כמה מילים על המספרים שמאחורי ממשלת האחדות

הצטרפותה של קדימה לממשלה ה-32 של מדינת ישראל עוררה עניין רב, בישראל ובתקשורת העולמית כאחד. ביקורות נוקבות הופנו בין היתר אל ההיבטים הבעיתיים של מאזן הכוחות החדש שנוצר בכנסת: קואליציה עם רוב ענק לצד אופוזיציה מצומקת, קואליציה מרובת סיעות וממשלה מנופחת. רשימה זו תשפוך אור על המספרים שמאחורי ממשלת האחדות.

מבוא

הצטרפותה של קדימה לממשלה ה-32 של מדינת ישראל עוררה עניין רב, בישראל ובתקשורת העולמית כאחד. הסיבה העיקרית לכך היא שהדבר נעשה באופן מפתיע, כאשר כבר היה נראה בודאות שהבחירות לכנסת ה-19 הוקדמו ל-4 בספטמבר. הכנסת כבר אישרה את הקדמת הבחירות בקריאה ראשונה ברוב עצום של 109 חברים, אולם שעה קלה לאחר מכן התברר כי שאול מופז וקדימה מצטרפים לממשלת נתניהו והקדמת הבחירות יורדת מהפרק. סיבה נוספת לעניין הרב הייתה שהצטרפות קדימה נתפסה בעיני רבים כצעד בעייתי ביותר, צעד שעורר כלפיו ביקורות חריפות. קו ביקורת אחד נגע לפער העצום בין הרטוריקה הארסית של שאול מופז כלפי נתניהו והבטחותיו החוזרות ונשנות כי הוא חותר אך ורק להפיל את הממשלה, לבין החלטתו המפתיעה להצטרף. הזגזוג הזה וההתנהלות הזו שחקה עוד יותר את מידת האמון של חלקים נרחבים בציבור הישראלי בנבחרים שלהם כלפי והגבירה את התחושות הציניות כלפי המערכת הפוליטית (ראה "שעתה היפה או הרעה של הפוליטיקה"). קו ביקורת שני נגע להיבטים הבעיתיים של מאזן הכוחות החדש שנוצר בכנסת: קואליציה עם רוב ענק לצד אופוזיציה מצומקת, קואליציה מרובת סיעות וממשלה מנופחת. רשימה זו תשפוך אור על המספרים שמאחורי ממשלת האחדות.

קואליציה מפלצתית, אופוזיציה מצומקת

הקואליציה הנוכחית היא כמובן איננה ממשלת האחדות הראשונה בהיסטוריה הפרלמנטרית של מדינת ישראל. יתרה מזאת, היא גם לא הקואליציה הרחבה ביותר שכיהנה. ממשלת האחדות הראשונה הוקמה ערב מלחמת ששת הימים, בראשית יוני 1967, לאחר שגח"ל ורפ"י נכנסו לממשלתו של לוי אשכול. לאחר הצטרפותם נשענה הקואליציה על רוב פרלמנטרי של 107 חברי כנסת. קואליציה רחבה באופן קיצוני הוקמה גם לאחר הבחירות לכנסת השביעית (1969) ונשענה על רוב של 102 חברי כנסת. גם שלוש ממשלות האחדות שכיהנו בין 1984 ל-1990 נשענו כולן על רוב גדול של 95 עד 97 חברי כנסת. מהבחינה הזו הממשלה הנוכחית, אפוא, אינה יוצאת דופן.

יחד עם זאת, קואליציה כה רחבה ואופוזיציה כה מצומקת היא חריגה בנוף הדמוקרטיות המערביות כיום. לוח 1 מפרט את חלקן היחסי של מפלגות הקואליציה (או של מפלגת השלטון במקרה של ממשלת מפלגה יחידה) מכלל מושבי הפרלמנט ב-21 דמוקרטיות מערביות. כפי שניתן לראות, מלבד המקרה החריג של שווייץ, בה חולקות באופן מסורתי ארבע המפלגות העיקריות את השלטון, ישראל נמצאת הראש הרשימה: הקואליציה חולשת על 78% ממושבי הפרלמנט.

ערך חריג זה מקבל משמעות נוספת כאשר בוחנים את מספר חברי הפרלמנט שנותרו לעשות את העבודה החשובה לאין ערוך של האופוזיציה. כאן, בגלל גודלה הקטן של הכנסת ביחס לבתי נבחרים אחרים, הבעייה מוחמרת. רק 26 חברי כנסת נמנים כיום על האופוזיציה. באף מדינה אחרת אין קבוצה כה קטנה של מחוקקים המתנגדים לממשלה, מבקרים אותה ומפקחים עליה.

