בחירות 2010 בבריטניה: היחלשות המערכת הדו-מפלגתית?

הבחירות הכלליות בבריטניה התקיימו ב-6 במאי. בעיני רבים מערכת בחירות זו היא החשובה ביותר זה שנים בעיקר בשל מצבה הכלכלי העגום של בריטניה, והיא אף אחת המעניינות ביותר, שכן הפעם היה קשה עד בלתי אפשרי לחזות מה יהיו התוצאות. רוב הסקרים הורו כי לאחר 13 שנים רצופות בשלטון, מפלגת הלייבור תאבד מושבים רבים והשמרנים יקבלו את מרב הקולות, ואולם כלל לא ברור אם הם יזכו ברוב מוחלט של המושבים. כך או כך, התחזית לפיה תתעורר בריטניה למצב נדיר שבו לאף מפלגה אין רוב בפרלמנט התממשה, ובריטים רבים חשים אי-נוחות רבה לנוכח האפשרות שבבריטניה תכהן ממשלת מיעוט או ממשלה קואליציונית.

המתמודדות והנושאים שעל הפרק 

לייבור

מפלגת הלייבור תנסה לזכות בבחירות בפעם הרביעית ברציפות לאחר ניצחונות ב-1997, 2001 ו-2005. זו הפעם הראשונה שהמפלגה מתמודדת בבחירות בהנהגתו של גורדון בראון, מי שהחליף את טוני בלייר כראש הממשלה ומנהיג המפלגה ב-2007. אף שהאהדה הציבורית כלפי בלייר פחתה במשך השנים (בעיקר לנוכח תמיכתו ההחלטית במלחמה בעיראק), הוא נחשב כל השנים נכס אלקטורלי למפלגתו. בראון לעומתו נתפס כפוליטיקאי קר ומרוחק, ובשלוש שנות כהונתו "זכה" לאחוזי תמיכה מהנמוכים שידעו ראשי ממשלה בריטים. במובן זה הוא יכול להיתפס כנטל ולא כנכס למפלגה.

שמרנים

המפלגה השמרנית שואפת לחזור לשלטון לאחר 13 שנים באופוזיציה. ב-2005 בחרה המפלגה למנהיג את דיוויד קמרון, פוליטיקאי צעיר ונמרץ שהצליח להפיח חיים במפלגה בעלת התדמית המאובנת. מאז בחירתו למנהיג המפלגה הצליח קמרון לעקוץ ולהטריד את בלייר ואת בראון ולעמוד בראש ממשלת צללים יעילה. השמרנים הובילו ביתרון גדול בסקרי דעת הקהל, אך תמונה זו השתנתה בחודשים האחרונים בעקבות השיפור הקל בכלכלה ולנוכח העלייה בפופולריות של הליברל-דמוקרטים.

ליברל-דמוקרטים

המפלגה השלישית הצליחה בשני העשורים האחרונים לשפר בעקביות את הישגיה האלקטורליים, ובבחירות 2005 היא זכתה לייצוג שיא של 62 מושבים. הפעם היא עשוייה למצוא את עצמה במצב טוב במיוחד: אם לא יצליחו שתי המפלגות הגדולות להשיג רוב מוחלט, היא עשוייה להיות לשון המאזניים בפרלמנט (ראו להלן). מנהיגה, ניק קלג, נבחר לראשות המפלגה ב-2006 ומאז הוא מנסה לזנב בשתי המפלגות הגדולות. באופן רשמי המפלגה שוללת שיתוף פעולה קואליציוני עם אחת משתי המפלגות הגדולות, אלא אם כן תקבל התחייבות לפעול למען שינוי שיטת הבחירות באופן שיבטיח יחסיות גבוהה יותר.

רוב הפרשנים הפוליטים מסכימים כי בחירות אלה הן החשובות ביותר זה כמה עשורים, ויש שאפילו משווים את חשיבותן לבחירות שנערכו ב-1979, אז זכו השמרנים לניצחון סוחף, שהביא לידי שינוי רדיקלי במדיניות הפנים: התאצ'ריזם, שהתאפיין בריסוקם של האיגודים המקצועיים ובתהליכי הפרטה תוקפניים.

הפעם הנושא המרכזי העומד על הפרק הוא מצבה העגום של הכלכלה הבריטית. לאחר יותר מעשור של שגשוג כלכלי וצמיחה מרשימה, בשנתיים האחרונות ספג המשק הבריטי מהלומה כבדה. דומה כי בריטניה, יותר מארצות הברית ומאירופה, הושפעה קשה מהמשבר הכלכלי העולמי של 2008 2009. עוד עומדים במוקד מערכת הבחירות הערפל בנוגע להמשך ההשתלבות באיחוד האירופי, הפניית תקציבים למערכות הבריאות והחינוך, מדיניות ההגירה והמשך המעורבות הצבאית הבין-לאומית, בעיקר באפגיניסטאן ובעיראק.

