החודש לפני... 25 שנים: הבחירות לכנסת ה-11

החודש ימלאו יובל שנים לבחירות לכנסת ה-11. בבחירות אלה התמודד הליכוד (או "חרות" לפניו) לראשונה ללא מנהיגו מנחם בגין, ובעקבותיהן קמה ממשלת אחדות ייחודית שנשענה על מנגנון של רוטציה בראשות הממשלה בין המנהיגים של שתי המפלגות הגדולות - שמעון פרס ויצחק שמיר.

רקע

בקיץ 1983, באמצע תקופת כהונתה של הכנסת העשירית, הודיע מנחם בגין במפתיע על פרישתו מראשות הממשלה ומהחיים הפוליטיים. זמן קצר לאחר הודעתו התכנס מרכז חרות (באותם ימים עדיין לא היה הליכוד מפלגה, אלא רק רשימה אלקטורלית) ובחר ביצחק שמיר למנהיג החדש של התנועה ולמועמדה לראשות הממשלה. משנבחר שמיר התפטר בגין מתפקידו, וממשלה חדשה בראשותו של שמיר הושבעה. מלבד החילופים של העומד בראשה, נותרה הממשלה כמעט זהה לקודמתה. אף שמבחינה חוקית יכלה ממשלת שמיר לכהן עד נובמבר 1985 - תום מועד הכהונה החוקי של הכנסת – הביאו לחצים עזים לידי הקדמת הבחירות, בניגוד לרצונו של שמיר.

שני נושאים עיקריים עמדו באותה עת על סדר היום של מדינת ישראל ובמוקד מערכת הבחירות. הראשון שבהם היה נוכחותו הממושכת של צה"ל בלבנון. מאז יצאה ישראל למבצע שלום הגליל ביוני 1982, ולמרות הכוונות המקוריות (בין שהיו כנות ובין שלא) למבצע קצר וממוקד, מצא צה"ל את עצמו יושב עמוק בתוך לבנון, סובל מאבדות כבדות, כאשר רבים תוהים מהי בכלל המטרה. השהייה בארץ הזרה עוררה בישראל מחלוקת גדולה, וזו התבטאה בין היתר בהפגנות סוערות ואף אלימות. הנושא השני היה המשבר הכלכלי החריף שמדינת ישראל הייתה נתונה בו. בין היתר סבל המשק מאינפלציה דוהרת ומפיחות מואץ של השקל. באוקטובר 1983, לאחר מפולת מניות הבנקים שבמהלכה איבדו עשרות אלפי אזרחים את הונם, הורתה הממשלה על סגירת הבורסה לשבועיים. הציבור היה בשל לבחירות.

מערכת הבחירות ותוצאותיה 

26 רשימות התמודדו בבחירות לכנסת ה-11, ומתוכן עברו את אחוז החסימה 15 רשימות– מספר שיא. אל מערכת הבחירות הזאת נכנס המערך בעמדה עדיפה: לא רק שממשלת שמיר לא הייתה פופולרית והצטיירה ככושלת, הפעם התמודד הליכוד ללא מנהיגו הכריזמטי בגין והיה נתון בסכסוכים פנימיים. לעומת זאת, במפלגת העבודה (המרכיב הראשי ברשימת המערך) שררה אחדות שורות. לאחר שני ניסיונות קודמים, החליט הפעם יצחק רבין שלא לקרוא תיגר על שמעון פרס, וגם הנשיא הפורש הפופולרי יצחק נבון ששקל להתמודד על ראשות המפלגה, החליט לתמוך בפרס. אחת מהבטחות הבחירות הייתה הוצאת צה"ל מלבנון – דבר שזכה לאהדה בציבור.

ואולם למרות סימנים מעודדים אלה איבד המערך מכוחו. הוא אמנם ניצח את הליכוד והפך לרשימה הגדולה ביותר (הליכוד איבד מספר רב יותר של מושבים), אבל במאזן הבין-גושי לא חל שינוי של ממש (לתוצאות הבחירות ראו 'בחירות ומפלגות'). מבחינה תאורטית יכול היה המערך להקים ממשלה צרה בתמיכתן של חד"ש והרשימה המתקדמת לשלום, אבל מנהיגיו שללו אפשרות זו מכול וכול ופעלו לצירוף של אחת המפלגות הדתיות לקואליציה. ואולם אלה סירבו להיכנס לממשלה צרה עם המערך, והמערכת הפוליטית נקלעה למבוי סתום.

הפעם נדרש פתרון יצירתי במיוחד, וזה אכן הגיע בצורתה של ממשלת אחדות שכוללת מנגנון של רוטציה. משמע – בשנתיים הראשונות יהיה פרס ראש הממשלה ושמיר שר החוץ, ולאחר מכן הם יתחלפו בתפקידיהם. בשאר התפקידים (לרבות שר הביטחון שאליו מונה רבין) לא יחול שינוי. עוד הוסכם לצרף לממשלה כמה מפלגות קטנות, בעלות בריתן של המערך והליכוד. בממשלה שהושבעה היו 25 שרים, והיא הייתה הגדולה ביותר עד אז.

השלכות

הבחירות והרכבת הממשלה סימנו כמה התפתחויות חשובות במערכת הפוליטית: ראשית, לאחר שיתוף פעולה אלקטורלי עם מפלגת העבודה, שיתוף שנמשך 15 שנים, פרשה מפ"ם מרשימת המערך. בבחירות הבאות התמודדה המפלגה באופן עצמאי, ולאחר מכן הייתה לאחד ממרכיביה של מרצ. שנית, בבחירות אלה הופיעה לראשונה מפלגת ש"ס, שבמפתיע זכתה בארבעה מושבים ומאז התבססה כאחד הכוחות החשובים, הגדולים והיציבים במערכת הפוליטית. בבחירות אלה גם נכנסה לכנסת באופן חד-פעמי רשימה גזענית מוצהרת – כך בראשותו של הרב מאיר כהנא.

למרות המתחים בין השותפות, הצליחה ממשלת הרוטציה הראשונה, שכיהנה עד שלהי 1986, בשתי משימותיה העיקריות – הסגת צה"ל לרצועת ביטחון צרה בדרום לבנון והדברת האינפלציה. בתקופת כהונתה של הממשלה השנייה, בראשותו של שמיר, הטילו חילוקי הדעות האידאולוגיים צל כבד על פעולתה, והיא זכתה לכינוי "ממשלת שיתוק לאומי". ולמרות זאת גם ממשלה זו כיהנה עד סיום תקופת כהונתה של הכנסת ה-11.