פירות העץ המורעל
בעוד עמדות הציבור ובני הנוער מקצינות לכיוון הלאומני-דתי, עד כדי תמיכה גוברת בשלילת זכותם של אזרחים ערבים להיבחר לכנסת, עוסק משרד החינוך בחיזוק הערכים הלאומיים- והחלשת לימודי האזרחות כמקצוע להקניית ערכים של דמוקרטיה ליברלית. עמיר פוקס בעקבות גילויי האלימות בירושלים השבוע.
לפי מספר עדויות, ביום חמישי האחרון בכיכר ציון בירושלים הותקפו צעירים ערבים על רקע לאומני (אחד מהם נפצע קשה) על ידי צעירים יהודים, תוך שהם קוראים קריאות גזעניות קשות. ככל שהחשדות יאומתו, מדובר בארוע חמור מאין כמותו. ניתן לצפות שפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית יגנו אותו, כמי שמתנגדים לגזענות ולאלימות, ויכנו את המתפרעים "תפוחים רקובים" או כינויים דומים.
אלא, שלהתעלם מכך שארוע כזה הוא ביטוי להתגברות הגזענות והלאומנות בקרב החברה הישראלית בכלל ובקרב בני הנוער בפרט, זו היתממות במקרה הטוב וכוונת זדון במקרה הרע. מהכנסת נושבת בשנים האחרונות רוח מלבה גזענות ומעוררת לאומנות, שלא משתמעת לשתי פנים - דחיקת המיעוט הערבי בישראל אל הקיר, עד כדי ביטול הלגיטימיות לקיומו כמיעוט בעל זכויות שוות. החל בהצעות חוקי הנאמנות-אזרחות בהנהגת "ישראל ביתנו" - שמטרתם הוקעת הערבים כ"לא נאמנים", משום שיקשה עליהם להישבע אמונים למדינה יהודית; המשך בחוק ועדות הקבלה שמטרתו הדרת ערבים מישובים קטנים ומתן סמכות לאדם לבחור את שכניו על פי "התאמתם למרקם החברתי-תרבותי של היישוב"; וכן בחקיקה שנועדה לסתום פיות לערבים ולכל מי שמעז לחשוב אחרת מהקונצנזוס. הרוח המנשבת מהכנסת באה לידי ביטוי גם בדיון הזוי שניהל במהלך מושב החורף יו"ר ועדת העלייה והקליטה, ח"כ דני דנון, שמייצג את מפלגת השלטון שאמורה להיות ליברלית. בדיון הועלו טענות הזויות על תופעת "חטיפת נערות על ידי צעירים בדואים", תופעה אשר נציגת המשטרה בדיון הכחישה את קיומה.במהלך הדיון התברר שבעצם מדובר על הגנה על טוהר הגזע היהודי מפני התבוללות. כאשר זה הלך הרוח בחקיקה ובדיונים בכנסת, למה בדיוק יש לצפות מבני הנוער?
כאשר שורה ארוכה של רבנים חשובים, חותמים על מכתב שקורא שלא להשכיר או למכור דירות לערבים - האם מצפים שנוער דתי יראה בערבים אזרחים שווי זכויות? וכאשר היועץ המשפטי לממשלה סוגר את תיק החקירה בחשד להסתה לגזענות, בעקבות מכתב הרבנים, ובעקבות פרסום הספר "תורת המלך" - שמסביר "הלכות הריגת גויים", משווה בין הגויים לבעלי חיים, וכולל ציטוטים כגון "יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו", "יש מצבים בהם נרצה לכתחילה לפגוע דווקא בחפים מפשע, ונוכחותם והריגתם דווקא מועילה ומסייעת לנו" - מה אמור להבין מכך בן הנוער הממוצע?
ובעוד עמדות הציבור ובני הנוער בפרט מקצינות והולכות לכיוון הלאומני-דתי, עד כדי כך ש-46% מהם (לפי סקר של קרן פרידריך אברט ממרץ 2011) תומכים בשלילת זכותם של אזרחים ערבים להיבחר לכנסת, עוסק משרד החינוך בחיזוק הערכים הלאומיים בתכנית הלימודים, והחלשת לימודי האזרחות כמקצוע להקניית ערכים של דמוקרטיה ליברלית, על ידי החלפת אשי מקצוע ה"חשודים" בהיותם ליברלים מדי.
אין להיתמם. מגמת ההקצנה בקרב הנוער, עד כדי אלימות גזעית ממש, היא פרי העץ המורעל שמטופח בכנסת, בין אם במכוון ובין אם ברשלנות או מטעמי פופוליזם גרידא. מעגל קסמים זה, בו היזון חוזר של גזענות גואה בציבור באה לידי ביטוי בחקיקה פופוליסטית, שבתורה מביאה ללגיטימיות ולחיזוק מגמות הגזענות, חייב להפסק.
המאמר פורסם בהארץ ב 21.8.2011