"חוק לפיד 2": דעות שונות

לפי "חוק לפיד 2" כל אדם שיכריז בעל פה, בכתב או בהתנהגות על כוונתו לרוץ לכנסת, יחוייב להקים מפלגה בתוך 14 יום, ולא יושתו עליו קנסות מופלגים. יש הטוענים כי ההצעה פסולה משום שהיא פרסונאלית, יש בה היבטים רטרואקטיביים, והיא מביאה לתוצאות אבסורדיות ויש הטוענים כי זו זכותם של נבחרי ציבור לנסות ולצמצם את מספר המפלגות ואולי ניסיון זה יביא לחיזוק המפלגות ולא לפיצול הכוחות. קראו שתי דעות שונות לגבי החוק.

דעה אחת: מחוקקים למען עצמם ונגד הדמוקרטיה

מאת מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס

עוד לא שככו הדי החוק הפרסונלי הקודם שקידמה הכנסת בניסיון להצר את צעדיו של יאיר לפיד לכנסת, והנה מגיעים שוב נציגי המפלגות הגדולות - ח"כ יריב לוין (ליכוד), ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) וח"כ דניאל בן סימון (עבודה) - ומציעים עוד חוק פרסונלי שמטרתו דומה.

לפי הצעת חוק המפלגות (תיקון - חובת רישום כמפלגה), אדם (או חֶבֶר בני אדם) שהכריז על כוונתו, בעל פה או בכתב, במפורש או "על דרך ההתנהגות", להתמודד בבחירות לכנסת יוגדר "מפלגה". החוק מטיל חובה על אותה "מפלגה" פוטנציאלית להגיש בקשה לרישום בתוך 14 יום; אם לא עשתה כן, מטילה עליה הצעת החוק קנס של 150,000 ₪ עבור כל שבוע של איחור בהגשת הבקשה.

הצעה זו פסולה מכול וכול, וזאת מעבר לנימוקים המהותיים נגדה, שיפורטו מיד. חקיקה אינה כלי שבאמצעותו רשאים חברי הכנסת לעשות למען טובתם הפוליטית; בנהגם כך הרי שהם משתמשים לרעה בכוחה של הכנסת. ברור, לפי עיתוי ההצעה ודברי ההסבר, וכן מדברים ברורים שאמר ח"כ יריב לוין, כי מטרת החוק היא "טיפול" ביאיר לפיד: "יאיר לפיד חייב לגלות הגינות ציבורית  מינימאלית ולחשוף באופן מיידי את כל מקורות המימון שלו בפני הציבור וזאת עוד טרם שהחוק יאושר" (יוזמה של ח"כ יריב לוין, "חוק לפיד 2", NRG, 30.1.12). לא סתם חוק מסוג זה טרם חוקק עד היום, אף שלא מעט בני אדם הודיעו על כוונתם לרוץ לכנסת. עובדה זו מצביעה על כך שיותר מאשר המציעים מודאגים מבעיה אמיתית במצב החוקי הקיים הם מודאגים מהאיום האלקטורלי שמטיל מר לפיד עליהם, ובעצם מחוקקים למען עצמם. הצעת החוק מזכירה נוסעים הנמצאים באוטובוס, המבקשים מן הנהג לסגור את הדלת כדי למנוע כניסת נוסעים נוספים.

כמו כן, לחוק היבט רטרואקטיבי, שכן לפיד כלכל את צעדיו לפי החוק הקיים. חברי הכנסת אילצו הלכה למעשה את לפיד להודיע על כוונתו להתמודד (באמצעות הצעת חוק הצינון), ואילו עכשיו הם מבקשים "להיפרע" ממנו על כך שעשה כן.

יתרה מכך, ההצעה עצמה מגלה חוסר רצינות של ממש במלאכת החקיקה. היא מגדירה, פיקטיבית, כל אדם שהכריז שבכוונתו להתמודד בבחירות כ"מפלגה". האם אין גבול לכוח ההמצאה של המציעים? וכל זאת, תוך כדי שימוש בהגדרה רחבה שאף כוללת הכרזה "על דרך ההתנהגות". יוצא כי כל אדם שאמר - בתקשורת, ואולי אף ברשת חברתית - שהוא מעוניין להיות חבר כנסת  הופך בתוך שבועיים למפלגה, וחלים עליו חוק מימון מפלגות וחובות ביורוקרטיות רבות נוספות - חובות שאדם יחיד אינו יכול לעמוד בהן, קל וחומר אם הוא אינו איש ציבור הזוכה בתמיכה כספית.

