כשמצב החירום הופך לשגרה

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' הבטיח כי המשטרה תפעל בכל הכלים, "כולל מעצרים מנהליים ומעצרי מנע" כנגד חברי ארגוני הפשיעה המאורגנת. שימוש נרחב במעצרי מנע כנגד ארגוני פשיעה עשוי להביא למספר תוצאות שאינן ראויות כמו מעצרי שווא רבים, פגיעה חמורה בזכות הפרט להליך הוגן ואף להוות תמריץ חסר לגורמי החקירה המשטרתיים. קראו עוד על משמעויות השימוש במעצר המנהלי.

"ארגוני הפשע הם ארגוני טרור לכל דבר", הכריז מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו בכמה הזדמנויות מאז רצף החיסולים באשקלון, וביתר שאת מאז ניסיון ההתנקשות בתובע מפרקליטות מחוז תל אביב. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' אף הבטיח כי המשטרה תפעל בכל הכלים, "כולל מעצרים מִנהליים ומעצרי מנע" של חברי ארגוני הפשיעה. הצהרת הכוונות מצד השר אהרונוביץ', וכך גם השוואתו המעניינת בין ארגוני הפשע מאשקלון לבין חיזבאללה, אינן מפתיעות על רקע הצעת חוק המאבק בטרור שאישרה רק לפני כחמישה חודשים, ב-9 ביוני 2013, ועדת השרים לענייני חקיקה. הצעת החוק כוללת הגדרות נרחבות של המושגים "ארגון טרור" ו"מעשה טרור", ובכך מבקשת לעגן ולהרחיב את סמכותה של המדינה לשלול את חירותו של אדם ללא משפט לתקופה ממושכת.

לפי חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: חוק שעת חירום), הסמכות להורות בצו על מעצר מִנהלי נתונה כל עוד מוכרז במדינת ישראל "מצב חירום". ספק רב אם ראוי ש"מצב החירום", שתוקפו הוארך מאז קום המדינה עד ימינו בכל הנוגע ללחימה בטרור ולסכנה לביטחון המדינה, יתיר לרשויות המדינה להחילו בהתמודדותן עם פשיעה, אשר ניתן למגר אותה באמצעות כלי האכיפה השגרתיים. המאורעות האחרונים באשקלון ובתל אביב אינם שקולים בחומרתם להתמודדות המדינה עם מצבי מלחמה, עם גלי טרור, עם אסונות טבע או עם מגפות, באופן המצדיק סטייה מאמצעי אכיפת החוק השגרתיים. השימוש במעצר המִנהלי באופן שאינו הולם את תכלית החקיקה מפר את הדרישה לקשר רציונלי בין האמצעי למטרה.

במאבקם בארגוני הטרור עושים כוחות הביטחון שימוש נרחב בראיות חסויות בהליך המעצר המִנהלי. מהשוואתו של השר אהרונוביץ' את ארגוני הפשיעה לארגוני הטרור עולה כי כל האמצעים כשרים מבחינת גורמי אכיפת החוק בהתמודדותם עם הפשיעה, ובכלל זאת שלילת יכולתם של החשודים להפריך את מסוכנותם, כל אימת שהמדינה תטען לפגיעה בביטחון המדינה ובביטחון הציבור. במקרים אלה גם ביקורת בית המשפט אינה משמשת כלי פיקוח יעיל על המדינה, שמא תנצל את כוחה לרעה. הניסיון הישראלי העשיר במעצרים מִנהליים של פלסטינים מלמד כי השופטים לעולם אינם מאתגרים את אמיתותן של הראיות נגד החשודים בארגוני טרור. הצעתו של אהרונוביץ' היא בבחינת מתן ייפוי כוח מלא (carte blanche) למדינה לשלול את חירותם של אזרחים ישראלים, אגב פגיעה בזכויותיהם להליך הוגן.

נראה אפוא כי המניע האמיתי להצהרה זו טמון בשאיפה שמעצרם המִנהלי של חברים בארגוני הפשע ישמש מפלט נוח לחוקרי גורמי אכיפת החוק. כך, הם עשויים לבכר ביסוס ראיות נגד עצורים באמצעות חקירה ממושכת על פני איסוף ראיות בדרכים פוגעניות פחות משלילת חירותו של אדם. הדבר עשוי להחליש את תמריציהם של גורמי החקירה המשטרתיים לנצל את שלל אמצעי החקירה העומדים לרשותם. הם ייטו להעדיף א-פריורית מעצר ממושך ופוגעני אגב סטייה מדיני הראיות המקובלים בהליכים פליליים

כוונותיהם של השר אהרונוביץ' ושל המפכ"ל דנינו להרחיב את יישומו של כלי המעצר המִנהלי גם אל עבר טריטוריית המאבק בארגוני הפשיעה טומנות בחובן כמה השלכות אפשריות שליליות: ראשית, השימוש במעצרי שווא רבים יפגע בתכליתו של הדין הפלילי, הלוא היא שלילת חירותם של אלה בלבד אשר חצו רף מסוכנות אישית המצדיק זאת. שנית, תיתכן פגיעה נרחבת וחמורה בזכות הפרט להליך הוגן, ובכלל זאת פגיעה ביכולתו להתגונן מפני החשדות נגדו. חשוב מכך, אין זה ראוי כי השימוש הממושך בסמכויות שעת חירום בישראל ינוצל על ידי הרשות המִנהלית להתמודדות עם פשיעה בנימוק שהאירועים מהימים האחרונים מסכנים את "ביטחון המדינה או ביטחון הציבור". ראוי כי השימוש במעצרים מנהליים ייוותר אך ורק לאותם מצבי החירום המצדיקים זאת.