תרחישים אפשריים 

בתחילת 2010 נדמה היה כי הבחירות יביאו ללא ספק לשינוי ברור בשלטון. השילוב בין מיתון כלכלי עמוק, ראש ממשלה לא אהוד, מפלגה ששהתה בשלטון זמן רב ומנהיג אופוזיציה נמרץ הביאו לידי כך שבסקרי דעת הקהל נהנו השמרנים מיתרון דו-ספרתי על פני הלייבור. מאז השתנו פני הדברים. השמרנים אמנם עדיין נהנים מיתרון, אבל זהו כבר יתרון שאינו מבטיח להם רוב מוחלט בפרלמנט. תפנית מעניינת במערכת הבחירות חלה בעקבות עימותי הטלוויזיה בין שלושת מנהיגי המפלגות הגדולות. בפעם הראשונה בהיסטוריה נערכו בבריטניה עימותים בשידור ישיר, ומנהיג הליברל-דמוקרטים ניצל עובדה זו היטב. קלג הרשים מאוד בעימות הראשון, ובעקבותיו עלתה במידה ניכרת התמיכה בליברל-דמוקרטים. ברוב הסקרים שפורסמו מאז עימות זה (15 באפריל) הליברל-דמוקרטים עוקפים אף את מפלגת הלייבור ודוחקים אותה למקום השלישי. כך או כך, כשבוע לפני יום הבחירות מסתמן מירוץ מאוזן להפליא בין שלוש המפלגות.

עם זאת, למרבה האבסורד, אפילו אם תידחק הלייבור למקום השלישי על פי מספר הקולות, ייתכן כי היא תשמור על מעמדה כמפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, שכן שיטת הבחירות הרובית אינה משקפת תמיד את התפלגות התמיכה הארצית. כלומר, גם אם במדינה כולה יש למפלגה יתרון, בתחרות הנערכת בנפרד בכל אחד מ-650 מחוזות הבחירה התוצאות עשויות להיות אחרות, שכן את המחוז מייצג בסופו של דבר המועמד שזכה לרוב פשוט.

מלבד התחרות הצמודה, תורמים לאי-הוודאות עוד שלושה גורמים: הראשון הוא שרטוט חדש של מחוזות הבחירה. רוב מחוזות הבחירה בבריטניה שורטטו מחדש בעקבות תמורות דמוגרפיות, ושינויים אלה מקשים על הסוקרים לנבא מה יהיו התוצאות ברמת המחוז. הגורם השני הוא השינוי בדפוסי ההצבעה המסורתיים. בעשור האחרון השתנו דפוסי ההצבעה כך שחלה עלייה ניכרת בהצבעה למפלגות קטנות (מלבד שלוש המרכזיות). עד 1997 גרפו שלוש המפלגות הגדולות באופן קבוע יותר מ-94% מקולות המצביעים. בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, לעומת זה, הן הצליחו לקבל יחד רק כ-90% מהקולות, ולפי סקרים שפורסמו בחודש אפריל, הפעם שיעור התמיכה במפלגות הקטנות ינוע בין 10% ל-14%. הגורם השלישי הוא שיעור ההצבעה הנמוך. לא ברור איזה שיעור מבעלי זכות הבחירה יופיע כדי להצביע. מאז מלחמת העולם השנייה ועד ראשית המאה ה-21 היו שיעורי ההצבעה בבחירות גבוהים מ-75%. בשתי הבחירות האחרונות, לעומת זאת, נרשם שיעור השתתפות של כ-60% בלבד, דבר שמוסבר באדישות הבוחרים כלפי המערכת הפוליטית, בהיעדר הבדלים מהותיים בין המפלגות ובאובדן האמון בפוליטיקאים. אובדן האמון עתיד להיות בעיה קשה במיוחד בבחירות הקרבות ובאות בשל השערוריה שפרצה בשנה שעברה בנוגע לדיווחים כוזבים של פרלמנטרים על חשבון ההוצאות שלהם.

מכיוון שבפרלמנט הבא יהיו 650 מושבים (ארבעה מושבים יותר מזה שהיה בפרלמנט היוצא), מספר הקסם הוא 326. למפלגה שתזכה ב-326 מושבים יהיה רוב מוחלט.