יוצא אפוא שלאדם יהיה תמריץ חזק מאוד שלא להודיע כלל על כוונתו להתמודד (ואף שלא "להתנהג" ככזה המתכוון להתמודד). הצעת החוק עלולה להרתיע אזרחים מפני עצם ההתמודדות מחוץ למסגרת של מפלגות קיימות. ברור רצונם של חברי הכנסת למנוע מעצמם תחרות מצד מתמודדים חדשים. אולם רצון זה נוגד את טובת הציבור ואת מהותה של הדמוקרטיה כתחרות חופשית על אמון  הבוחר. כאשר פוגעים בעקרונות של בחירות חופשיות והגינות בסיסית מתרחקים מן השיטה הדמוקרטית. במקום "וילה בג'ונגל" מוצע כאן להכניס ג'ונגל לווילה.

גרסה קצרה של המאמר פורסמה בתאריך 19.2.2012 בעיתון 'מעריב'

דעה שניה: מותר להגביל- בעקבות "חוק לפיד 2"

מאת אריק כרמון

הצעת החוק שהונחה לאחרונה על שולחן הכנסת, ומטרתה להכפיף אישים שהכריזו על כוונתם להתמודד לכנסת למערכת הבקרה והפיקוח של מפלגות רשומות, זכתה לביקורות נוקבות. דומה כי הביקורות כלפי ההצעה, אשר זכתה לכינוי "חוק לפיד 2", נוגעות בשלושה ממדים.

הממד הראשון מתמקד בתופעה הפסולה של חקיקת חוקים פרסונליים. חוקים כאלה נועדו לשנות הסדרים קיימים לטובת אדם מסוים או לרעתו. הדוגמאות רבות, החל בחוק נתניהו, דרך חוק דרעי, חוק מופז וכלה בחוק לפיד הראשון. הפסול שבחקיקה פרסונלית, כפי שהעירו המבקרים, הוא בכך שחקיקה אינה כלי שבאמצעותו רשאים חברי הכנסת לעשות למען טובתם הפוליטית. אם הם נוהגים כך, הם משתמשים לרעה בכוחה של הכנסת. ברור לחלוטין כי הצעת החוק שעל הפרק נועדה לטפל ביאיר לפיד ובהתמודדותו לכנסת.

הממד השני מתמקד בחוסר הרצינות של הצעת החוק הנוכחית אשר דומה כי לא עברה עיבוד מעמיק, ולפיכך לוקה בניסוח במידה כזו שעושה רושם שהמציעים לא עמדו על הגיחוך בדרישות שהיא מעמידה לפני אזרח המצהיר על כוונתו להתמודד.

הממד השלישי נוגע לפסול שבהצרת כוחות פוליטיים חדשים להיכנס לזירה הציבורית. לפי המבקרים, רצון חברי הכנסת להקשות את התמודדותם של כוחות חדשים נוגד את טובת הציבור ואת מהותה של הדמוקרטיה כתחרות חופשית על אמון הבוחר.

איני חולק על שני הממדים הראשונים, אך הממד השלישי דורש עיון מעמיק יותר. הקביעה כי הצעת החוק פוגעת מהותית בדמוקרטיה ובתחרות החופשית מוגזמת. זכותם של נבחרי הציבור להציב כיעד את צמצום מספר המפלגות ולחפש אמצעים שיקשו את התארגנותם של כוחות חדשים, כל עוד הדבר נעשה באופן מידתי. לראיה, קיימים הסדרים נוספים המפלים לרעה כוחות חוץ-פרלמנטריים אשר מעוניינים להיכנס לכנסת: אחוז חסימה המונע ייצוג ממפלגות עם תמיכה מועטה, הפליה חיובית במימון פוליטי לטובת מפלגות שיש להן ייצוג בכנסת, הפליה בזמן תעמולת בחירות לטובת מפלגות בעלות ייצוג. הסדרים אלה אופייניים לא רק לישראל. הלכה למעשה, הם משקפים פן אחד של התופעה המכונה בשדה המחקר "מפלגות הקרטל", תופעה המתארת מפלגות מודרניות אשר התקרבו לשלטון ומנסות לבצר את מעמדן בין השאר על ידי מניעת כניסתם של כוחות חדשים לזירה הפוליטית.

הטלת מגבלות על שחקן חדש שרוצה להתמודד לכנסת והכפפתו לכללי הפיקוח והבקרה שמפלגות נתונות להן נראית לכאורה פעולה סבירה. ייתכן שמגבלות כאלה יתמרצו כוחות המעוניינים להיכנס לזירה הפרלמנטרית לחבור לאחד השחקנים הפועלים בה, במקום לפצל אותה עוד יותר.