הממשלה ה-32: קווים לדמותה
ב-31 במרס 2009 הושבעה הממשלה ה-32 של מדינת ישראל, היא "ממשלת נתניהו השנייה" – כינוי הניתן לה על מנת להבדילהּ מהממשלה בראשות נתניהו שכיהנה בין 1996 ל-1999. מיום הבחירות עד השבעת הממשלה חלפו 49 ימים. פרק זמן זה ארוך בהשוואה לפרקי הזמן שנדרשו להקמת ממשלות בעשור האחרון, אך הוא בהחלט אינו חריג
הרכב הממשלה ומאזן הכוחות הפנימי שלה
שיטת הבחירות הארצית-היחסית והמבנה החברתי ההטרוגני ועתיר השסעים יוצרים בישראל מערכת רב-מפלגתית. כל שמונה עשרה הכּנסות שכיהנו עד כה כללו לפחות עשר מפלגות, ומעולם לא אחזה מפלגה יחידה ברוב פרלמנטרי. מצב זה הביא לכך שכל הממשלות שכיהנו בישראל היו ממשלות קואליציוניות.
מבחינה זו הממשלה החדשה אינה שונה מקודמותיה. כאמור היא נסמכת על קואליציה בת 6 סיעות האוחזות ב-74 מושבים. זהו רוב יציב – היו ממשלות שנסמכו על רוב קטן מזה. אך מספר מאפיינים יקשו על תפקודה:
1. ראשית, זוהי ממשלה הנשענת במידה רבה על שותפוּת מאולצת ולא-טבעית של המפלגות הנכללות בה. במילים אחרות היא כוללת מפלגות שהמרחק האידיאולוגי ביניהן גדול למדי. בנושאי "דת ומדינה" תהום פעורה בין ישראל ביתנו לבין ש"ס ויהדות התורה. בתחום המדיני יש חילוקי דעות מהותיים בין הליכוד וישראל ביתנו – מפלגות ניציוֹת – ובין מפלגת העבודה בעלת המסורת היונית.
2. שנית, הליכוד – אשר תתפקד כמפלגת השלטון – נמצאת בעמדת מיעוט בקואליציה. לעובדה זאת יש השלכות מרחיקות לכת באשר ליכולת התמרון של ראש הממשלה וליכולתו לקדם מדיניות. כאשר מפלגתו של ראש הממשלה נמצאת במיעוט בממשלה, האילוצים הקואליציוניים גדלים מהותית שכן השותפות נהנות מעמדת מיקוח חזקה. הניסיון ההיסטורי מלמד שהדבר מקשה מאוד על שמירת הקואליציה וכי ממשלות עם מפלגת שלטון חלשה פגיעות יותר ויציבות פחות. מצב שבו מפלגת השלטון היא בעמדת מיעוט בקואליציה וסביב שולחן הממשלה, הוא תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה הפוליטית בישראל. כפי שעולה מטבלה 1, עד לעשור האחרון נהנו בדרך כלל מפלגות השלטון מרוב מוצק בקואליציה. המקרים החריגים היו ממשלות אחדות, כגון אלה שקמו לאחר הבחירות של 1969, 1984 ו-1988. אולם במחצית השנייה של שנות התשעים החלה התופעה הבולטת של קריסת המפלגות הגדולות, ומאז מפלגות השלטון נמצאות בעמדת נחיתות בקואליציות שהן מובילות. מבין שש הממשלות אשר כיהנו מאז 1996, רק באחת (ממשלת שרון השנייה) היה למפלגת השלטון רוב בקואליציה.
