פרטיות בעידן של שינוי

הידיעות על מעקבים של ארצות הברית אחרי ישראל, ואחרי האזרחים האמריקניים עצמם יוצרות כותרות מבהילות. האם באמת לא ידעתם שבעידן של מלחמה בטרור נרכשות מערכות ליירוט מידע כעניין שבשגרה? ההגנה על הפרטיות נדונה בהרחבה במסגרת הספר 'פרטיות בעידן של שינוי'. ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות חדירה לפרטיות באמצעות יירוט אלפי שיחות, האזנות סתר ומגוון רחב של אמצעים מתקדמים ומולם את החקיקה כמגיבה לשינויים אלו. קראו את המאמר

הידיעות על מעקבים של ארצות הברית אחרי ישראל, ואחרי האזרחים האמריקניים עצמם יוצרות כותרות מבהילות. ואני תוהה:

באמת לא ידעתם שבעידן של מלחמה בטרור נרכשות מערכות ליירוט מידע כעניין שבשגרה?

באמת לא הבחנתם שבתקופה הסופר־דיגיטלית הנחת העבודה היא שלמידע יש הרבה יותר כוח כשהוא נמצא במחיצתו של עוד מידע?

בישראל, הזכות לפרטיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות. החוק הזה אינו מצויד בכלים הנדרשים להתמודדות עם עידן המידע. ישראל אינה לבדה. גם באירופה מנסים להתמודד עם סופת הפגיעות בפרטיות בעזרת חוקים שעוצבו בעידן אחר.

הציפייה להגנה על פרטיות נוגעת בראש ובראשונה ליחסי הפרט והשלטון ולאפשרות שהשלטון יעשה שימוש לרעה בטכנולוגיות שיש להן פוטנציאל פגיעה בפרטיות. העובדה שחברות הטלפון מקיימות תרשומת של כל השיחות ושכך עושים גם המפעילים הסלולריים איננה תופעה חדשה. למעשה, רשויות המדינה משתמשות בתרשומת הזאת כאשר הן מבקשות מבתי משפט צווי חיפוש או האזנות סתר.

אבל, בעשור האחרון גופי ענק מסחריים הופכים להיות כורי מידע. בעוד מדינות מבקשות לעקוב אחר פרטים, חברות מבוססות מידע ונתונים קוצרות מידע על אותם פרטים, מערבבות אותו עם מידע אחר ומוכרות הלאה או משתמשות בו לצרכיהן.

באופן פרדוקסלי הציבור הרחב נשען על ההנחה שהמדינה היא שתגן עליו מפני ניצול לרעה של המידע הפרטי, כאשר טכנולוגיות נעשות זולות או שנעשה בהן שימוש תכוף על ידי חברות מסחריות. בו בזמן הוא נשען על חברות פרטיות וארגוני "כלבי שמירה" חוץ–שלטוניים כדי שיגנו עליו מפגיעתה של המדינה.

ובכן, מה לעשות? ראשית, הזכות לפרטיות היא הזכות החוקתית הראשונה שיש להעמיד לעיון מחודש בעידן הדיגיטלי. דרוש דיון רציני בשאלות כמו איזה מידע ייחשב פרטי ואיזה מידע יוגדר סמי־פרטי או ציבורי ואיזה מידע צריך להיות מוגן.

שנית, אנשים רבים אינם מודעים לכך שכל פעולה שלהם במרחב המקוון מותירה אחריה טביעות אצבע דיגיטליות, "שביל פירורי לחם" או "שובל דיגיטלי". לכן גדלה הנכונות לחלוק ללא התנגדות מידע. אפשר לומר שהא–סימטרייה במּודעות היא בעיית המפתח. בעוד חברות ענק וממשלות צוברות כמויות עצומות של מידע, הציבור הרחב, זה שממנו נכרה מידע זה, נמצא במצב שאין מיידעים אותו והוא אינו מבין היכן נמצא המידע הזה ומדוע הוא שם. הא–סימטרייה הזאת היא מקור לחוסר צדק.

יש להבטיח כי "מחזיקי המידע" יְיַדעו את "מושאי המידע" לגבי מידע שיש להם עליהם. יש לקדם "אוריינות דיגיטלית":  הבנה כיצד מידע נאסף, מובנה, מאוחסן ומיוצג על ידי השלטון והתאגידים המסחריים והיכולת לתבוע שליטה ומעורבות בכל אלה.

גם אם אדם הוא בן בית במרחב הדיגיטלי, אין פירוש הדבר שהכרח הוא שכל היבט בחייו יהיה כספר מקוון (e-book) פתוח לפני הציבור ושלכולם תהיה גישה למה שהוא אומר, עושה, מקליד, מסמס, מצלם, מצייץ, מעדכן, קונה, מוכר, שואל, גונב, אוכל, שותה, לובש, היכן הוא ובחברת מי.

שלישית,הצורך הדוחק ביותר הוא לוודא שנבחרי הציבור אינם בּורים דיגיטליים (digital ignorants) וההבנה הדיגיטלית שלהם מספיקה ברמה המאפשרת להם לעמוד בראש החץ של ההתמודדות עם אתגרי הפרטיות שהחברה המערבית נקראת להתמודד עמם.

קראו בהרחבה במבוא לספר 'פרטיות בעידן של שינוי' ובמאמרו של עמיר פוקס 'טרור ופרטיות: הצעה לחשיבה מחודשת על הכלים להתמודדות עם פעילות טרור באינטרנט', הקורא לחשיבה מחודשת על נקודת האיזון בין הזכות לפרטיות לבין צורכי הביטחון.

קראו בהרחבה במבוא לספר 'פרטיות בעידן של שינוי' ובמאמרו של עמיר פוקס 'טרור ופרטיות: הצעה לחשיבה מחודשת על הכלים להתמודדות  עם פעילות טרור באינטרנט', הקורא לחשיבה מחודשת על נקודת האיזון בין הזכות לפרטיות לבין צורכי הביטחון.

פרק המבוא והפרק: 'טרור ופרטיות' מתוך הספר: פרטיות בעידן של שינוי