ידו של פרידמן היתה במעל

ביום ראשון הקרוב צפויה לעלות בוועדת השרים לחקיקה הצעה של שר המשפטים לשנות את דרכי המינוי של נשיאים וסגני נשיאים של בתי המשפט. אבל לפני שבוחנים עניינית את הרפורמות שמציע שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, מתבקשת אמירה מקדימה: הרפורמות יובילו לשינוי מהותי בשיטת המשטר שלנו, למרות שבקווי היסוד של הממשלה נקבע: 'יובטח מעמדה הבכיר של מערכת המשפט הישראלית ובראשה בית המשפט העליון. הממשלה תשמור על מעמדו הרם ומכלול תפקידיו וסמכויותיו של בית המשפט העליון. תתנגד לכל שינוי העלול לפגוע במעמדו או בדרך המינוי של השופטים במערכת המשפט'. האם קווי היסוד של הממשלה אינם מחייבים את שר המשפטים? מדוע הוא מרשה לעצמו לפעול בניגוד לרצונם של רוב בוחרי הממשלה?

כאשר ניתנת לפרידמן הזדמנות לנמק את הצעותיו הוא בוחר בהכפשות, גידופים והאשמות חסרות יסוד כלפי בית המשפט העליון: 'בית המשפט פועל כמפלגה דתית'; 'בג"ץ מבקש לעצמו כוח, לא להגן על ערכים'. השמצות נוספות נוגעות לטענות שבית המשפט בפסיקתו מוטרד שמא יאמרו עליו משהו בחוץ לארץ ושבית המשפט אינו ניטרלי כאשר חברי כנסת התומכים בו פונים אליו בעתירות מול שר המשפטים.

קבלת ההצעות של פרידמן תתקבל בציבור כפעולת עונשין מוצדקת כלפי מוסד שסרח, במקום מהלך ענייני לטובת הציבור ומערכת החוק בישראל. אסור להשלים עם הפגיעה הכרוכה בכך במעמדו של בית המשפט ובאמון הציבור בו. מי שמבקש לשכנע ברפורמה מהותית כזו נושא בנטל השכנוע. לא רק ששר המשפטים אינו עומד בנטל הזה, אלא שהנמקותיו חלשות וקלושות, וחלקן מבוססות על זריית חול בעיניים.

'אני לא מבקש לעשות שום דבר בניגוד לחוק' -  הכרזתו זו לא מנעה מפרידמן להוציא צווים שבהם נטל לעצמו סמכויות להעביר תיקים מבית משפט למשנהו בלא הסמכה בחוק, מה שחייב את בג"ץ להתערב. בתוך כך אצה לו הדרך לפגוע בתושבי עזה על ידי צמצום משמעותי של החשמל לרצועה, אף כי אינו יודע אם יש בכך כדי להפחית טרור. זה לא הפריע לו להציג את הפסקת החשמל כאמצעי שימנע הרג של חיילינו, והוא מלין על הצורך להמתין לייעוץ משפטי ולהכרעת בג"ץ. לצד כל אלה, לדעתו בג"ץ היה צריך לשלח מעל פניו את הורי התלמידים בשדרות, שפנו אליו לאחר שהחוק חייב אותם לשלוח את ילדיהם לבתי ספר שאינם מוגנים דיים. בדיעבד אפילו פרידמן מודה כי אפשר שבית המשפט צדק. דוגמא נוספת, היא הביקורת שלו כלפי השופטים שדנו בעתירות נגד הסדר הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב תוך כדי הדיון בעתירה ולפני שהכריעו בה. מישהו זוכר מתי שר משפטים ניסה להלך אימים על שופטים בעת דיון בתיק תלוי ועומד ? מישהו זוכר שר המשפטים המצמיד אקדח אל רקתו של בית המשפט- אם לא תנהגו לפי עמדותיי אפעל לשינוי החוק באופן שיגביל את סמכותו של בית המשפט?

הטענה של השר שבית המשפט נטל מהממשלה את יכולתה למשול משוללת יסוד. כל מה שבית המשפט עושה הוא הצבת גבולות של חוקיות לפעולות הממשלה. גם ההשוואה שפרידמן עורך בין בג"ץ לבין מועצת הביטחון מופרכת, והיא מעידה שפרידמן מבקש לשחרר את הממשלה ממרות החוק. ראוי להשוות את פסיקת בג"ץ בנושא גדר ההפרדה לחוות דעתו של בית הדין הבינלאומי לצדק: בעוד הגוף הבינלאומי ראה בהקמת הגדר כולה צעד בלתי חוקי, בג"ץ נקט גישה הפוכה והתערב רק לעניין התוואי בקטעים מעטים של הגדר. מה שפרידמן נמנע מלהזכיר הוא היתרון העצום שישראל זוכה בו בדעת העולם, לרבות מועצת הביטחון, בזכות הפיקוח של בג"ץ על פעולותיה הקשורות בשטחים. בג"ץ משמש גם מגִנם של ראשי המערכת המבצעת והביצועית מבחינת המשפט הפלילי הבינלאומי. האם עדיף שכל אלה ייהפכו ליעדים לאכיפת החוק הבינלאומי?

על יחסו של פרידמן לחוק מעידים גם השינויים שהכניס בדרכי הבחירה של היועץ המשפטי לממשלה ושל פרקליט המדינה, באופן שעלול להעמיד בראש התביעה הכללית אנשים חסרי עמוד שדרה, עושי דברו של השלטון, סוגרי תיקים סדרתיים בכל הנוגע לאישי ציבור. גם הצעות השר לשינוי הדרך לבחירת השופטים באופן שיחזק את השפעתה של הממשלה היא בלתי ראויה, משום שהיא הופכת את מערכת המשפט לפוליטית. הוא הדין בהצעה החדשה בעניין מינוי נשיאים וסגני נשיאים. הרשות השופטת לא תוכל לשמר את עצמאותה החיונית בענייני שפיטה מבלי שתקיים בידיה עצמאות ניהולית. מתחייב מכך שהסמכות בענייני מינהל, לרבות מינויים מנהליים, כמו נשאים וסגני נשיאים, תהיה נתונה בידי ראש המערכת השופטת-נשיאת או נשיא בית המשפט העליון. הצעתו החדשה של השר חותרת תחת סמכותו של ראש המערכת השופטת ותחת יכולת התפקוד של הרשות השופטת כמערכת שאיננה תלויה בממשלה. אם ייטלו מראש המערכת השופטת סמכויותיו הניהוליות- ייגזר עליה ריסוק אברים.

מחויבותו המוגבלת של השר לשלטון החוק מתבטאת גם בהתנגדותו לפיקוח בג"ץ על סמכות ההעמדה לדין של התביעה הכללית. ברור, אפילו לפרידמן, שצמצום סמכות הפיקוח רק למקרים של חוסר תום לב או שיקולים זרים פירושו היעדר פיקוח של ממש. הייתכן שסמכות כה מרחיקת לכת על גורלם של בני אדם תפעל בלא פיקוח של ממש?

יש להניח כי בעוד זמן מה, כאשר השר יסיים את תפקידו וישוב לכתוב מאמרים בעיתון, את האחריות על הירידה הנוספת בקרנו של בית המשפט הוא יטיל על בית המשפט. מן הסתם לא יעלה על דעתו שידו היתה במעל.

הכותב הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
המאמר התפרסם ב'הארץ', 14 במרס 2008.