טבלה 1: עצמת מפלגת השלטון בתוך הקואליציה ב-12 ממשלות
| שנה | מפלגת השלטון (מס' מושבים) | גודל הקואליציה (מס' מושבים) | מפלגת השלטון |
| 1951 | מפא"י (45) | 65 | 69% |
| 1961 | מפא"י (42) | 68 | 62% |
| 1969 | מערך (56) | 102 | 50% |
| 1977 | ליכוד (43) | 77 | 56% |
| 1988 | ליכוד (40) | 95 | 42% |
| 1992 | עבודה (44) | 62 | 71% |
| 1996 | ליכוד-גשר-צומת (32) | 66 | 48% |
| 1999 | ישראל אחת (26) | 75 | 35% |
| 2001 | ליכוד (19) | 73 | 26% |
| 2003 | ליכוד (40) | 68 | 59% |
| 2006 | קדימה (29) | 67 | 43% |
| 2009 | ליכוד (27) | 74 | 36% |
3. חולשתה של מפלגת השלטון וריבוי השותפות הקואליציוניות מסכנים את יציבות הקואליציה גם בגלל הסיכון של פרישת אחת השותפות. בממשלה הנוכחית די בכך שישראל ביתנו תפרוש כדי שהממשלה תאבד את הרוב הפרלמנטרי שלה. זו הסיבה שנתניהו השקיע לקראת השבעת הממשלה מאמצים רבים לצרף גם את יהדות התורה אל ממשלתו. חמשת המושבים הנוספים של סיעה זו יצרה מצב בו פרישה של מפלגת העבודה או של ש"ס לא תביא לנפילת הממשלה.
גודל הממשלה (מספר השרים)
לחולשתה של מפלגת השלטון יש השלכה נוספת: על גודל הממשלה. אפשר להצביע על קשר ברור בין עצמת מפלגת השלטון ובין מספר השרים בממשלה. כאשר למפלגת השלטון יש מספר מושבים רב בכנסת ורוב מוצק בקואליציה, הממשלות נוטות להיות קטנות יותר. הממשלות בעשור הראשון, למשל, מנו בסביבות 15 שרים. ממשלת רבין השנייה (1995-1992) מנתה 17 שרים בלבד. אולם כאשר למפלגות השלטון יש מעט מושבים והיא במיעוט בקואליציה, הממשלה נוטה לתפוח. כאשר נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה ב-1999 היו לישראל אחת 26 מושבים בלבד. ברק נאלץ לרקום ממשלה שכללה שבע מפלגות ומנתה 24 שרים. שנתיים מאוחר יותר, כשנבחר אריאל שרון לראשות הממשלה, החזיק הליכוד ב-19 מושבים בלבד וגילם רק כרבע ממשקל הקואליציה. כדי להגיע לרוב נאלץ שרון להקים ממשלה שכללה מספר רב של מפלגות ומנתה 30 שרים. בבחירות 2003, כאשר זכה הליכוד ב-38 מושבים והיה לו רוב בקואליציה, יכול היה שרון להציג בהתאם ממשלה "רזה" יותר של 23 שרים. הממשלה ה-32 כוללת 30 שרים, ומשתווה בכך לממשלת שרון הראשונה שהייתה הגדולה בתולדות המדינה.
מספר כה רב של שרים הוא חריג בנוף של הדמוקרטיות המערביות. בארצות הברית, למשל, הקבינט הנשיאותי מונה כ-20 נושאי תפקידים. באירלנד מוגבל המספר חוקתית ל-15 שרים. בהולנד מכהנים כיום 16 שרים ובספרד – 18. לעומת זאת בקנדה מכהנים לא פחות מ-38 שרים. עם זאת, העובדה שהכנסת מונה 120 חברי כנסת בלבד וכי כמעט כל השרים (וכל סגני השרים) הם חברי כנסת, משמעותה שקרוב לשליש מחברי הפרלמנט מכהנים ברשות המבצעת. יש לכך השלכות מרחיקות לכת, שכן ממשלות גדולות משמעותן פחות חברי כנסת הפנויים לעבודת החקיקה החשובה. זאת הסיבה שבעטיה חברי כנסת מכהנים בכמה ועדות פרלמנטריות במקביל, דבר היוצר עומס וגורם לעתים קרובות לנוכחות דלילה של חברי כנסת בוועדות.
פרופיל השרים
הממשלה החדשה כוללת ברובה שמות מוכרים ¬– פוליטיקאים ותיקים ומנוסים, לרבות שני ראשי ממשלה לשעבר. לשליש מהשרים זוהי תקופת הכהונה הראשונה סביב שולחן הממשלה. לרשימת השרים המלאה ראו אתר "בחירות ומפלגות".
