כשניקולא פגש את תיירי
אחרי הכישלון של נבחרת צרפת בגביע העולם זימן ניקולא סרקוזי את הנרי תיירי לדון עמו בדרכים לשיקום נבחרת צרפת. צעדו זה הוכיח שוב שיש קשר הדוק בין ספורט לבין פוליטיקה, בין כדורגל לבין גאווה לאומית. נטע האילן בוחנת את התפתחות הכדורגל במרוצת השנים ומוכיחה שאי-אפשר להפריד את הספורט מהֶקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים.
מבוא
חוק בריטי משנת 1541 חייב כל גבר בן פחות משישים להתאמן בחץ וקשת ואסר משחקי כדורגל, שנתפסו כפעילות חסרת חשיבות המשחיתה זמן ומאמצים. בשנים 1314 1660 הוציאו רשויות מקומיות צווים שאסרו לשחק כדורגל מתוך האמונה שמשחקים אלה מפריעים לסדר הציבורי ומביאים לידי הזנחת האימונים בחץ וקשת. בתקופה זו היה הכדורגל מאבק אלים ופרוע על הכדור, שמקורותיו בפולחנים שציינו את בוא האביב. במשחק השתתפו כל תושבי הכפר, והם בעטו בכדור, זרקו, חטפו וטלטלו אותו בשדות וברחובות, ללא הבחנה בין שחקנים לקהל.
עם הזמן התעדן המשחק ונעשה פרוע פחות, התפתחה חלוקת תפקידים בין קהל לשחקנים ונקבעו חוקים שלפיהם התנהל המשחק. במאה ה-19 התגבשו בבריטניה הדפוסים המודרניים של הכדורגל, ובעקבות קיצור שעות העבודה והגידול בזמן הפנוי של העובדים נעשה המשחק חלק חשוב מתרבות הפנאי של תושבי הערים ממעמד העובדים. עד מהרה הבינו יזמים בריטים זריזים את הפוטנציאל המסחרי של הכדורגל, ובעלי הון רכשו מועדוני כדורגל מבעלי מפעלים או מאגודות דתיות ואיגודים מקצועיים כדי להפיק מהם רווחים. בשלב זה מקורם של הרווחים היה בקהל שבא למשחקים.
פוליטיקאים וכדורגל: אהבה נכזבת
כמעט חמש מאות שנים חלפו מאז אסר החוק הבריטי על משחקי הכדורגל ועד קריאתו של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, לתיירי אנרי, כוכב הנבחרת הלאומית בכדורגל, לבוא לארמונו כדי לדון אתו בדרכים לשקם את הנבחרת הצרפתית לאחר הכישלון בגביע העולם. באותו הזמן במכסיקו תבע אריק רוביו, חבר קונגרס מסיעת הרוב, לזמן את המאמן הלאומי, חוויאר אגירה, כדי שיסביר את חילופי השחקנים במשחק בין מכסיקו לאורגוואי, ונשיא ניגריה, גודלאק ג'ונתן, זעם על ביצועיה המאכזבים של הנבחרת הניגרית ואיים להעניש את השחקנים בכך שיביא לידי הפסקת הופעותיהם בתחרויות בין-לאומיות.
דוגמאות אלה יש בהן כדי להראות שכיום פוליטיקאים מייחסים חשיבות רבה לכדורגל ורואים בו תחום שכדאי להם להתערב בו. לא קשה לשער את הסיבות לכך, ולפחות אחדות מהן מקורן ברעיון שאפשר לקשור בין הישגים בתחום הספורט להצלחה בתחומים פוליטיים. לא אחת מזדרזים פוליטיקאים לברך בפומבי ספורטאים בני מדינתם שהגיעו להישגים מרשימים, ומאמינים שזיקתם לכוכבי הספורט תסייע למוניטין שלהם עצמם. כך, על ידי חיבור ביניהם ובין הישגיהם של הספורטאים, מנסים הפוליטיקאים להגדיל את יוקרתם. לא תמיד זה מצליח: כך הייתה היחלצותו של נשיא צרפת ז'אק שיראק להגנה על קפטן הנבחרת הלאומית בכדורגל, זינאדין זידאן, בשנת 2006 לאחר שהורחק ממשחק הגמר בגין התנהגות אלימה.