מהם התרחישים?

• הלייבור עושים את הבלתי יאומן, זוכים במרב הקולות ומצליחים לשמור על הרוב שלהם בפרלמנט. תרחיש זה נראה לא סביר. למרות התאוששות קלה מאז ראשית השנה האזרחית, לאחר 13 שנה רוב הבריטים רוצים לראות את הלייבור מחוץ לשלטון. אם בכל זאת יצליח בראון לעשות את הבלתי ייאמן ולהצעיד את מפלגתו לזכייה רביעית רצופה (דבר שלא השיגה מעולם), ייחשב הדבר לאחד ה"קאמבקים" הגדולים בפוליטיקה העולמית.
• השמרנים זוכים במרב הקולות וברוב מוחלט בפרלמנט ומקימים ממשלה יציבה בראשותו של דיוויד קמרון. תרחיש זה, שנראה ודאי ביותר רק לפני כמה חודשים, נראה כיום פחות סביר. כדי לזכות ברוב מוחלט צריכים השמרנים לזכות ביותר ממאה מושבים חדשים, ולשם כך עליהם לנצח בפער של יותר מ-8% 10%. כאמור, אם בראשית 2010 סקרי דעת הקהל שיקפו פער אף גדול מזה, כיום המירוץ נראה צמוד יותר.
• ניק קלג והליברל-דמוקרטים ממשיכים בתנופה המרשימה שלהם ומשיגים הישג חסר תקדים בהגיעם למקום הראשון. זהו תרחיש שנראה לא סביר, שכן הזינוק שחל בתמיכה בליברל-דמוקרטים בעקבות העימות הטלוויזיוני הראשון, התמתן מעט.
• אף מפלגה אינה זוכה ברוב מוחלט של המושבים. מצב זה של חוסר הכרעה מכונה בבריטניה "פרלמנט מאוזן" (hung parliament), ואף שהוא נדיר למדי סביר שהוא זה שיתרחש הפעם. הפעם האחרונה ללא מפלגת רוב בפרלמנט הייתה לאחר הבחירות בפברואר 1974, ולפני כן התרחש הדבר רק ב-1929. אם אכן תוצאות הבחירות יפיקו "פרלמנט מאוזן", ימצאו עצמם הבריטים במצב שהם אינם מורגלים בו. במצב זה יש שלוש אפשרויות: תוקם ממשלת מיעוט בראשות המפלגה שזכתה במרב קולות הבוחרים, תוקם ממשלה קואליציונית, המערכת הפוליטית תיקלע למבוי סתום ויוכרז על בחירות נוספות. ממשלות מיעוט נדירות ביותר בבריטניה, ואף שיש מדינות שחיות היטב עם ממשלות מסוג זה (קנדה, דנמרק), הבריטים חוששים כי לממשלה כזאת סיכויי שרידות נמוכים. אם אכן תקום ממשלת מיעוט, יהיה זה בעיקר משום שהבריטים סולדים אף יותר מהחלופה השנייה - שיתוף פעולה קואליציוני פורמלי בין שתי מפלגות. פוליטיקה קואליציונית זרה כל כך לתרבות הפוליטית הבריטית, שרבים מפקפקים בהיתכנותה. ובכל זאת הסקרים האחרונים, המעידים על חוסר הכרעה, מביאים לידי הערכות גוברות והולכות בדבר קואליציה אפשרית בין הלייבור לליברל-דמוקרטים. שתי המפלגות כבר היו בעבר שותפות קואליציוניות בפרלמנט הסקוטי, וייתכן שתקדים זה יקל עליהן לשתף פעולה גם ברמה הלאומית.

יהיה אשר יהיה, כבר עתה ברור שמערכת בחירות זו עשויה לשנות את אופייה המסורתי של המערכת הפוליטית הבריטית. המערכת, שהתאפיינה בדו-מפלגתיות ובממשלות יציבות של מפלגה אחת, תהפוך הפעם למערכת תלת-מפלגתית, לפחות ככל שמדובר בהתפלגות קולות הבוחרים, והיתכנותו של פרלמנט מאוזן יגביר את הסבירות לממשלה קואליציונית. ולבסוף, אם יתממש התרחיש שמפלגת הלייבור תזכה במספר המושבים הגדול ביותר אף שהגיעה שלישית בלבד במניין הקולות, אין ספק כי יגברו הקולות הרואים בשיטה הבחירות הרובית שיטה מעוותת ולא הוגנת, והסוגיה של שינוי שיטת הבחירות תעלה על סדר היום.

