לא לחוק השתקה נוסף

הצעות שונות חוק שונות המבקשות בניסוחים שונים ותנאים שונים, לאסור בעבירה פלילית שעונה מאסר, על שימוש בסמלי הנאצים או השואה. זהו עוד חוק בשרשרת חקיקה הפוגעת בחופש הביטוי בישראל קראו את מאמרם של מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס.

הצעת חוק השתקה נוספת עולה היום, יום רביעי, לדיון בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. מדובר בארבע הצעות שונות, שהציעו חברי כנסת מסיעות קדימה, האיחוד הלאומי והבית היהודי, המבקשות בניסוחים שונים ותנאים שונים, לאסור בעבירה פלילית שעונה מאסר, על שימוש בסמלי הנאצים או השואה. כמו כן, חלק מההצעות מבקשות לאסור על אמירת "כינוי נאצי" המוגדר כ"המילה "נאצי" על כל הטיותיה, כינוי המתקשר לנאציזם ולמשטר הרייך השלישי בגרמניה או למי מראשיו, או מילה בעלת צליל דומה למילה נאצי על כל הטיותיה, שנעשה בה שימוש בשל דמיונה זה", כלפי אדם, תאגיד או גוף אחר. האיסורים מסוייגים בכך שלא מדובר בתיעוד היסטורי, לימוד וכדומה, או באמירת דברים נכונים.

שוב נדמה, כי חברי הכנסת הנוכחית שוכחים שחופש הביטוי אינו "החופש שלי, לומר מה שאני מוצא לנכון" - אלא - החופש של האחר, לומר מה שהוא מוצא לנכון - גם, ובעיקר, כאשר דבריו מקוממים ופוגעים. חופש הביטוי הוא הרוח החיה של המשטר הדמוקרטי. כדי להגבילו בעבירה פלילית צריך להיות מונח על הכף אינטרס חשוב ביותר, כגון בטחון המדינה, שמירת חיי אדם, שמו הטוב של אדם וכדומה.

נראה כי המציעים מסתמכים, כתכלית חקיקתית, בעיקר על הפגיעה ברגשות הציבור ובשמו וכבודו של אדם. בכל הקשור לכבודו ושמו הטוב של האדם, ככל שישנו אדם ספציפי שנפגע מכינוי נאצי, החוק מיותר לחלוטין. אם עסקינן באנשי ציבור (כמו למשל חייל אשר מפגינים או עוברי אורח צועקים כלפיו "נאצי" ) קיימת העבירה של העלבת עובד ציבור - ואין ספק שהכינוי הוא מעליב, ואולי אין מעליב ממנו. אם עסקינן באנשים פרטיים, או באיש ציבור, כאשר מדובר באמירה פומבית כמו בתכנית טלויזיה - פתוחה הדרך להגן על שמו הטוב באמצעות תביעת לשון הרע. וראו תביעתו של איתמר בן גביר כנגד  אמנון דנקנר, בו הוכרה תביעתו של בן גביר שכונה "נאצי מלוכלך" - אף כי בן גביר זכה לפיצוי זעום בשל הנסיבות בהן נאמרה האמירה.

נראה אם כן, שהרציונל היחיד שנותר הוא פגיעה ברגשות הציבור, ובעיקר של ניצולי השואה. ואכן זהו אינטרס לא מבוטל. אך מול אינטרס זה, עומדת זכות יסוד, שהיא בבחינת נשמת אפו של המשטר הדמוקרטי - חופש הביטוי. כאשר לוקחים בחשבון כי עבירה פלילית כפי שמוצע בהצעות החוק תפגע באפשרות להביע מחאה כנגד פרקטיקות גזעניות או אלימות, ולתייגן בתואר "נאצי" או "דומה לנאצי", עולה כי יוצא שכרה של ההצעה בהפסדה. האם ייפגעו ניצולי השואה יותר מכך שאדם שמביע דעות גזעניות ואלימות כלפי מיעוטים יכונה "נאצי" (והגנת האמת לא תועיל בעניין זה, שכן לא מדובר, עובדתית, בנאצי)? או שמא יפגעו יותר מכך כי רק מחשש לכבודם, לא ניתן יהיה להוקיע (גם אם בחריפות מוגזמת) מעשים כאלה?

רק בשבוע האחרון העלו שורה של כותבים, בלוגרים, אנשי ציבור וסתם אזרחים מודאגים השוואות בין דבריהם של ח"כ מירי רגב ודני דנון כלפי השוהים הבלתי חוקיים מאפריקה, לבין דברים שנאמרו בגרמניה הנאצית, וכן באשר למעשים שנעשו לאחר מכן. אף אם ההשוואה מוגזמת, לדעתנו איסור קטגורי על אמירות כאלה הוא הזוי ומופרך. דווקא אנחנו, כעם שעבר את השואה ושרד אותה, נאסור על הפקת לקחיה? נאסור על צלצול בפעמון האזהרה? המציעים לא מבחינים בין ביטוי בלתי ראוי מבחינה ציבורית, שניתן לבקרו במישור הציבורי, לבין ביטוי שראוי למונעו לחלוטין ולהפכו לעבירה פלילית.

היה וההצעות תעבורנה, יהיה זה עוד חוק בשרשרת חקיקה הפוגעת בחופש הביטוי בישראל. ראוי שהכנסת תדחה הצעות אלה.

המאמר פורסם לראשונה בעיתון מעריב בתאריך 30.5.2012

קראו את המכתב שכתבו המחברים לח"כ דוד רותם, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת