מחיר השוטטות

ראש עיריית נס ציונה העביר לאחרונה חוק עזר שמתיר לעירייה להטיל קנס על הורים לילדים שייתפסו משוטטים בלילות ברחובות העיר. בבחירה זו מתעלם ראש העיר מחלופות מעמיקות שמטרתן לחנך ולמנוע מעשים פליליים. חקיקה זו אינה מוצדקת, אינה מידתית, אינה הכרחית ופוגעת בזכויות הבסיסיות של בני הנוער והוריהם.

ראש עיריית נס ציונה העביר לאחרונה חוק עזר שמתיר לעירייה להטיל קנס על הורים לילדים שייתפסו משוטטים בלילות ברחובות העיר. על פי חוק העזר, קטינים מתחת לגיל 16 שיסתובבו בעיר אחרי חצות הלילה וייתפסו, "יעלו" להוריהם 450 שקלים. נבקש להסביר מדוע הפגיעה בזכויות בסיסיות של הנערים – ובעיקר בחופש התנועה שלהם, וכן בזכויות הוריהם – בקניינם כשיאלצו לשלם את "מחיר השוטטות", ובזכותם לחנך את ילדיהם כרצונם - אינה מוצדקת, אינה מידתית ואינה הכרחית.

בבחירה בעוצר דווקא בוחר ראש העיר - וכן שר הפנים, אם לא יבטל את החוק (דבר שבכוחו לעשות) - להתעלם מחלופות תשתיתיות יותר שפועלות ברחבי הארץ, כמו למשל פרויקט "ציפורי לילה" שמפעיל מערך של מדריכי נוער העומדים לרשות בני נוער ממוצא רוסי כדי למנוע את הגעתם לפלילים. באופן דומה הוא בוחר שלא להשקיע את המשאבים העומדים לרשות העירייה בשיפור החינוך – כמו שמציע למשל חבר הכנסת אחמד טיבי בהצעת חוק פרטית שהעלה לאחרונה שתחייב את המדינה להשקיע בחינוך בפריפריה ובקרב אוכלוסיות מוחלשות ובעייתיות.

חשוב לציין כי חוקים דומים קיימים למשל בארצות הברית, ואלה מגבילים את תנועתם של קטינים בשעות מסוימות (לעתים גם בשעות היום, שבהן הם אמורים לשהות בבית הספר). לאחרונה נבחן ונפסל חוק כזה בבית המשפט העליון בוושינגטון, משום שנקבע שאינו עומד בתנאי המידתיות הראשון – לא נמצא קשר מספק בין האמצעי (עוצר קטינים בשעות הלילה) ובין המטרה (לוחמה בפשע).

לכאורה, ניתן להצדיק את המהלך משני כיוונים:

ענישה – בנס ציונה טוענים כי הנערים המסתובבים בחופשיות בשעות הלילה מעורבים בוונדליזם, מרעישים ומפריעים לתושבים. הצדקה מסוג זה לצעד שכזה בעייתית מכמה בחינות: ברור שלא כל קטין שנמצא מחוץ לביתו אחרי חצות הוא ונדליסט או גורם רעש. מדובר אפוא בענישה קולקטיבית שמעלה סוגיות בעייתיות של פגיעה בכבוד האדם של פרטים רבים בשל התנהגות שלילית של פרט אחד או פרטים ספציפיים ששייכים לקבוצה.

יתרה מזאת, לא ברור כיצד ענישה מועילה במקרים כאלה. מכיוון שעבריינות נוער מושפעת מגורמים רבים, סביר להניח כי קנס כספי שיוטל על ההורים לא יהיה גורם מכריע אל מול גורמים כגון לחץ חברתי, רמת האלימות שהנערים נחשפים אליה בתקשורת ובחברה הישראלית, הרצון לתשומת לב של המערכת וההורים, מצוקות בבית וגורמים נוספים – פסיכולוגיים, חברתיים או אחרים – שעומדים בבסיס תופעת הוונדליזם והאלימות בקרב הנוער הישראלי.

