המשפט הישראלי והמשפט הבינלאומי

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר וואלה! מסכמים את העשור הראשון של האלף השלישי בישראל. מה השתנה באמון האזרחים במדינה? מה חדש ביחסי הדת והמדינה? האם יש לתקן את שיטת המשטר הנהוגה? מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה וואלה! בפרויקט מיוחד.

העשור האחרון היה העשור של שימוש בכללי המשפט הבינלאומי על ידי בתי המשפט בישראל. אחת ההתפתחויות הדרמטיות שאנו עדים להן בשנים האחרונות בזירה הבינלאומית-משפטית הוא טשטוש הגבולות ההולך וגובר בין המשפט הבינלאומי לבין מערכות המשפט המדינתיות: שדה הפעולה של המשפט הבינלאומי מתרחב בהדרגה (לדוגמא, התפתחות הכללים המסדירים פעילות המתבצעת בתוך שטחן של המדינות, כגון דיני זכויות אדם ודיני איכות הסביבה), ומספר גדל והולך של בתי דין מדינתיים מחילים כיום את כללי המשפט הבינלאומי ביחס לנושאים פוליטיים רגישים אשר בעבר נחשבו מחוץ להישג ידם של בתי משפט מדינתיים ושל המשפט הבינלאומי. כך למשל, בתי דין בבריטניה התבססו לאחרונה על אמנות בינלאומיות בקבלם תביעת פיצויים של עציר עיראקי שעונה למוות על-ידי חיילים בריטיים בעיראק; בתי משפט ספרדיים התבססו בשנים האחרונות על נורמות בינלאומיות בבואם להעמיד לדין פלילי אנשי צבא מארגנטינה וגואטמלה בגין ביצוע פשעים נגד האנושות; ובית המשפט העליון של ארה"ב פסל בשנת 2006 את מערכת בתי הדין הצבאים שהקים הנשיא בוש לשם העמדתם לדין של עצורי גוואנטנמו בשל ההפרה של אמנות ג'נבה שנלוותה לכך.

התהליכים האמורים לא פסחו על ישראל – למעשה, ישראל הנה בין המדינות המובילות בעולם הן בהיקף האזכורים למשפט הבינלאומי המופיעים בפסקי הדין של בית המשפט העליון שלה, והן ב"איכות" האזכורים – היינו, במידת רגישותם של הנושאים בהם נעשה שימוש במשפט הבינלאומי ובתפקיד המרכזי שהמשפט הבינלאומי מילא בהחלטות האמורות. כך למשל, בית המשפט העליון הכריע על סמך המשפט הבינלאומי בתיקים שעסקו בתוואי גדר ההפרדה, במדיניות הסיכולים הממוקדים ובמעצרם ללא משפט של פעילי חיזבאללה בישראל (על מנת שישמשו, בין היתר, כקלפי מיקוח במשא ומתן לשחרור שבויים). יתר על כן, השימוש במשפט הבינלאומי לא הצטמצם לתיקים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בית המשפט העליון הסתמך על המשפט הבינלאומי גם בבואו לדון בשאלות הקשורות להליכי הסגרה, אלימות נגד ילדים, שילוב ילדים עם צרכים חינוכיים מיוחדים במערכת החינוך וסחר בבני אדם. חשוב לציין, כי אופן השימוש במשפט הבינלאומי בישראל בעשור האחרון שונה מן האופן בו נעשה שימוש במשפט הבינלאומי בעשורים קודמים. בעבר השתמש בית המשפט העליון במשפט הבינלאומי בעיקר כ"דין משווה" – מערכת כללים לא מחייבת בעלת השפעה מועטה יחסית על ההליך השיפוטי. לעומת זאת, בעשור הנוכחי, בית המשפט נוטה יותר ויותר לראות במשפט הבינלאומי מסגרת דינים מחייבת, אשר מהווה חלק מהמשפט הישראלי והמשפט הבינלאומי משמש כיום ככלי חשוב לפרשנות חוקים ישראלים ולבחינת חוקיותן של פעולות צבא וממשל.

מהם ההסברים לשינוי האמור ומהן השלכותיו? אין ספק, כי חלק מההסבר לתופעה הנו תהליך הגלובליזציה והתחזקות מנגנוני האכיפה הבינלאומיים. תופעות אלו מגבירות את בולטותו של המשפט הבינלאומי, "מייקרות" את עלות הפרתן של הכללים ומעודדות בתי משפט מקומיים להתחשב בהם יותר. יתר על כן, האפשרות לניהול הליכים משפטיים נגד ישראל ונגד בכירים ישראליים בבתי משפט זרים או בינלאומיים (כפי שאכן קרה בפרשת גדר ההפרדה, וכפי שנוסה, במסגרת הליכים פליליים בבתי משפט באירופה, ביחס לאריאל שרון, דורון אלמוג והבכירים המעורבים בפגיעה בסלאח שחאדה, ראש הזרוע הצבאית של החמאס) יצרה לבתי המשפט הישראליים תמריץ ולגיטימציה להפעיל משפט בינלאומי:  האיום בהתערבות משפטית חיצונית עודד את  בית המשפט הישראלי לפעול על מנת לצמצמם את הפערים הנורמטיביים בין הדין הישראלי לדין הבינלאומי ולהקטין דרך כך את סיכויי ההיתכנות של ההליכים המשפטיים הזרים. במילים אחרות, החלת המשפט הבינלאומי על-ידי בתי משפט ישראליים עשויה לייתר את הצורך בהתערבות בתי משפט זרים בנעשה בישראל. יתר על כן, החלת המשפט הבינלאומי גם מאפשרת לבתי המשפט בישראל להשפיע על עיצוב תכניו ולנסות להתאים את כלליו, במידת האפשר, לצרכיה של מדינת ישראל ולאתגרים הניצבים בפניה. אכן, כמה מהחלטות בית המשפט העליון הישראלי מן העשור האחרון נחשבות לתקדימים בינלאומיים חשובים (אם כי חלק אחר מהחלטות בית המשפט נחשב מחוץ לישראל כשנוי במחלוקת).

מכל מקום, ההתחזקות במעמדו של המשפט הבינלאומי מעוררת שאלות לא קלות של לגיטימציה. מעורבותה המוגבלת של הכנסת ביצירת התחייבויות משפטיות בינלאומיות (דבר הנגזר מתפקידה הצנוע של הכנסת בכריתת אמנות)  גורמת לכך שהחלת הדין הבינלאומי על-ידי בית המשפט נעשה בלא דיון ציבורי ובלא תמיכה פוליטית משמעותית – תופעה המכונה לעיתים "חסר דמוקרטי". נדמה אפוא כי בעשור הקרוב לא יהיה מנוס מבחינה מחדש של הכללים המסדירים את אופן כריתתן של אמנות על-ידי מדינת ישראל, כמוצע בהצעות החוקה אשר מונחות כיום בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט. באופן כזה יושג מתאם טוב יותר בין מעמדו ההולך ומתחזק של המשפט הבינלאומי בדין הפנימי לבין מנגנוני הפיקוח  הדמוקרטיים המוחלים על התהליך.

כל המאמרים בפרויקט סיכום העשור

תמר הרמן, סיפורה של אהבה נכזבת - עמדות הציבור הישראלי כלפי הפוליטיקה והפוליטיקאים

אריק כרמון, לחזק את המערכת הפרלמנטרית

מרדכי קרמניצר, סיכום העשור - זכויות אדם

ידידיה צ' שטרן, מערכת המשפט הישראלית - העשור שחלף

יאיר שלג, דת ומדינה בעשור האחרון