מאמר דעה

לקראת יום העצמאות 2011: איכותה של העצמאות

07 במאי 2011 | מאת: פרופ' ידידיה שטרן

ישראל חוגגת השבוע עצמאות מדינית בת 63 שנים, אך סובלת עדיין מתסמינים של חוסר בגרות ועצמאות במישור הזהות והביטחון העצמי. ידידיה שטרן טוען כי עצמאות אמיתית תושג כאשר המדינה תאמץ זהות יהודית ודמוקרטית אמיצה, ותסתמך לא רק על צבאה, אלא גם על שורשיה.

לעצמאות המדינית מאפיינים פיזיים, ביטחוניים, כלכליים, משפטיים, מדיניים ואחרים. ואולם, עצמאות נבחנת לא רק במימדים כמותיים - נפח טריטוריאלי, כוח צבאי מרתיע, תל"ג מרשים, מערכת אכיפת חוק יעילה או נציגות באו"ם. לעצמאות יש גם מימדים איכותיים והללו תלויים במרכיבים פסיכולוגיים ותרבותיים הבאים לידי ביטוי ברגשות ובחוויות של האזרחים ושל האומה.

בחייו של הפרט, הביטחון העצמי משחק תפקיד מכריע. כך גם בחייהן של אומות. מידת הביטחון העצמי של המדינה (ושל אזרחיה בה) היא מרכיב מרכזי באיכות של עצמאותה. והביטחון העצמי הלאומי, מצידו, תלוי במידה רבה בשאלות של זהות. מדינה שזהותה מוצקה, גדולים סיכוייה לתפקד מתוך ביטחון עצמי שישפר את איכות חייה העצמאיים. כך בכל מקום וכך גם בישראל. אכן, חלק מהפתולוגיות המאפיינות את מדינת ישראל בעשור השביעי לקיומה מקורן במכשלות שבהעדר בטחון עצמי, שנובע ממשבר זהות מתמשך. כיצד?

בן-גוריון, הארכיטקט של המדינה, שאף לנתק את היהודי החדש, מהיהודי שבגולה. הוא סבר שאת המדינה יש להקים במהלך רבולוציוני, על חורבות הגולה ולא מתוכה. לפיכך הניף דגל של מרד קדוש, ששלל שימוש באוצרות התרבות היהודית, פרי הקיום הגלותי. הוא ביצע קפיצה נחשונית מהתנ"ך אל הפלמ"ח, מדוד המלך לדוד בן-גוריון, תוך מחיקה של אלפיים שנות יצירה יהודית, שהיא לוז הציביליזציה שלנו. ואולם, "אליק שיצא מן הים" מצא את עצמו חסר שורשים. הנתק בין ההיסטוריה התרבותית שלנו לבין ההווה, הפך אותנו לבורים באשר לתכנים של זהותנו הייחודית. בהעדר עומק תרבותי, מתערער הביטחון העצמי.

לקשיי הזהות השלכות מרחיקות לכת שמלבות מתחים בשוק הרעיונות. חלק מהישראלים רואים בחרדים את נשאי הזהות היהודית האותנטיים בדורנו. הכניעה המתמשכת להעדפות החרדיות איננה רק תוצאה של שיטת ממשל המעניקה כוח לא-מידתי למיעוט; היא מבטאת נחיתות קומה של רבים כלפיהם. חלק אחר מהישראלים רואה בזהותו היהודית מכשלה להשתלבות בעולם גלובאלי. הללו שואפים להתפשט מכל ייחוד. זו התבטלות בפני אופנות גלובאליות של האחדה שטחית, אנטי-תרבותית ואנטי-לאומית. קבוצה שלישית מבקשת מוצא ליהדותה בפנייה אל פרשנות לאומנית קיצונית של הייחוד היהודי. תחת מהלכים תרבותיים, שהם ביטוי לבחירות ערכיות, הם מבקשים להגדיר את יהדותם על ידי הדרת האחר ממנה.

בנקודה זו נוצר הקשר גם לקשיים הדמוקרטיים המאפיינים אותנו: מדינה שנהנית מביטחון עצמי בזהותה, מתנהלת מתוך נינוחות טבעית של בעלת בית במרחב הציבורי. כך, למשל, הרוב היהודי, הכולל מעל שלושה רבעים מאוכלוסיית המדינה, אמור היה להשקיט זה מכבר את פחדיו מפני המיעוט הלא-יהודי של אזרחי המדינה. כל ניתוח ענייני של המציאות אמור להוציא באחת את הרוח ממפרשיו הדמיוניים של "האיום הדמוגרפי" על אופייה היהודי של המדינה. לו כך היה, יכולנו להשקיט את הטיק הנירוטי שתוקף את פרצופנו הלאומי כשאנו עוסקים בערביי ישראל. או אז היינו יכולים לדחות מעל פנינו את הכיעור הגזעני, והיינו מעניקים למיעוט הלא-יהודי את היחס ההוגן שלו המגיע לו. בטחון עצמי היה משפר את האיכות הדמוקרטית של ישראל .

בניית ביטחון עצמי לאומי היא משימה לדורות. כך הוא בכל עם ובוודאי בעם שמציין את יום השואה רק שבוע לפני יום העצמאות. חיל אוויר משובח הינו חיוני לשרידותה של העצמאות. אך שיבה אל מקורות התרבות היהודיים היא הכרח לשם שמירה על איכותה. הביטחון העצמי שלנו, שהוא הבסיס לקיום בריא, מחייב התמודדות עם אתגר הזהות.

* המאמר פורסם בידיעות אחרונות בתאריך 5.5.2011

פרופ' ידידיה שטרן הוא סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ופרופ' למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.