בהקשר זה ניתן לטעון כי מדובר ב"הרחבה" או בהתאמה של עבֵרת השוטטות לקטינים – שהרי הסתובבות במקום ציבורי ללא מטרה, באופן חשוד, היא עברה שעונשה מאסר עד חצי שנה. ניתן לטעון שקטינים שמשוטטים במרחב הציבורי בשעות הלילה הם בבחינת "אדם המשוטט... במקום ציבורי... בזמן שיש בו כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה פסולה". אל מול טיעון זה נבקש להבהיר כי מדובר בעברה ארכאית ומיותרת - שהרי אדם שיש יסוד סביר להניח שבכוונתו להזיק או להיות מעורב בפעילות פלילית בסמכותה של המשטרה לעצור - והיא מגבירה באופן מסוכן את יכולתה של המשטרה למשמע את המרחב הציבורי כראות עיניה. יתרה מזאת, אפילו העברה הארכאית הזאת היא תלויית הקשר נסיבתי מסוים, שהוא שמאפשר להסיק את המסקנה של הימצאות למטרה פסולה. יסוד זה נעדר מחוק העזר, שהולך אפוא מעבר לעבֵרת השוטטות.

הצדקה מסוג אחר היא הרצון להגן על הילדים. האמירה הפטרנליסטית הגורסת כי ילד צריך להיות במיטתו בשעות אלה והטענה כי דווקא אז סיכויי החשיפה של ילדים לאלימות גבוהים במיוחד עומדות בבסיס הגישה של הרחקת הגורם המצוי בסכנה ממקורות הסכנה, במקום טיפול בה.

אין ספק שיש גרעין של רצון טוב בשאיפה להגן על ילדי העיר נס ציונה מאלימות או מחשיפה להתנהגות עבריינית, שעלולה לאפיין את חיי הלילה - בין שהמטרה להגן עליהם מהפיכה לקורבנות של התנהגות כזאת, ובין שמדובר בניסיון למנוע כניסה לעולם הפשע, שדלת הכניסה שלו גדולה בהרבה מדלת היציאה. עם זאת הדרך לעשות זאת איננה באמצעים גורפים ושרירותיים כמו עוצר.

ב"כליאת" הילדים בביתם לאחר חצות לשם הגנה עליהם מהאלימות המשתוללת ברחובות נס ציונה יש משום התחמקות מטיפול בבעיה עצמה – בבחינת כליאת כלל הנשים (או הנשים הצעירות, או הנשים היפות?) בביתן מחשש שייאנסו. על עיריית נס ציונה מוטל להיאבק באופן נקודתי ומערכתי בפושעים – קטינים כבגירים – וכך לפתור את בעיית האלימות ברחובות, ולא להרחיק את הקורבנות הפוטנציאלים ולהשאיר את הסכנה על כנה. באופן רחב יותר, על עיריית נס ציונה – ועל הרשויות בישראל באופן כללי – לטפל בתופעת האלימות ועבריינות הנוער באופן תשתיתי – באמצעות השקעה בחינוך, צמצום התכנים האלימים שהנערים נחשפים אליהם והגברת התקציבים של גורמי רווחה, שתפקידם לסייע לנערים שכבר מצויים בעולם הלילי האלים ולהרחיק נערים שעומדים על ספו מקצה התהום. אין ספק כי בעיית עבריינות הנוער מסוכנת ומעוררת צורך בפתרון – אבל הפתרון אינו יכול להיות עונש קולקטיבי שיוטל על נערים – עבריינים, עבריינים בפוטנציה וקורבנות כאחד – אלא "טיפול שורש" שיהפוך את רחובות נס ציונה – וישראל – לבטוחים יותר, לנערים ולמבוגרים כאחד. מטריד במיוחד שצעד אנטי-חינוכי כזה מפעיל על המתחנכים גורם שאמור לשמש מופת חינוכי.