לוח 1: גודל הקואליציה בדמוקרטיות מערביות, נכון למאי 2012

מדינה	מספר המושבים הכולל של הקואליציה	מספר המושבים הכולל של האופוזיציה	חלקה של הקואליציה מכלל מושבי הפרלמנט
שווייץ	158	42	79%
ישראל	94	26	78%
אירלנד	113	53	68%
הונגריה	263	123	68%
יפן	318	162	66%
פינלנד	125	75	63%
אוסטריה	108	75	59%
בלגיה	88	62	59%
צ'כיה	118	82	59%
פורטוגל	132	98	57%
בריטניה	363	287	56%
סלובקיה	83	67	55%
ניו זילנד	65	56	54%
קנדה	167	141	54%
ספרד	186	164	53%
גרמניה	332	290	53%
נורווגיה	86	83	51%
פולין	235	225	51%
שוודיה	173	176	50%
אוסטרליה	72	78	48%
דנמרק	77	98	4

מרוב מפלגות לא רואים את היער

שיטת הבחירות היחסית הנהוגה בישראל, בשילוב ההטרוגניות של החברה הישראלית ומספרם הרב של השסעים הפוליטיים בה מביאים למצב בו מעולם לא זכתה מפלגה ברוב מושבים בפרלמנט. מכיוון שעל פי החוק ממשלה חדשה זקוקה לרוב מושבים בכנסת, כל הממשלות בישראל היו ממשלות קואליציוניות, כאלה שכללו יותר ממפלגה אחת. הקואליציה החדשה נשענת על שבע סיעות: ליכוד, קדימה, ישראל ביתנו, ש"ס, העצמאות, יהדות התורה והבית היהודי. אולם, גם בהיבט זה היא לא שוברת שיאים והיו בהסיטוריה קואליציות שהורכבו ממספר גדול יותר של סיעות. ממשלת האחדות שהוקמה ב-1984 מנתה תשע סיעות. הממשלה הצרה שהקים יצחק שמיר ביוני 1990 מנתה אף היא שמונה סיעות.

ושוב, על אף שאין מדובר בתקדים ולבטח לא בשבירת שיאים כשמדובר בהיסטוריה הפוליטית הישראלית, עדיין מדובר בערך חריג למדי בנוף הדמוקרטיות המערביות. ישראל נמצאת בראש הרשימה כאשר לאחריה פינלנד ובלגיה עם ממשלות קואליציוניות אשר מונות 6 מפלגות (ראה תרשים 1).

תרשים 1: מספר המפלגות החברות בקואליציה, נכון למאי 2012

ממשלה עתירת שומנים

כניסתה של קדימה הגדילה אמנם את בסיס הרוב הפרלמנטרי עליו נשענת הממשלה ב-28 מושבים, אך גודל הממשלה (מספר השרים) כמעט לא השתנה. השינוי היחיד היה הצטרפותו של שאול מופז, דבר שהגדיל את הממשלה ל-30 שרים ולמעשה החזיר אותה לגודל שבו היא החלה את כהונתה בסוף מרץ 2009. אמנם, נרמז כי בעתיד ייתכן ויצטרפו שרים נוספים מטעם קדימה, אך לעת עתה הממשלה מונה 30 שרים, בכך היא משתווה גם לממשלתו הראשונה של אריאל שרון שהושבעה ב-2001.

מספר כה רב של שרים הוא חריג בנוף של הדמוקרטיות המערביות. באירלנד מוגבל המספר חוקתית ל-15 שרים. בהולנד מכהנים כיום 16 שרים ובספרד -  18. לעומת זאת בקנדה מכהנים לא פחות מ-38 שרים. עם זאת, העובדה שהכנסת מונה 120 חברי כנסת בלבד וכי כמעט כל השרים (וכל סגני השרים) הם חברי כנסת, משמעותה שקרוב לשליש מחברי הפרלמנט מכהנים ברשות המבצעת. יש לכך השלכות מרחיקות לכת, שכן ממשלות גדולות משמעותן פחות חברי כנסת הפנויים לעבודת החקיקה החשובה.

לסיכום, הקואליציה הרחבה שנוצרה עם הצטרפות קדימה אינה מהווה תקדים בפוליטיקה הישראלית. היו קואליציות רחבות ממנה והיו קואליציות שמנו מספר גדול יותר של סיעות. גם מספר השרים לא שבר שיאים, לפחות לעת עתה. אולם, בהשוואה לדמוקרטיות אחרות מדובר במצב קיצון. זהו מצב קיצוני במיוחד נוכח העובדה שכנסת ישראל, על 120 חבריה, היא מהפרלמנטים הקטנים בעולם כיחס של חברים מול אוכלוסייה. השילוב של בית נבחרים קטן, קואליציה רחבה, אופוזיציה מצומקת וממשלה גדולה הוא היוצר מצב דמוקרטי לא בריא. מציאות פוליטית שבה מספר האנשים הנמנים על האופוזציה (26) קטן ממספר השרים בממשלה (30) הוא מעבר לכל ספק המצאה ישראלית שאין לה אח ורע.