שלטה בין 1998 ו-2004. מפלגה זו שמרנית ולאומנית יותר בהשוואה למפלגת הקונגרס, ולצד כלכלת שוק דוגלת במדיניות חוץ ובמדיניות ביטחון קשוחות.
סביב כל אחת משתי המפלגות הגדולות פועלות עוד כמה מפלגות בינוניות וקטנות, שמזוהות עמה ונחשבות בעלות ברית טבעיות ושותפות בטוחות לקואליציה. לפיכך ניתן לזהות במערכת הפוליטית שני גושים ראשיים: המערך הפרוגרסיבי המאוחד (United Progressive Alliance, UPA), המאוגד סביב מפלגת הקונגרס; והמערך הלאומי הדמוקרטי (National Democratic Alliance, NDA), המאוגד סביב ה-BJP. בשמאל המפה הפוליטית פועלות כמה מפלגות מרקסיסטיות וקומוניסטיות שהתאגדו לקראת הבחירות האחרונות בגוש המכונה "החזית השלישית".
בחירות 2009 נערכו בתום חמש שנות הכהונה של הפרלמנט. בשנים אלה שלטה מפלגת הקונגרס בראשות ראש הממשלה מנומהאן סינג, ואולם היא הצליחה לשלוט רק בזכות קואליציה מסורבלת רבת מפלגות שכללה בין השאר כמה מפלגות קומוניסטיות שהתנגדו לרפורמות רבות שיזמה מפלגת השלטון. הפעם מפלגת הקונגרס התחזקה מאוד, ומתוצאות הבחירות עולה כי היא תוכל להקים ביתר קלות ממשלה יציבה יותר ללא צורך בתמיכתם של הקומוניסטים. התוצאות היו מפתיעות שכן איש לא צפה הצלחה כבירה כל כך למפלגת הקונגרס ולבעלות בריתה. ביחד, יש למערך הפרוגרסיבי המאוחד (UPA) 262 מושבים מתוך 545 מושבי הפרלמנט. ה-BJP נחלשו מאוד וזכו ל-116 מושבים, התמיכה החלשה ביותר בעשרים שנים האחרונות (לתוצאות הבחירות ראו "הודו" במבט עולמי משווה).
רבים חוזים כי הממשלה הבאה תהיה יציבה ויעילה יותר וסחיטה ומושחתת פחות. מכיוון שלא תזדקק לתמיכתם של הקומוניסטים, היא תוכל להתמודד טוב יותר עם המשבר הכלכלי ולבצע שורה של רפורמות מבניות חשובות במשק המדינה. את אמון האזרחים קיבלה מפלגת השלטון מסיבות אחדות: ראשית, בשנים האחרונות נהנתה הודו משיעורי צמיחה מרשימים. אמנם בינתיים הגיע השגשוג הכלכלי רק לשכבות צרות באוכלוסייה, אך באופן כללי ניתן להצביע גם על שיפור קטן בקרב השכבות העניות; שנית, ראש הממשלה הפגין כישורי מנהיגות מרשימים והיה אהוד למדי; ושלישית, ה-BJP סובלת ממשבר הנהגה, וכנגד כמה פוליטיקאים בשורותיה עומדות חקירות פליליות בדבר שחיתות.