על עלייה, פשע ונוער בפריפריה הישראלית

הדיון הציבורי סביב רצח משפחת אושרנקו לא מתמקד עוד במעשה עצמו, אלא עוסק בהשפעת העלייה ה"רוסית" על עולם הפשיעה בישראל. נכון לעכשיו נע הדיון בין בורות לפופוליזם בלי לנסות להכיר את המציאות, ללמוד את העובדות ולשאול את השאלות הנכונות.

לפני כשלושה חודשים פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה 2009 שחשף תמונה מורכבת של מצבה של העלייה ה"רוסית" בארץ. במחקר הודגשו הדעות הפוליטיות הקיצוניות של העולים, קשיים כלכלים שסובלת מהם קהילה זו, מגורים בפריפריה ורצונם של צעירים רבים לעזוב את הארץ, רצון הגובר עם השנים. כמו בכל מדינה גם המהגרים בישראל חווים משבר עמוק, כלכלי, חברתי ונפשי. הם מתרחקים ממעגלי התמיכה שלהם, ממשפחה ומחברים, עוזבים מציאות מוכרת ונאלצים להסתגל למציאות זרה. הם חווים פגיעה במעמדם הכלכלי והתעסוקתי, ורבים מהם לא מצליחים לשחזר את המעמד החברתי שהיה להם בארץ המוצא. כשהציפיות הגבוהות לא מתממשות האכזבה ותחושות התסכול יכולות להיות קשות מאוד.

המחקר בנושא חשף יחס סטראוטיפי של הציבור הוותיק כלפי העולים: רבים מהישראלים לא מכירים כלל את המציאות שחיים בה העולים, וסבורים שהמדינה משקיעה בעולים מעל ומעבר ליכולתה ולא זוכה לתמורה. יותר משני שלישים מהישראלים הוותיקים סבורים שהעלייה ה"רוסית" הגבירה את רמת הפשיעה בארץ. על רקע דעה רווחת זו, אין זה מפתיע שהרצח הנורא של משפחת אושרנקו בראשון לציון גרם לשיח הציבורי, המבוסס על סטראוטיפים, לפרוץ החוצה בעצמה רבה כל כך.

בשבועות האחרונים שמענו על תרבות "רוסית" אלימה שחדרה לארץ עם העולים הגויים, על שתיית האלכוהול, שפגעה קשות במדינת ישראל הנאורה והמתורבת, על הצורך לשנות את חוק השבות ולפקח על כל עולה המגיע לארץ. מהצד הנגדי קמו כתמיד פוליטיקאים דוברי רוסית שמיהרו לעשות הון פוליטי מהאירוע ולהאשים את כולם בגזענות כלפי העלייה המופלאה שהם הביאו וקלטו בצורה מוצלחת כל כך. מהערבוב של בורות, גזענות ופופוליזם מעטים עוסקים בשאלה איך באמת נראית החברה הישראלית קולטת העלייה של שנת 2009, ואם יש קשר בין עלייה לעבריינות.

במציאות התמונה מורכבת ומדאיגה. מצד אחד, למרות קשיי ההשתלבות, עולים שהגיעו לישראל בגיל בוגר מעורבים בפשיעה פחות מילידי הארץ – יהודים וערבים (ראו למשל את הנתונים המשטרתיים שמציגה לילי גלילי ב"הארץ"). שיעור העולים המבוגרים בקרב העבריינים בארץ נמוך משיעורם באוכלוסייה, ושיעור זה נכון לכל סוגי העברות.

מצד אחר, יש פער עצום בין התמונה הוורודה, שרגילים לצייר פוליטיקאים דוברי רוסית, לבין המציאות שבשטח. על פי הנתונים הרבים שברשותנו, שיעור המעורבות בפשיעה בקרב הנוער העולה מחבר המדינות גבוה יחסית לחלקו באוכלוסייה. שיעור גבוה של ילדים יוצאי חבר המדינות פורשים מבתי הספר, מעורבים בפשיעה מסוגים שונים ומסתגרים בחברות משועממות באזורים הפריפריאליים של ישראל. דו"ח מחקרי שהכין בעבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת קובע בוודאות שיש קשר ישיר בין קצב הנשירה של עולים מחבר המדינות מבתי הספר ובין שיעור העבריינות בקרב הקבוצה. לפי אחד המחקרים שנערך באוניברסיטת חיפה התפוררות המשפחה והסביבה החברתית והחינוכית שבה גדלים ילדי העולים בישראל מעודדות עבריינות נוער. גם הנתונים של המועצה לשלום הילד מציגים תמונה דומה ומדברים על שיעור גבוה של נשירה גלויה וסמויה של ילדי העולים מבתי הספר בהשוואה לציבור הוותיק. יש להדגיש שאין זה המצב שהיינו עדים לו בתחילת שנות התשעים. אז הנוער העולה הצטיין הרבה יותר בהישגיו בלימודים. תופעת הנשירה התגברה עם השנים.

כשמסתכלים על הנתונים הסטטיסטיים חשוב להדגיש שמדובר בילדים שגדלו בארץ או נולדו בה והתחנכו במדינת ישראל ובמערכת החינוך שלה. הגיע הזמן שהציבור הישראלי ישים לב למשמעויות ולהשלכות של מגורים בפריפריה, של עבודה קשה שלא תואמת את ההשכלה ואת המקצוע המקורי ושל בעיות שפה איומות, שעליהן לא מצליחים העולים להתגבר גם אחרי עשרים שנה בארץ. יש ילדי עולים מחבר המדינות שאינם גדלים במשפחות של מעמד ביניים יהודי-רוסי משכיל שחינוך הילדים בו הוא ערך עליון, אלא במשפחות של מעמד נמוך, באזורים פריפריאליים מוזנחים וללא תמיכת ההורים, המתמודדים בעצמם עם בעיות ההשתלבות בחברה חדשה. עתידם של ילדים אלה נראה אפוא עמום למדי.

צריך להודות שהחברה הישראלית איננה מכירה את העלייה ה"רוסית". לא תמיד אנחנו יודעים לשאול את השאלות הנכונות ולעסוק בבעיות האמתיות. לצערי העיסוק המופרז בעידוד העלייה, שכמעט נפסקה בשנים האחרונות, גובר על העיסוק בבעיות המהותיות של החברה הישראלית, שבמובן מסוים נחשפו בעקבות העלייה ה"רוסית": אי-פיתוח הפריפריה, השקעה לא מספקת בחינוך, היעדר טיפול בנשירה סמויה וגלויה מבתי הספר וכדומה. במדינה קטנה כישראל כל תהליך חברתי מתרחש במהירות. לכן אם לא נתחיל להתעסק במהות, דור של צעירים ממוצא רוסי, שיגדל כאן במשפחות עניות בפריפריה, ישנה את הסטטיסטיקה המשטרתית שבה מככבות היום קבוצות אחרות באוכלוסייה. גם אז לא נוכל לומר שה"רוסים" הביאו לכאן פשע, כי הפשע יהיה תוצר של אטימות וחוסר עניין בבעיות חברתיות בישראל.

על מקבלי ההחלטות להבין שמדינה קולטת עלייה היא לא רק מיתוס יפה המופיע בספרי הלימוד ובססמאות של הסוכנות היהודית. יש להכיר את הבעיות המהותיות המתעוררות בתהליך ההשתלבות של העולים באזורים הפריפריאליים של ישראל ולטפל בהן גם כעבור שנים. לא רק לטובת העולים, אלא לטובת החברה כולה.