לשמור על הלגיטימיות של המאבק בטרור

המאבק בטרור חשוב וצודק מאין כמותו. כדי לנצח בו חייב להישמר האיזון בין שמירה על בטחון המדינה לבין שמירה על הליך הוגן ועל ערכי הדמוקרטיה. זו הזדמנות היסטורית לערוך דיון מושכל בחקיקה בקשר לטרור בישראל וחבל להחמיצה. זו גם הזדמנות לבטל כליל את תקנות ההגנה (שעת חירום). הגררות להסדרים לא לגיטימיים, תהיה ניצחון לטרור.

בארצות הברית ובחלק ממדינות אירופה מתקיים תהליך של ביקורת וחשיבה מחדש על חקיקה היסטרית ופוגענית מדי בזכויות אדם, בה נקטו חלק מהמדינות שסבלו מגל הטרור בעשור הקודם. בישראל, לעומת זאת, מתקיים משום מה התהליך ההפוך. בישראל, בזמן שהטרור השתולל ברחובות בשיא כוחו, נותר המשפט הישראלי יציב יחסית, בין השאר משום שממילא סמכויות האכיפה שניתנו לרשויות הביטחון היו נרחבות ואפשרו מענה הולם. דווקא בשנים של רגיעה יחסית, מבקשת הממשלה להניע מחדש את תהליך חקיקתה של "הצעת חוק המאבק בטרור" – שתעניק לרשויות האכיפה סמכויות דרקוניות ופוגעניות עוד יותר מאלה שבאמתחתן כיום.

בניגוד להצהרות בקשר להצעת החוק, לפיהן מטרתה היא לאגד את כל דברי החקיקה בנוגע לטרור תחת מטרייה חדשה ומודרנית, בהצעה יש חידושים רבים, ואפילו מהפכות של ממש מנקודת מבט של משפט פלילי. היא מהווה שעטנז של עיגון בחקיקה ראשית חדשה של סמכויות ארכאיות שמקורן בתקנות שעת החירום מהמנדט הבריטי, ושל אימוץ חלקי הסדרים והגדרות מחוקים שונים שעוסקים בטרור ברחבי העולם, שהיו חלק מאותה חקיקה היסטרית בעקבות פיגועי העשור הקודם. שילוב זה של סמכויות פוגעניות מימי המנדט, של הגדרות רחבות מדי, ושל העמקת הפגיעה בזכות להליך הוגן יוצרת יציר חקיקה מופרך ואנטי-דמוקרטי.

קצרה היריעה מלפרט את כל המהפכות שמבקשת ההצעה לעשות במשפט הפלילי הישראלי, בקשר של טרור. ההצעה מאפשרת לשר הביטחון להכריז כ"ארגון טרור" על ארגוני חלוקת מזון או חינוך, שיש בהם כדי לאפשר "הכשרת לבבות" וקידום פוליטי של ארגון טרור (למשל החמאס בעזה). אף שיש הצדקה להפליל, למשל, את מנהלי ארגונים אלה, משום שיש להם כוונה אמיתית לקדם את פעילות החמאס, אין הצדקה להפליל את כל פעילי וחברי אותו ארגון, ואת מי שמסייע לארגון או תומך בו. אנשים אלה אינם קשורים כל קשר לפעילות טרור, אין להם כוונה לסייע לטרור ואף לא מודעות לכך. הפללה בלתי מוצדקת והמונית כזו חורגת מתחום ההתמודדות בטרור. לא רק שאין בה לקדם את המאבק בטרור, היא כשלעצמה מעודדת טרור.

ההצעה מבקשת, בין השאר, גם להפליל את המסייע, אפילו שלא ביודעין, באמצעות העמדת אמצעים או נתינת שירות, כש"יש יסוד סביר לחשד" שהוא מסייע לאדם המעורב בטרור. לפי ההצעה, תוטל אחריות פלילית על אדם כזה בגין רשלנות מצדו, גם כשלא היה מודע ואפילו לא חשד שהוא מסייע למעשה טרור. גישה זו נוגדת מושכלות יסוד של המשפט הפלילי. לפיהן, בכדי להטיל אחריות על מסייע לדבר עבירה נדרש שהמסייע יהיה מודע לכך שמתבצעת או עומדת להתבצע עבירה. בכך יוטל נטל בלתי סביר על כלל הציבור. נוצר פוטנציאל להפללת יתר, משום שתמיד ניתן למצוא בחכמה בדיעבד עובדות שאדם סביר, למעשה השופט, יכול היה להבין את משמעותן העבריינית.
כאשר מצטרפות להחמרות המהותיות גם החמרות בדיני הראיות, בסדרי הדין, בהוראות הקשורות לאכיפה כלכלית וחילוטים – מתחוורת תמונה קשה של חקיקה שאינה מתחשבת בזכויות אדם ובהליך הוגן.

המאבק בטרור חשוב וצודק מאין כמותו. כדי לנצח בו חייב להישמר האיזון בין שמירה על בטחון המדינה לבין שמירה על הליך הוגן ועל ערכי הדמוקרטיה. זו הזדמנות היסטורית לערוך דיון מושכל בחקיקה בקשר לטרור בישראל וחבל להחמיצה. זו גם הזדמנות לבטל כליל את תקנות ההגנה (שעת חירום). הגררות להסדרים לא לגיטימיים, תהיה ניצחון לטרור.