מגדר
בעקבות הבחירות האחרונות נכנס לכנסת מספר שיא של נשים. בכנסת ה-18 מכהנות 21 נשים. אלא שלצד השיפור המרשים בייצוג הפרלמנטרי, ייצוג הנשים סביב שולחן הממשלה נותר זניח ביותר. מתוך 216 שרים שכיהנו בממשלות ישראל לדורותיהן, רק 12 היו נשים – פחות מ-6%. הממשלה החדשה אינה מביאה לשינוי במגמה. שתי נשים בלבד מכהנות כשרות: לימור לבנת (ליכוד) וסופה לנדבר (ישראל ביתנו). הממשלה היוצאת כללה, לשם השוואה, שלוש שרות אשר חלשו על משרדים חשובים כמשרד החוץ ומשרד החינוך. לנדבר ולבנת מופקדות בממשלה נוכחית על משרדים זוטרים.
גיל
הגיל הממוצע של השרים שכיהנו בישראל מאז קום המדינה עד 2006 עומד על 53.6 שנים. הממשלה החדשה מבוגרת יותר וממוצע הגיל בה עומד על 55.5 שנה. השרים המבוגרים ביותר הם בן-אליעזר (73), נאמן (70) ופלד (68). הצעירים ביותר הם סטס מיסז'ניקוב (40) אריאל אטיאס וגלעד ארדן (38).
מוצא אתני
הממשלה היוצאת (ממשלת אולמרט) הייתה מאוזנת מבחינת המוצא העדתי, והיה בה שוויון בין אשכנזים למזרחים. כמו כן לראשונה גם כיהן בממשלה שר ערבי מוסלמי. לעומתה תהיה הממשלה הנכנסת הומוגנית יותר: 22 מתוך 30 השרים הם ממוצא אשכנזי ואין בה שר שאינו יהודי.
רקע וניסיון פוליטי
באופן מסורתי ובהתאם למדינה בעלת משטר פרלמנטרי, רוב השרים מגיעים מהזירה הפוליטית – מהכּנסת. לרובם יש רקע פוליטי, והם רכשו ניסיון בטרם מונו לשרים. מבין 30 השרים רק יעקב נאמן לא כיהן כחבר כנסת בעת מינויו, אולם יש לציין שזו אינה הפעם הראשונה שבה הוא מונה לשר; הוא כיהן גם בממשלתו הראשונה של נתניהו. אפשר לומר שהממשלה החדשה מציגה הרכב מאוזן של "פנים חדשות" לצד שרים עתירי ניסיון: לאחד-עשר מהשרים תהיה זו תקופת הכהונה הראשונה סביב שולחן הממשלה. בממוצע יש לשרים מעל תשע שנים של ניסיון פרלמנטרי, ובעלי הוותק הרב ביותר הם בן-אליעזר (25 שנים), איתן (25 שנים) ולנדאו (22).
טבלה 2: פרופיל השרים בממשלה ה-32
| ממוצע | טווח | |
| גיל | 55.5 | 73-39 |
| ניסיון פרלמנטרי (מספר שנים בכּנסת) | 9.6 | 25-0 |
| מספר השרים | 30 | |
| מספר הנשים | 2 | |
| מספר המזרחיים | 8 | |
| שרים לראשונה | 11 |
סיכום
הממשלה הנכנסת ממשיכה במובנים רבים את הדגם של הממשלות שקדמו לה. היא כוללת שרים ממספר רב של מפלגות, וכמו רוב הממשלות בעשור האחרון מפלגת השלטון נמצאת בה בעמדת מיעוט, דבר שאינו מבשר טובות בנוגע ליציבותה בעתיד. זוהי הממשלה הגדולה בהיסטוריה (חולקת את השיא עם ממשלת שרון הראשונה), ומבחינת הרכב שריה היא דומה לממשלות שקדמו לה – כמעט כל שריה כיהנו כחברי כנסת בעת מינויים, ויש בה מספר זעום של נשים.