האם גם הכדורגלנים להוטים לקשר? כאדם מנומס המכיר בכבודו של נשיא המדינה, לא סירב תיירי אנרי להזמנה, אבל לכדורגלנים מקצועיים המתפרנסים מספורט לא כדאי להיות מזוהים עם פוליטקאים. כמו כל קבוצה מקצועית אחרת, גם הם שואפים שעיסוקם יהיה מנותק ככל האפשר מהתחום הפוליטי. שחקנים יעדיפו להתקרב לאליטות כלכליות ולהסתופף בצלם של אנשי עסקים מלכרוך את גורלם בזה של פוליטקאים. אין זה מקרי: הכדורגל התפתח בהתאמה לקפיטליזם, ועם המרכיבים אחרים בחברה הקפיטליסטית - המשטר, המדינה והמוסדות הפוליטיים - הוא מגלם זיקה מורכבת, לא אחת בעייתית.
הביטוי המוסדי לנטייה זו הן ההתאגדויות הלאומיות והבין-לאומיות האמונות על שמירת האוטונומיה של הכדורגל, המשקיעות מאמצים רבים בניסיון להדוף כל מה שנראה כהתערבות בענייניהן. בדרך כלל הן משתפות פעולה עם תאגידים כלכליים אחרים ובד בבד דוחות כל התערבות של הממסד הפוליטי. לעומת הקשרים הבעייתיים ומלאי החשדנות בין הכדורגל לפוליטיקה, הקשר שבין הכדורגל לכסף פשוט הרבה יותר ומתנהל לשביעות רצונם של הצדדים.
מיסוד והתמקצעות בכדורגל
הראשונה שפיקחה על ניהול המשחקים ועל יישום חוקי המשחק הייתה ההתאחדות הבריטית לכדורגל, שהוקמה בשנת 1863 כגוף עצמאי שאינו תלוי במדינה. בעלי הקבוצות, שהיו מעוניינים ברווחים, נאבקו בהתאחדות, שכן זו ביקשה לשמר את ההיבטים החובבניים והבלתי מסחריים של המשחק. עשרים שנים לאחר ייסודה, בתום מאבק עם בעלי הקבוצות, נעשה הכדורגל מקצועני-מסחרי, אבל לצדה של הליגה המקצועית התקיימו כל הזמן גם ליגות חובבים ששיחקו בהן קבוצות מייסודן של שכונות, כנסיות, מקומות עבודה ובתי ספר. הספורטאים ממעמד העובדים היו הראשונים שדרשו תשלום בתמורה למשחקים ולאימונים, שכן בניגוד לבני האצולה והבורגנות, שיכלו לעסוק בספורט חובבני בזמנם הפנוי, גברים ממעמד העובדים לא יכלו לוותר על שכר העבודה ועל כן נעשו שחקנים מקצועיים שהמשחק הוא פרנסתם.
המקצוענות בכדורגל נהפכה לרשמית בבריטניה בשנת 1885, ומשלב זה נעשה הכדורגל עסק מסחרי בהשתתפות השחקנים, הקהל ובעלי הקבוצות. ההתאחדות לכדורגל נאלצה להתארגן מחדש כדי להבטיח הסדרים שיביאו רווחים, והתוצאה הייתה ליגה מסודרת, מועדים קבועים למשחקים ועונה שאורכה נקבע מראש. כחלק מהמאבק בספסרות קבעה ההתאחדות את סכומי הדיבידנדים שניתן היה למשוך והגבילה את רווחיהם של בעלי הקבוצות, אבל עם הזמן הפכו אנשי העסקים את הקבוצות לחברות בערבון מוגבל והן נעשו תאגידים כלכליים.
כתאגידים, קבוצות הכדורגל מנצלות כל הזדמנות להפיק רווחים, ואחד ממקורות ההכנסה הוא העברת שחקנים מקבוצה לקבוצה. הקבוצות יכולות למכור את שחקניהן באמצעות העברת כרטיס השחקן לקבוצה אחרת, לפי הכללים שקבעה ההתאחדות, כך שלא רק המשחק נהפך לסחורה, אלא גם השחקנים. התפיסה היא שהשחקנים הם עובדים המקבלים שכר ושייכים לפי הכללים לקבוצה שהם משחקים בה. אחד הביטויים המטרידים של דפוס זה בשנים האחרונות הוא ייבוא שחקנים צעירים מארצות עניות לקבוצות הכדורגל העשירות באירופה. שחקנים אלה, שאחדים מהם ילדים בגיל העשרה, הם סחורה שהמועדונים משביחים ומעבירים ברווח למועדונים אחרים.