תוצאות הבחירות - ניתוח ראשוני

תוצאות הבחירות אימתו בחלקן את התחזיות הנ"ל. ראשית, כצפוי, בריטניה התעוררה לראשונה מזה שנים למצב בו אף מפלגה לא נהנית מרוב בפרלמנט. שנית, ואף זאת לפי ההערכות המוקדמות - השמרנים זכו למירב הקולות ולמירב המושבים.
עם זאת, היו בתוצאות גם מידה כלשהיא של הפתעה. ההפתעה הגדולה ביותר הייתה כשלונם של הליברל-דמוקרטים לשמר את התנופה שלהם בעקבות העימותים הטלויזיוניים עד ליום הבחירות. קלג, שסחף את אהדת הציבור, כשל ביום הבחירות לתרגם את האהדה כלפיו להצבעה לליברל-דמוקרטים. התמיכה בליברל-דמוקרטים גדלה בכאחוז בלבד, וכוחם בפרלמנט הצטמצם. נראה כי ביום הבוחר, חזרו מצביעים רבים לדפוסי הצבעה הרגילים ובחרו באחת משתי המפלגות הגדולות. במובן זה, המערכת הדו-מפלגתית נמצאת אולי תחת איום, אך היא עדיין כאן, לפחות לפי שעה. קמרון והשמרנים קיבלו כאמור את מרבית הקולות והגדילו את כוחם אך חסרים להם כעשרים מושבים לרוב המיוחל.

במובן מסויים, מזכיר המצב הפוליטי למחרת יום הבחירות למצב בו הייתה ישראל למחרת הבחירות האחרונות - אף אחד אינו מרוצה. כמו קדימה ב-2009, השמרנים יצאו המפלגה הגדולה אך כלל לא בטוח כי הם יהיו אלה שירכיבו ממשלה. כמו הליכוד, יש ללייבור סיכוי להרכיב ממשלה למרות ש"הפסידה" בבחירות. ולהבדיל אלף הבדלות, כמו ישראל ביתנו ב-2009, גם הליברל-דמוקרטים לא מימשו את ההצלחות הגדולות שניבאו להם הסקרים טרם הבחירות. כמו בישראל ב-2009, לא ברור איזו ממשלה הולכת לקום והערפל הפוליטי לא התפזר. כפי שהעיר אחד מבעלי הטורים בבריטניה: "העם אמר את דברו, אך לא ברור בדיוק מה הוא אמר".

הכדור עובר כעת לידי המלכה. לפי הנוהג, במצב של פרלמנט תלוי, ניתנת לראש הממשלה המכהן זכות הראשונים לנסות להקים ממשלה ולזכות באמון הפרלמנט. לפיכך, המלכה עשוייה להטיל על בראון את הרכבת הממשלה. בראון מצידו, למרות המפלה היחסית אליה הצעיד את מפלגתו, כבר רמז כי הוא עומד לממש את זכותו ולנסות להקים קואליציה חסרת תקדים עם הליברל-דמוקרטים. אולם הבעייה היא שאפילו לקואליציה כזו אין רוב מוחלט של המושבים. בנוסף, ניק קלג הצהיר כי לדעתו קמרון זכאי לקבל את ההזדמנות הראשונה להרכיב ממשלה. לפיכך, ייתכן מצב בו המלכה תהיה קשובה לקולות האומרים שלמרות אי הודאות, דבר אחר ברור: בראון והלייבור איבדו את המנדט לשלוט. לייבור איבדה כמאה מושבים, השמרנים קיבלו 7% קולות יותר ועל כן לא יהיה זה ראוי להותיר את המושכות בידי בראון. במצב כזה של חוסר ודאות אין זה פלא כי יש החוזים בחירות נוספות אשר יתקיימו בתוך פרק זמן של שנה.

תוצאות הבחירות

שם המפלגה	6.5.2010		5.5.2005
	תמיכה באחוזים	מספר מושבים	תמיכה באחוזים	מספר מושבים
המפלגה השמרנית Conservative Party	36.1%	306	32.3%	198
מפלגת הלייבור Labour Party	29.0%	258	35.2%	356
ליברל-דמוקרטים Liberal-Democrats	23.0%	57	22.1%	62
יוניוניסטים Unionist Party	0.6%	8	0.9%	9
המפלגה הסקוטית הלאומית SNP	1.7%	6	1.5%	6
אחרים	---	14	---	15
מושבים שטרם הוכרעו	---	1	---	---
סה"כ	---	650	---	646

ד"ר עופר קניג הוא חוקר ומידען במכון הישראלי לדמוקרטיה.