המקארתיזם חוזר
מדוע תרומות שמקורן במדינות החשודות בהתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל פסולות, בעוד שתרומות מארגונים דתיים מחו"ל, או מאילי הון, הן לגיטימיות? על הצעת חוק העמותות.
התמונה באדיבות Shutterstock
לאחר שגוועו להן בכנסת הקודמת, בקול ענות חלושה, הצעות החוק של ח"כ אקוניס וקירשנבאום שביקשו לפגוע במימון ארגוני זכויות האדם, מבקשים ח"כ איילת שקד ורוברט אילטוב להחיות את הגוויה באמצעות הצעת חוק העמותות שהוגשה ביום ד', 9.7, בליווי הודעה לתקשורת שכונתה "חוק העמותות חוזר בגרסה מרוככת".
בגרסתה ה"מרוככת", אוסרת הצעת החוק על עמותות לקבל תרומות העולות על 20,000 ₪ מ"ישות מדינית זרה" אם העמותה נגועה – בין במטרותיה או במעשיה, ובין במעשיו של מי מחבריה, מנהליה או שכיריה, במפורש או במשתמע – באחד מאלה: קריאה להעמדה לדין של חיילי צה"ל בערכאות בינלאומיות; קריאה לחרם על ישראל או על אזרחיה; שלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזויין נגד ישראל. מובן ששתי המטרות האחרונות לא חוקיות ממילא, ועמותות הפועלות כך דינן להתפרק. מטרתה האמיתית היא להשתיק עמותות שאינן מוצאות חן בעיני השלטון. זאת, באמצעות פגיעה בעמותות שנית לייחס להן את שלוש המטרות הראשונות – שחשוב להדגיש שהן חוקיות לחלוטין (לפי שעה). לכן אימוץ הצעת החוק יפגע קשות בחופש הביטוי וההתארגנות בישראל. כפי שכתב בשעתו היועץ המשפטי לממשלה, שהצהיר כי יסרב להגן על הצעות החוק של אקוניס וקירשנבאום בבג"צ - "השתקת פעילות הנעשית כדין אינה יכולה להיות תכלית לגיטימית".
מובן שכאשר מדובר בפעילות "במפורש או במשתמע", גם עצם העלאה הטענה או הבאת ראיות (אמיתיות) המאשימות את חיילי צה"ל בפשעי מלחמה, יכולה להתפרש כ"קריאה להעמדה לדין של חייל צה"ל בערכאות בינלאומיות". כך גם קריאה לחרם נגד ההתנחלויות יכולה (כפי שנעשה במסגרת "חוק החרם") להתפרש כחרם נגד אזרחי ישראל; ומובן שכל עמותה שמבקשת לפגוע באופייה ה"יהודי" של המדינה – בין אם מתוך אג'נדה חילונית או מתוך אג'נדה של "מדינת כל אזרחיה" – עלולה להתפרש כשוללת את "קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית".
מעבר לכך, במסגרת "ריכוך" החוק, הוכנס התנאי שמפיל על העמותה את "חטאי" כל חבריה ועובדיה. אם בהצעות בכנסת הקודמת צריך היה לייחס את המטרות והמעשים לעמותות עצמן, כתאגיד, כאן מספיק שיימצא "מי מחבריה, מנהליה, שכיריה" שמעשיו (גם בכובעו כאזרח פרטי), במפורש או במשתמע סותרים את הנחיות משטרת המחשבות. קשה להפריז ברמת המופרכות של ההצעה בגירסא זו, שקוראת ממש ליצירת מעקבים ורשימות שחורות של פעילים, מפגינים, חותמי עצומות אקדמאים וכותבי מאמרים שלא נושאים חן בעיני השלטון – בכדי להפליל בעקבות כך את העמותות בהן הם עובדים. למעשה, עמותות חפצות חיים ייאלצו לנהל מעקב עצמאי ולפעול להשתקת עובדיהן, בכדי למנוע את ייבושן הפיננסי.
הנימוק בדבר "התערבות דיפלומטית" אינו משכנע כלל. אין שום טעם בהבחנה בין תרומות שמקורן מדינות או ארגונים בינלאומיים לבין תרומות שמקורן גופים פרטיים עלומים. מדוע תרומות שמקורן במדינות חשודות בהתערבות פוליטית בענייניה הפנימיים של ישראל, ולכן פסולות, בעוד שתרומות מארגונים דתיים הפועלים ממדינות זרות, אוליגרכים ואילי-הון זרים הן לגיטימיות וראויות? מובן שהמגמה היא "לתפוס" בגדר החוק רק תרומות המגיעות לצד אחד של המתרס הפוליטי.
אילו תעבור ההצעה, חלילה, תכנס ישראל לרשימה מכובדת של מדינות כגון רוסיה וונצואלה, בהן נכללים איסורים שכאלה על תרומות לארגוני זכויות אדם. ההצעה רק תשרת את מכפישי שמה של ישראל בעולם.
המאמר פורסם בעיתון "הארץ" בתאריך 14.7.2013