מגבלות ההפרדה מהפוליטיקה: קהילה, זהות קולקטיבית ויחסי ציבור
אף שהכדורגל מנסה להתרחק מהזירה הפוליטית, הפוליטיקאים מקרבים את הכדורגל אליהם. הספורט המודרני בכלל והכדורגל בפרט אמנם התאימו עצמם לעקרונות הכלכלה הקפיטליסטית, אבל עדיין יש בהם שורשים קהילתיים, המבצבצים לעתים ומערערים את ההשתלבות בכוחות השוק. בהזדמנויות האלה נקראים פוליטיקאים להתערב, בדרך כלל באמצעות חקיקה. כך נמצא שבכל המדינות ארגוני הכדורגל נתונים למאבקים על סוג ההסדרה, על היקף המימון הפרטי והבעלות הפרטית ועל מעמדם של האוהדים בניהול הקבוצות וגופי הספורט. בגרמניה בעלות פרטית מלאה על מועדוני הכדורגל אסורה ונדרשת השתתפות של נציגי האוהדים בניהול, ואילו בבריטניה בעלות פרטית מלאה מותרת ואין הגבלות על שכרם של השחקנים. עם זאת בשנים האחרונות ניסו אוהדים בבריטניה להתארגן כדי לרכוש את מועדוני הכדורגל ולהחזיר משהו ממנו לבעלות הקהילתית.
דוברים ובעלי תפקידים רשמיים בארגוני הספורט נוטים לתמוך בתפיסה שהספורט הוא ישות אוטונומית, סוג מפותח למדי של משחק שבו השחקנים והגורמים התומכים בהם מבנים מציאות נבדלת, מנותקת מהקשרים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. על רקע זה אפשר להבין את התביעה להפריד את הספורט מהפוליטיקה. התאחדות הכדורגל הבין-לאומית, פיפ"א, נוקטת סנקציות נגד נבחרות המייצגות מדינות המערבות את הפוליטיקה במשחק, ולכן כאשר הובהר לחבר הקונגרס המכסיקני אריק רוביו איזו משמעות תהיה לזימון המאמן הלאומי להסביר את מהלכיו במשחק נגד אורגוואי, הוא העדיף לסגת מתביעתו.
המשחק אכן מנותק לכאורה מההתנהלות של חיי היום-יום, אבל עם זאת אי-אפשר להפריד את הספורט כליל מההקשרים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שלו. הספורט תלוי בגורמים חברתיים ונתון לפיקוח חברתי כך שבעצם בינו ובין הפוליטיקה אין הפרדה ומעולם לא הייתה. די לבחון את התפתחותם של חוקי הכדורגל ואת הדרך שהוא התארגן בהקשרים החברתיים והכלכליים, כדי להיווכח שאין מדובר בישויות נפרדות.
הניצחון במשחקים והזכייה בטורנירים הם מרכיב הכרחי לניהול הכדורגל כעסק. כך מועדוני הכדורגל אינם רק תאגידים כלכליים המיועדים לגרוף רווחים, אלא הם מטפחים שחקנים כוכבים ומאדירים ומקדמים ערכים של תחרות כגון שאפתנות והישגיות אישית. כעיסוק מקצועי, הכדורגל עשוי להיות אפיק למוביליות חברתית של המצליחים, אף שבמהותו הוא משחק של קבוצה. הכדורגל בפרט והספורט בכלל הם אמצעים יעילים לסוציאליזציה פוליטית, ויש להם משקל בהנחלת ערכים התואמים את האתוס הקפיטליסטי.
זאת ועוד. הכדורגל, כביטוי של תרבות עממית, תורם לגיבושה של זהות קולקטיבית, לאומית או אחרת, מחזק את ההזדהות ומוסיף לדימוי של הקבוצה הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. הצלחות ספורטיביות וארגון אירועי ספורט גדולים עולים בקנה אחד עם שאיפות להגביר את יוקרתה של המדינה ולעצב את הדימוי הפומבי של המשטר והאידאולוגיה שהוא מקדם. שימוש כזה בכדורגל עשה מוסוליני במשחקי גביע העולם בשנת 1934: הוא הפך את קהל הצופים באיצטדיונים ובבתי הקולנוע ליעד למסרים פוליטיים כלפי פנים וכלפי חוץ, כדי להאדיר את הישגי משטרו.
תחרויות בזירה הבין-לאומית נהפכות למפגן של הזדהות לאומית ולמקור גאווה החורגים מערכם הספורטיבי של ההישגים. כך היה ניצחונה של נבחרת צרפת בגביע העולם בכדורגל בשנת 1998. הנבחרת הורכבה משחקנים מהגרים וזכתה לכינוי "שחור, לבן, ערבי" על משקל שלושת הצבעים של הדגל הצרפתי. הניצחון הדגיש את החיים המשותפים של קבוצות מגוונות במדינה, ואפילו הוצג כפרי של שיתוף הפעולה המוצלח בין אזרחים מוכשרים, יהא מוצאם אשר יהא. לרגעים אחדים השכיח הניצחון את המתחים ואת השסעים החברתיים. השמחה הייתה כה גדולה עד שלרחובות פריז יצאו על פי ההערכה כשני מיליון בני אדם, יותר ממספר החוגגים ביום השחרור מהשלטון הנאצי.
