סמכות שלטונית בלי אחריות משפטית

לאחרונה הובאה בפני מליאת הכנסת לקריאה שניה ושלישית הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8). התיקון לחוק מחייה סעיף שבג"ץ ביטל בעבר, אשר חסם את זכותם של תושבי השטחים לתבוע בגין נזקים שנגרמו להם ע"י צה"ל בזמן האינתיפאדה השניה. קראו את מאמרם של יובל שני ועדו רוזנצוייג.

השבוע תבוא בפני מליאת הכנסת לקריאה שניה ושלישית הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) התשס"ח - 2008. התיקון המוצע לחוק נועד לכאורה ליישם את החלטת בג"ץ משנת 2006 לבטל כבלתי חוקתי את סעיף 5ג' לחוק, אשר חסם באופן גורף ורטרואקטיבי את זכותם של תושבי השטחים לתבוע בגין נזקים שנגרמו להם על-ידי חיילי צה"ל בזמן האינתיפאדה השניה. למעשה, התיקון לחוק מחייה את הסעיף שבוטל על-ידי בג"ץ, וזאת על דרך הגבלת הזכות לתבוע והסמכת הממשלה לחסום באופן כמעט מוחלט את האפשרות להגיש תביעה כנגד המדינה בנוגע לנזקים שנגרמו במהלך פעולות כוחות הביטחון בשטחים.

חוק הנזיקים האזרחיים קובע, בין היתר, שהמדינה תהיה פטורה מאחריות בנזיקין לפעולותיה, זולת כאשר המדינה או שלוחיה פעלו באופן רשלני. עם זאת, החוק קובע כי חריג הרשלנות לא יחול בנוגע לפעולות מלחמתיות אשר בוצעו על-ידי רשויות הביטחון של מדינה. בבסיס החריג המלחמתי לחריג הרשלנות מצוי העיקרון לפיו דיני הנזיקין הרגילים אינם מתאימים לבירור נזקים שנגרמו אגב לחימה פעילה. בנוסף על כן, החוק מונע הגשת תביעה נגד המדינה על-ידי נתינים של מדינת אויב. בבסיס חריג זה שני טעמים: האחד, ההנחה כי פעולה של המדינה בשטח מדינת אויב הנה בהכרח פעולה מלחמתית המצדיקה פטור מאחריות, והשני, ההנחה כי מדינת האזרחות של הנתין תדאג לפצותו בנסיבות אלו.

פסק דינו של בג"ץ משנת 2006 שעסק בניסיון לחסום את "תביעות האינפאדה השנייה" קבע כי לא ניתן להרחיב את הפטור שניתן למדינה ביחס לפעולות מלחמתיות גם לפעולות צבאיות אחרות, בעלות אופי שיטורי. באשר לפעולות אלו חל העיקרון המשפטי הכללי בדבר אחריות המדינה לפצות פרטים שנפגעו מרשלנות שלטונית  הצעת החוק המתקן החדשה מנסה לעקוף את ההלכה שקבע בג"ץ, וזאת על דרך הרחבת החריג הקיים בחוק ביחס לזהות התובע: התיקון המוצע ימנע גם את אפשרות התביעה מצד  "מי שאינו אזרח של מדינת ישראל, שהוא תושב של שטח מחוץ לישראל, שהוכרז, בצו, בידי הממשלה, כשטח אויב". זוהי למעשה אותה הגברת (ההוראה שבוטלה על-ידי בג"ץ) בשינוי אדרת - הסמכת הממשלה לחסום באופן גורף הגשת תביעות נגדה מצד תושבי השטחים ללא קשר להגדרת הפעולה בה נפגעו כשיטורית או מלחמתית.

במצב העניינים בו חלק גדול מפעולות הצבא בשטחים (בעיקר באיו"ש המצוי תחת שלטון צבאי ישראלי) הנן בעלות אופי שיטורי, הסמכת הממשלה לשלול באופן גורף את זכות הגישה לערכאות של התושבים הפלסטינים אינה ראויה ועמדת בסתירה לפסק דינו של בג"ץ בעניין תביעות האינתיפאדה השניה. יתרה מכך, החוק המתקן יוצר הבחנה לא מוצדקת בין אזרחי ישראל, המתגוררים בשטחים - להם נשמרת זכות התביעה, לבין התושבים הפלסטינים - אשר זכותם לתבוע עשויה להישלל, מבלי שימצא גורם חלופי אשר ייטול על עצמו את חובת הפיצוי.

נדמה כי בבסיס התיקונים השונים לחוק אחריות המדינה מצויה העמדה כי יחסי האיבה בין ישראל לפסלטינים מצדיקים נזק בלא פיצוי, גם במצבים בהם אין מניעה משפטית להחיל חובת פיצוי וגם במצבים בהם הקרבנות הישראלים של אותה הפעולה השלטונית יוכלו לתבוע את נזקם בבית משפט. עמדה זו אינה נראית לנו הוגנת - היא מאפשרת לישראל להפעיל סמכות שלטונית בשטחים בלי לשאת באחריות כלפי בני אדם הנפגעים בהפעלת סמכות זו; היא אף אינה מתיישבת לשיטתנו עם עקרונות בסיסיים של דיני זכויות האדם - הצורך לכבד זכויות אדם באשר הם (לרבות זכויותיהם של תושבי השטחים), ולא להפלות בין דם לדם. יטיבו איפוא חברי הכנסת לעשות אם יימנעו מלתמוך בתיקון החדש לחוק אשר אינו חוקתי ואף אינו מוסרי.