המאגר הביומטרי: חוק מסוכן לדמוקרטיה הישראלית
עדיין לא ברור אם הצעת חוק המאגר הביומטרי (חוק "האח הענק") תעלה מחר בקריאה שלישית, כמו שתוכנן, שכן הוגה החוק והכוח המניע אותו, חה"כ מאיר שטרית, אינו נמצא בארץ. אם יתעכב החוק, הוא יעלה להצבעה בעוד כשבועיים, עם שובו של מר שטרית. עוד לפני שיוסבר באופן כללי מאוד (מאמר ארוך יותר יופיע בימים הקרובים), יש לומר כי מדובר בחוק מסוכן לדמוקרטיה, אחד החוקים העקרוניים ביותר שנחקקו כאן זה שנים ארוכות. צריך גם לומר שאופן הטיפול בחוק, הן מצד המחוקק והן מצד התקשורת, ייחקר עוד שנים כאחד המחדלים החמורים של הדמוקרטיה הישראלית, ואולי כנקודת השבר הברורה שלה.
באצטלה של סיוע טכנולוגי שיספק פתרון לבעיות זיהוי פשוטות בעזרת הצלבה בין כמה מאגרי מידע ביולוגיים וביטחוניים (מאגר DNA, מאגר טביעות אצבע ומאגר תמונות ביומטריות, מאגר תיקים של תיקים פליליים ומאגר תיקים בטחוניים), חוק המאגר הביומטרי מציע, בכפוף למגבלות משפטיות לכאורה, פתיחת שורה ארוכה של נתונים אישיים בלחיצת כפתור. גם משפטנים שראו את המגבלות לכאורה שהושמו על החוק, ובכלל זה משפטנים מוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הודו שמדובר בחוק מסוכן שהשלכותיו אינן ידועות מראש, בוודאי בדמוקרטיה בלתי יציבה כמו זו של מדינת ישראל. בשל ההתנגדות המשפטית לחוק שהציע מר שטרית כבר בכנסת הקודמת ועוכב בשל התנגדות המומחים, העביר הפעם חה"כ שטרית את החוק דרך ועדת המדע, במטרה למנוע את התערבותם של אותם גורמים שמבינים את השלכותיהם הקטסטרופליות של תכניו.
בישיבה סגורה שהשתתפתי בה, ב-7 במאי 2009, ישבו נציגים מוועדת החוקה חוק ומשפט, משפטנים מכמה אוניברסיטאות, מומחים לטכנולוגיה, נציגת המשרד ללוחמה בטרור (שלא הבינה על מה הרעש...), נציג משרד הפנים ועוד. הדעה הרווחת הייתה כי מדובר בחוק ששום מגבלה משפטית או טכנולוגית לא תצליח לחסום אותו משימוש נצלני, וכי הדרך ממנו לסכנה ממשית לפרטיות האזרח קצרה ביותר.
למרבה ההפתעה שום כלי תקשורת, למעט עיתון הארץ ואתר Ynet לא טרח לבדוק את מהותו של החוק ולייצר תחקיר רציני על מקורותיו ועל השלכותיו, כמו שהיה נעשה בכל דמוקרטיה תקינה. מחדל זה של התקשורת הביא לידי אבדן גדול של זמן שנחוץ לארגון ההתנגדות הציבורית לחוק. מראשי המשפטנים בכנסת הקודמת שמעתי שחה"כ שטרית מנסה להעביר את החוק במהירות האפשרית מתוך מטרה ברורה להימנע מהעלאת הדיון בפני הציבור. או במילותיו של נציג האגודה לזכויות האזרח אבנר פינצ'וק - שיומן הרשת שלו (בלוג) "מטה המאבק בחוק האח הענק" הוא מהיחידים שהתמקדו בנושא ובהבנת הסכנה האדירה שלו - במכתב לשר המשפטים מ- 15 ביולי 2009:
החיפזון והבהילות אינם ראויים לדיון בהצעת חוק שטומנת בחובה סכנות כה רבות לדמוקרטיה ולזכויות האדם. כל פרט והסדר בחוק המוצע עלול להשליך בצורה מהותית על מידת הסכנה והפגיעה בזכויות שיהיו לחוק בעת יישומו, ועל האיזון הראוי בינן לבין התועלות שאותן מבקשים להשיג. במיוחד לא יהא ראוי שהממשלה תקדם בבהילות את הצעת החוק עתה, לאחר שמסתבר שיש בה חוסרים מהותיים.
(לציטוט המכתב במלואו ראו יומן הרשת של פינ'צוק באגודה לזכויות האזרח: http://acri-antibiometric.blogspot.com/2009/07/blog-post_16.html)
באתר Ynet כתב ב-10 ביולי 2009 אביב אילון: "לא ברור מדוע המחוקק ממהר להעביר את חוק הביומטרי בלי ליתן את הדעת למספר לא מבוטל של סוגיות בעייתיות. זאת לא סתם פרנויה".
כמו שכותב פינצ'וק, אף דמוקרטיה מערבית לא הסכימה ולו למקצת החופש שחוק זה מציע לשוטריו ולמפעיליו, הסודיים יותר או הסודיים פחות. יש לציין שעובדה זו הייתה ידועה מאז הדיונים הראשונים בנושא, כבר לפי פרוטוקול "ישיבת המועצה להגנת הפרטיות" עם נציגי משרד המשפטים ומשרד הפנים ב- 17 ביוני 2008. כמו כן, סיכום משווה שהוגש לוועדת החוקה חוק ומשפט ב- 14 בינואר 2009 התריע מפורשות כי "אם מאגר הנתונים הביומטרי נפגע או הגיע לידיים לא מורשות – אי-אפשר לתקן את הנזק" (סעיף 2.2 ל"הצעת חוק אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע ממשלתיים"). האם במדינת ישראל, מדינה שידועה בסדר הביורוקרטי המובהק שלה ובתקינות שלטונית גבוהה, יש מי שרוצה לקחת עליו את הסיכון הזה?
בהקשר זה כדאי להצביע על תופעה פרלמנטרית מעניינת. ניתן היה לשער שחוק מסוכן כל כך יציע ארגון פרלמנטרי קקיוני שמטרתו השתלטות עוינת על הדמוקרטיה במדינת ישראל, אבל לא היא. הסכנה הגדולה לדמוקרטיה הישראלית עולה לא פעם דווקא מאמצע-מרכז המפה הפוליטית, על ידי מעשים פוליטיים בלתי אחראיים בעליל שהרווח מהם (כמו תמיד - אינטרסים כלכליים מובהקים או רווח פוליטי קצר מועד) עוד צריך שייחקר. אולי הגיע הזמן שכלי התקשורת בישראל ירימו את הכפפה ויתחילו לעשות את עבודת התחקיר שמן הראוי שתיעשה בכל דמוקרטיה תקינה. אולי הגיע הזמן שהפוליטיקה במדינת ישראל תתנהל באופן שקוף יותר ועם הרבה יותר איזונים ובעיקר- בלמים. אולי הגיע הזמן שהציבור ייתעורר ויבין מה עומד אל נגד עיניו.
ד"ר ניצן ליבוביץ' הוא הסטוריון, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ובמכון ון ליר.