ככה ייעשה לארגון שהשלטון (אינו) חפץ ביקרו
ועדת השרים דנה בהצעת חוק העמותות. מטרתה של הצעה זו ״לאסור על עמותות בישראל לקבל תרומות מממשלות וגופים בינלאומיים", זאת, "לאור פעילותם המתסיסה של ארגונים רבים הפועלים תחת מסווה של "ארגוני זכויות אדם". מדובר בהצעת חוק המפלה בין ארגונים התומכים בשלטון לבין ארגונים ביקורתיים ותכליתה לסכל את עיקרון שלטון החוק ולמנוע בירור של עובדות שנויות במחלוקת. קראו את מאמרה של שירי קרבס.
ועדת שרים דנה בהצעת חוק של ח"כ אופיר אקוניס שכל מטרתה ״לאסור על עמותות בישראל לקבל תרומות מממשלות וגופים בינלאומיים כדוגמת האו"ם והאיחוד האירופי". זאת, "לאור פעילותם המתסיסה של ארגונים רבים הפועלים תחת מסווה של "ארגוני זכויות אדם". אקוניס אף השווה את ארגוני זכויות האדם בישראל לארגוני טרור - בדומה לאופן שבו הצדיק נשיא רוסיה ולדימיר פוטין חקיקה המטילה מגבלות - כולל על מימון זר - על ארגוני החברה האזרחית ברוסיה. חברת הכנסת פאינה קירשנבאום הגישה אף היא הכנסת הצעת חוק ברוח דומה, המציעה להטיל מיסוי של 45% על תרומות לעמותות שמקורן בישות מדינית זרה. עתה מסתבר כי ראש הממשלה תומך בהצעות האמורות, וכרגע מתנהל ויכוח הזוי על הקרדיט למהלך בין ישראל ביתנו לליכוד.
בדומה לפוטין ובני דמותו ברחבי העולם, מבקשים המציעים, בתמיכת ראש הממשלה, להשתיק ביקורת על השלטון. הם יוצאים מתוך נקודת ההנחה האנטי-דמוקרטית בעליל כי תסיסה חברתית היא גורם זר ושלילי בחברה הישראלית,שיש למגרו באמצעות חקיקה דורסנית. דווקא בימים אלה, בהם מאות אלפים מאזרחי ישראל, יוצאים לרחובות ומפגינים למען צדק חברתי נראה הניסיון למנוע תסיסה חברתית מנותק מהדמוקרטיה הישראלית החדשה הצומחת ברחובות.
בדברי ההסבר מוסבר כי הצעת החוק תסייע "להילחם בתופעת הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בעולם". אף על פי כן, באופן פרדוכסאלי, הוקפאו ההצעות במושב הכנסת הקודם, כדי למנוע ביקורת בינלאומית על ישראל ערב דיוני האו"ם בעניין ההכרה במדינה הפלסטינית - עובדה המוכיחה כי הח"כים מודעים היטב להשלכות האמיתיות של הצעות אלה, לפגיעתן הצפויה בתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית, ולנזק הדיפלומטי שהן יגרמו. ואמנם, כמדינה המתגאה בהיותה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", על ישראל לקדם הצעות חוק הפוכות, המגנות על זכויות האדם של כלל אזרחיה, ובמיוחד זכות המיעוט להשמיע את דעתו.
הניסיון להבחין בין תרומות שמקורן מדינות או ארגונים בינלאומיים לבין תרומות שמקורן גופים פרטיים עלומים, אינו משכנע. בעוד שמדינה דמוקרטית זרה התומכת בארגוני זכויות אדם מחויבת בשקיפות, גורמים פרטיים אינם מחויבים בכך, ולכן דווקא לגבי תרומותיהם הקושי בזיהוי מקורות מפוקפקים משמעותי יותר. מדוע תרומות שמקורן בארגון כדוגמת הבנק העולמי, למשל, חשודות בהתערבות פוליטית בענייניה הפנימיים של ישראל, ולכן פסולות, בעוד שתרומות מארגונים דתיים קיצוניים הפועלים ממדינות זרות, אוליגרכים ואיילי-הון זרים הן לגיטימיות וראויות? הייתכן שזה משום שתרומות מהסוג השני מגיעות בעיקר לארגוני ימין? בנוסף, מספקת הצעת החוק של קירשנבאום הגנה נוספת לארגונים שאינם ביקורתיים כלפי השלטון: הגבלת המימון לא תחול על ארגונים הנהנים מתמיכת המדינה. ככה ייעשה לארגון שהשלטון חפץ ביקרו.
הצעות החוק ותומכיהן אינם מסתירים את המוטיבציה האמיתית שמאחוריהן: הענשתם ומניעת פעולתם של ארגונים הפוגעים בשמו הטוב של צה״ל. או במילים אחרות: הרצון למנוע חקירה ובדיקה של חשדות בדבר ביצוע הפרות של דיני המלחמה ושל המשפט הישראלי. בכך נועדו הצעות החוק לסכל את עיקרון שלטון החוק ולמנוע בירור של עובדות שנויות במחלוקת. במקום לחקור חשדות לביצוען של עבירות ולהוכיח את מחויבותה של ישראל לעקרונות שלטון החוק, מעדיפים ראש הממשלה וחברי הכנסת האמורים למנוע את בירור האמת.
הצעות החוק מתייחסות למדינות ידידותיות כאילו היו מדינות אויב, ולארגוני החברה האזרחית כאילו היו ארגוני טרור. הן מפלות בין ארגונים התומכים בשלטון לבין ארגונים ביקורתיים. הן פוגעות בשלטון החוק בישראל ובשוויון בפני החוק. הן מזלזלות בכוחן ובחשיבותן של תסיסה חברתית והתעוררות חברתית, ומבקשות מאיתנו לחזור בשקט הביתה וללכת לישון.
עו"ד שירי קרבס היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנטית למשפט בינלאומי ויישוב סכסוכים באוניברסיטת סטנפורד.
* פורסם ב- nrg בתאריך 14.11.2011