אותם עקרונות של טיפוח רגשי, הזדהות לאומית והקרנת דימוי של חברה נאורה שימשו את החונטה הצבאית בארגנטינה בשנת 1978 כאשר אירחה את גביע העולם בכדורגל בעודה רודפת אחרי אזרחי המדינה שהתנגדו למשטר, מענה, מעלימה ורוצחת אותם. אירוח המונדיאל, שמשאבים רבים הושקעו בו, נועד להוכיח לעולם שהטענות על הפרת זכויות אדם בארגנטינה הן מזימה חסרת שחר. גורמים באירופה שניסו להפנות את תשומת הלב להפרת זכויות האדם בארגנטינה ופעלו כנגד אירוח המשחקים שם נכשלו במאמציהם. זכייתה של נבחרת ארגנטינה בגביע העצימה את התמונה המזויפת, כאשר צופי טלוויזיה ברחבי העולם יכלו לראות בשידורים בצבע, שהיו אז חידוש, את קהל האוהדים מריע לנבחרת שלו ולגנרלים שישבו ביציע. ארבע שנים מאוחר יותר, בזמן המלחמה על איי מלווינס-פוקלנד, הוצגו צילומי השידורים מהזכייה של הנבחרת הלאומית כדי לעורר רגשות פטריוטיים בציבור.
ככלל, תחרות גביע העולם, המונדיאל, מחזקת היבטים של הזהות הלאומית, וכשאזרחי המדינה מרוצים מהביצועים של נבחרתם היא מעמעמת שסעים וחילוקי דעות. ואולם הופעתה של נבחרת ספרד במשחקי 2010 מראה גם אפשרות אחרת. תביעותיהם של הקטלונים לאוטנומיה לא נאלמו לאחר ניצחונה של הנבחרת הלאומית, שרוב שחקני ההרכב הראשון שלה הם קטלונים בעצמם.
הריבון והשוק: המקרה של הכדורגל?
האפשרות לעסוק בספורט מושפעת מגורמים רבים, בין היתר מפעולות שנוקטת המדינה. כך, התערבותן של מדינות הרווחה בשוק העבודה משפיעה בעקיפין על האפשרות לעסוק בספורט - באופן פעיל או כחלק מקהל הצופים והאוהדים - באמצעות שעות העבודה וימי החופשה. כחלק מהשירותים לאזרחים מוצעים מתקנים המיועדים לפעילות ספורטיבית כמו שבילי אופניים, מסלולי ריצה והליכה או מגרשים פתוחים למשחקי כדור, אם כי לא פעם יש צורך להיאבק עליהם כמו שיודעים היטב תושבי תל אביב וירושלים. שירותי רווחה מספקים תכניות לקבוצות מיוחדות ובכלל זה פעילויות ספורט באמצעות מרכזים קהילתיים או מרפאות, ושירותי החינוך מחייבים תלמידים לעסוק בספורט כחלק מתכנית הלימודים. ספורטאים מקצועיים מקבלים מענקים ומלגות, ואגודות ספורט הפועלות על בסיס התנדבותי מקבלות תקציבים.
אמרה המיוחסת לביל שאנקלי, המאמן והמנהל האגדי של מועדון הכדורגל ליוורפול, קובעת שכדורגל אינו עניין של חיים ומוות, הוא הרבה יותר מזה. העוצמה של הכדורגל כתופעה תרבותית שהיא עסק מסחרי טמונה בכוחו למשוך רבבות צופים, ובהיותו תחרות הספורט הפופולרית ביותר בעולם. ככזה יש לו את העוצמה לקבוע סדר יום וכן לעצב שפה והתנסויות משותפות לקהליו. במשחק הגמר של גביע העולם בכדורגל משחקים 22 גברים צעירים, משתתפים פעילים בשוק העבודה שבנסיבות האירוע מגלמים זהות לאומית, אתנית או אזורית, ומייצגים הגירה והשתלבות של מהגרים בסביבתם החדשה. כל זה אפשרי רק בזכות החיבור ההדוק של הכדורגל לקפיטליזם.
ד"ר נטע האילן היא סוציולוגית, המתמחה בתקשורת ובתרבות פופולרית ואוהדת של הפועל קטמון