עני, אני ואנחנו במדינה יהודית ודמוקרטית

תורת ישראל מתאפיינת ברגישות יוצאת דופן לצורכי העניים והנזקקים, ובראשם הגר, היתום והאלמנה, וזאת גם על חשבון זכויותיהם של העשיר ושל הנושה. נביאי ישראל היו הראשונים שהתריעו בנושאים של צדק חברתי, ובכל זאת, בקיץ האחרון, כאשר ברגע של חסד הגיחה המחאה החברתית הציבור הדתי לא נמנה עם מוביליה. מדוע הדיר את עצמו הציבור הדתי בישראל מן המחאה?

"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים יד 11)

"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (ישעיהו נח 7)

"כֹּה אָמַר ה' עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ"
(ירמיהו כב 3)

המובאות מן המקרא שבהן פתחתי ממחישות היטב את מה שבעבר לפחות נחשב מובן מאליו כמעט: תורת ישראל מתאפיינת ברגישות יוצאת דופן לצורכי העניים והנזקקים, ובראשם הגר, היתום והאלמנה, וזאת גם על חשבון זכויותיהם המשפטיות והכלכליות של העשיר ושל הנושה. נביאי ישראל היו הראשונים שעמדו בשער העיר והתריעו בנושאים של צדק חברתי, עושק וניצול, גם במחיר של עימות עם גורמים חזקים ומאיימים. הצדקה הפכה בהלכה היהודית ממצווה אישית התלויה ברצונו הטוב של הנותן, לחובה קהילתית הניתנת לאכיפה. גם כיום במציאות חיינו זוכים הדתיים וארגוניהם לבולטות רבה  בכל הקשור לפעילות המגזר השלישי בישראל.

ובכל זאת, בקיץ האחרון, כאשר ברגע של חסד הגיחה המחאה החברתית מבעד לסדר היום הישראלי השגרתי והציפה נושאים של צדק חלוקתי, אחריות לחלש וזכויות חברתיות, הציבור הדתי לא נמנה עם מוביליה. לא זו אף זו, למעט יוצאים מן הכלל, דוגמת הופעתו של הרב בני לאו כדובר באחת ההפגנות, נפקד מקומם של הרבנים ושל מנהיגי הציבור הדתי כמעט לגמרי מן המחאה. באופן כללי הפגין ציבור זה נוכחות דלילה בכיכר השוק החדשה שהצמיחה המחאה.

מדוע הדיר את עצמו הציבור הדתי בישראל מן המחאה? יש שהציעו תשובות פוליטיות ומגזריות על תמיהה זו. לדידם, בראשיתה לפחות זוהתה המחאה עם השמאל, התמקדה בתלונות אגואיסטיות של חילונים תל אביבים בני מעמד הביניים, כוּונה נגד בנימין נתניהו אישית, ומנהיגיה נחשדו כלא ציונים. ואולם, תחושתי היא כי מעבר להסברים המגזריים והפוליטיים הללו פועלים בבסיסה של התופעה זרמי עומק חזקים יותר.

התפיסה היהודית התעצבה ברובה בגולה, במסגרת קהילתית. משום כך אימצנו כיום את הרטוריקה של צדקה ולא של צדק חלוקתי, של מצווה או למצער של חובה הלכתית המוטלת על הנותן, ולא של זכות חברתית הנתבעת על ידי המקבל. השיח היהודי והשיח ההלכתי עוסקים באחריות הקהילה כלפי חבריה, ואולם מטבע הדברים במציאות של החיים בגלות לא עוצב שיח יהודי העוסק בחובות המוטלות על המדינה היהודית כלפי אזרחיה. הקמת מדינת ישראל הציבה, אם כן, לפני היהדות המודרנית את האתגר להתאים ולשכלל את התפיסות היהודיות בנושא צדקה ועוני למציאות של ריבונות, של מדינת רווחה, של זכויות אדם ושל עקרונות הצדק החלוקתי.

תחושתי היא שהבלבול, שאחז בציבור הדתי לנוכח המחאה, משקף את המענה החלקי שניתן עד כה לאתגר זה. זהו הרקע לכנס "עני, אני ואנחנו" שייערך במכון הישראלי לדמוקרטיה ביום רביעי הקרוב במסגרת פרויקט זכויות אדם והיהדות. הכנס מבקש אפוא לעורר רב שיח בין רבנים ואנשי רוח, שעיסוקם בתחום היהדות, לבין אנשי ציבור, כלכלנים, חוקרי מוסר ופעילים חברתיים ממגזרים שונים בחברה הישראלית. אנו מקווים ומאמינים כי רב שיח כזה בעל פוטנציאל מפרה עבור שתי הקבוצות. מחד גיסא הוא עשוי להעשיר את תכניה המסורתיים של היהדות בתחום הצדקה והעוני בחשיבה המודרנית על זכויות חברתיות וצדק חלוקתי ולהפקיד את אחריותה המסורתית של הקהילה לחבריה בראש ובראשונה בידי מדינת הרווחה המודרנית, שתפעל למען כלל אזרחיה - היהודים והלא יהודים כאחד. מאידך גיסא אני סבור כי ליהדות עשויה להיות תרומה חשובה לשיח החברתי המודרני המתהווה בישראל. המחאה החברתית עברה התפתחות מעניינת ומרגשת במהלך הקיץ. בראשיתה היא נתפסה כמחאה של מגזר ספציפי, צעירי מעמד הביניים, שהציגו למדינה סדרת דרישות שנועדו בראש ובראשונה לשפר את רווחתה של קבוצה זו. ואולם בהמשך הוליכה המחאה לחשיבה אזרחית נרחבת יותר על סוגיות של צדק חברתי באשר הן ושל סולידריות בין קבוצות מגוונות בחברה. בעיניי ליהדות עשויה להיות תרומה מכרעת להמשך מגמה זו. אני חושש ששיח זכויות האדם, המפנה למדינה סדרת דרישות מוצדקות ככל שיהיו והמגובה במקרים רבים בכלים משפטיים פורמליים, פוגם לעתים באחריות האישית והקהילתית שתבעה הקהילה היהודית מחבריה. לפיכך השיח היהודי, שפיתח שפה ייחודית של חובות ושל אחריות, עשוי להוליך לעיצוב עסקת חבילה מאוזנת יותר של זכויות וחובות בין אזרחי המדינה לבין עצמם ובינם לבין מדינתם. בזכות כך תצאנה החברה הישראלית ומדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, נשכרות  מעיצוב שיח פלורליסטי ומגוון המשלב את שני סוג השיח.