הפופוליזם של העלאת גיל הפרישה

שוויון לנשים בשוק העבודה הוא עקרון המשמש גם את התומכים בהעלאת גיל הפרישה לנשים וגם במתנגדים לשינוי זה. יו"ר נעמ"ת טליה לבני טוענת כי השימוש בשוויון בצד התומך בהצעה הוא עלה תאנה לחסכון תקציבי, כי האפליה המגדרית מובנית בשוק העבודה, וכי העלאת גיל הפרישה תפגע פגיעה קשה בציבור הנשים המוחלש.

התקרבות המועד שבו גיל הפרישה לנשים צפוי לעלות ל-64 והניסיונות הבלתי חוקיים של הועדה לבחינת גיל פרישה להמליץ על האפשרות להעלות אותו ל-67, עוררו בצדק התנגדות חריפה, והמאבק הקורא לשמור את גיל הפרישה לנשים על 62 זכה לתמיכה רחבה בציבור ובכנסת.

עדות לכך שמאבק זה נשא פרי משתקפת לא רק בנתוני הסקרים וההצבעה בכנסת, אלא גם בניסיונות האינטנסיביים של מתנגדי המאבק להשמיץ אותו. כחלק מניסיונות אלה, נשמעות לאחרונה טענות לפיהן מדובר במאבק פופוליסטי שבסופו של דבר יפגע בנשים. אלא שההיפך הוא הנכון. דווקא האמירה שקוראת להעלות את גיל הפרישה לנשים לוקה בפופוליזם, ומנסה להסוות מהלך שכל כולו  פגיעה בנשים באמצעים דמגוגיים ושקריים.

הטענה הפופוליסטית המרכזית של הקוראים להעלות את גיל הפרישה לנשים נשענת על עיקרון השוויון. לפי טענה זו, אם נשים רוצות שוויון, עליהן להשוות לא רק את הזכויות אלא גם את החובות שלהן לאלה של הגברים. טענה זו לוקה בחוסר הבנה בסיסית של מהו שוויון ובאלו דרכים משיגים אותו.

נשים סובלות מנחיתות מבנית בעולם העבודה שמשתקפת בשכר נמוך יותר, בקידום איטי יותר, ובהתרכזות בעיסוקים שוחקים ובעלי הכנסה נמוכה, בהשוואה לגברים. לכך יש להוסיף את השחיקה הגדולה של נשים מכל המעמדות, הנובעת מהתפקיד הנוסף שהן ממשיכות למלא כאחראיות בלעדיות על עבודות הבית והטיפול בילדים. וכמובן אסור לנו לשכוח שנשים, יותר מגברים, סובלות מאפליה תעסוקתית בגיל המבוגר, ושהסיכויים שלהן למצוא עבודה, כבר מגיל 45 ואילך, נמוכים משמעותית מאלה של גברים.

מכאן שהזכות של נשים לפרוש מוקדם יותר מגברים נגזרת משוק עבודה לא שוויוני, והיא מאפשרת  לנשים (ולא מחייבת אותן) לפרוש מוקדם יותר, בגין שחיקה גבוהה יותר במהלך חייהן ובגין האפליה לרעתן בשוק העבודה, בפרט בגילאים המבוגרים. במציאות הקיימת, אם כך, העלאת גיל הפרישה לנשים לא רק שאינה תורמת לשוויון אלא שהיא אף מגדילה אותו.

טענה פופוליסטית נוספת המשמשת את התומכים בהעלאת גיל הפרישה לנשים הוא שמהלך זה ייטיב עם נשים. בדומה לטענת השוויון, גם כאן נעשה שימוש ציני במטרה ראויה וצודקת- קידום נשים - על מנת להצדיק ולקדם מהלך הפוך לחלוטין.

הזכות של נשים לפרוש בגיל 62, כאמור, אין משמעותה כי הן חייבות לפרוש בגיל הזה. לנשים, כמו לגברים, יש את הזכות לעבוד עד גיל 67, אלא שהן נהנות מהאפשרות לפרוש מגיל 62 ואילך בלי לשלם קנסות לקרן הפנסיה ועם אפשרות לקבל את קצבת הזקנה שמגיעה להן מהביטוח הלאומי. המשמעות של העלאת גיל הפרישה ל-64, אפוא, היא צמצום אפשרות הבחירה של נשים בנוגע לגיל פרישתן, והגבלתה לטווח של בין 64 ל-67, במקום 62 עד 67, כפי שנהוג היום. במישור הכספי, למהלך הזה יש משמעויות שונות שכולן מביאות לפגיעה בנשים, ובשום מקרה ומצב הן לא מיטיבות איתן.

אם גיל הפרישה אכן יעלה ל-64, נשים שבוחרות או שנאלצות לפרוש עד גיל 62, תיפגענה בהפחתה של 12% בפנסיה שלהן ובשלילת הזכות שלהן לקצבת זקנה למשך שנתיים. גם נשים שתמשכנה לעבוד עד גיל 64 (או יותר) צפויות להיפגע  ממהלך זה. ראשית, לרובן (בעלות שכר נמוך עד ממוצע) תישלל קצבת הזקנה למשך שנתיים, שמשמעותה הפסד מצטבר של כ-36,000 ₪.  שנית, נשים מכל רמות ההכנסה לא תוכלנה לצבור בין גיל 62 ל-64 תוספת לקצבת הזקנה בגין דחיית הפרישה, וקצבת הזקנה שלהן צפויה להיות נמוכה ב-10% לכל אורך שנות זקנתן.

גם הטענה לפיה העלאת גיל הפרישה מיטיבה עם נשים, באמצעות עידוד מעסיקים לקבל אותן לעבודה ולקדם אותן בגילאים המבוגרים, מופרכת מיסודה ומתעלמת מהמציאות הקיימת. כאמור, נשים סובלות מאפליה כפולה ומכופלת בגיל המבוגר, שמתחילה כבר בשנות הארבעים לחייהן, והיא הולכת ומחריפה ככל שהן מתבגרות.  במצב כזה, לא ברור איך העלאת גיל הפרישה מ-62 ל-64 תצליח לבדה לחולל פלאים, לשנות דעות קדומות של מעסיקים, ולהביא לשילוב של נשים בעולם שלא מאפשר להן השתלבות הוגנת שני עשורים קודם לכן.

להעלאת גיל הפרישה לנשים יש מטרה אחת ברורה - חיסכון תקציבי שנובע מהפחתת תשלומי הפנסיה וקצבאות הביטוח הלאומי לנשים. אפשר להתווכח האם החיסכון הזה הכרחי ונחוץ או מה המקורות הראויים להשיג אותו, אך חשוב להבין כי כך או אחרת לא מדובר במהלך שמיטיב עם נשים, שמקדם אותן בשוק העבודה, או שמגדיל את השוויון בין המינים. ראוי היה כי מקדמי המהלך ותומכיו יהיו הוגנים דיים כדי להעמיד דברים על דיוקם ולחשוף מה הרציונל האמיתי שעומד מאחורי העלאת גיל הפרישה, גם במחיר של התנגדות ציבורית למהלך שכל כולו ניסיון לחסוך כסף על גבן של ציבור הנשים בישראל.

עו"ד טליה לבני היא יו"ר נעמ"ת