הסלקטורים של היהדות
בישראל חיים כ-300 אלף עולים שאינם מוכרים בחוק כיהודים, אך המיעוט החרדי הלא ציוני נועל בפניהם את שערי הגיור. מדובר בפצצת זמן חברתית רבת עוצמה. הכנסת מנסה לטפל בבעיה באמצעות חוק רותם. ואולם ידידיה שטרן סבור כי חוק זה הוא חוק גרוע משום שהוא מפקיד את הסמכות הבלעדית בענייני גיור בידיה של הרבנות הראשית ומחריף בכך את הבעיה. הוא מציע להעביר את האחריות לגיור מהידיים החרדיות המחמירות לידיהם של רבנים מתונים, שיישמו מדיניות שתחבק את הגרים.
השאלה מי רשאי לגייר היא שאלה קריטית מבחינה סמלית ומבחינה מעשית כאחד. סמלית - משום שהגיור הוא הדרך היחידה להצטרף אל היהדות, ולכן בעל סמכות הגיור הוא סלקטור, המחזיק במונופול על קביעת השייכות אל המועדון האקסקלוסיבי. מעשית - משום שההכרעות של הסלקטור משפיעות באופן דרמטי על זכויות האדם ועל זהותם של המבקשים להתגייר, על יחסי ישראל והתפוצות, על יחסי דת ומדינה בישראל ועל זהותו ואופיו של הקולקטיב היהודי כולו.
מפליא לגלות שאף שרוב היהודים בדורנו אינם סבורים שהדת היא התוכן המרכזי של היהדות - אלא רואים ביהדות לאום, עם או ציביליזציה - כמעט הכול סבורים שההצטרפות ליהדות יכולה להיעשות אך ורק במסגרת התהליך הדתי של גיור ולכן הסלקטורים הטבעיים הם רבנים. אילו רבנים? למרבה הצער הרוב הישראלי הציוני יצר ברית לא קדושה עם המיעוט החרדי הא-ציוני, ועל פיה החרדים נותנים את קולם לקואליציה ובתמורה מקבלים שליטה על נושאי דת ובכללם הגיור. כך הופקד המפתח להצטרפות לעם בידי בעלי עמדת קצה, המפרשים את ההלכה בדרך שכמעט אינה מוכנה לפתוח את שער הכניסה.
מצב זה דורש שינוי מהיר. בישראל חיים כשליש מיליון עולים שהתאזרחו מכוח חוק השבות, אך אינם מוכרים כיהודים על פי החוק. נעילת שערי הגיור מניחה לפתחנו פצצת זמן חברתית רבת עוצמה: ראשית, על פי החוק הנוהג, עולה שאינו יהודי איננו יכול להתחתן בישראל עם בן זוג יהודי (שהם יותר מ-75% מהאוכלוסייה). זו פגיעה חמורה בזכויות האדם של העולים. שנית, אם העולים יעקפו את החוק ויקימו משפחות עם יהודים, התוצאה תהיה התבוללות המונית בישראל. רוב הישראלים מתנגדים בחריפות להתבוללות. ואולם ללא גיור ידידותי על כל ישראלי - ובכלל זה רבנים אורתודוקסים - להניח כי קיים סיכון ממשי שנכדיו לא יוכרו כיהודים על פי ההלכה האורתודוקסית והחוק הישראלי. שלישית, התבוללות בישראל תחייב יצירה של ספרי יוחסין נפרדים. העם יפוצל לקבוצות שונות שלא תתחתנה זו עם זו. המתח הקיים בין דתיים לחילונים יחוויר לעומת המתח העתידי בין הקבוצות שתתגבשנה עקב מחדל הגיור. רביעית, הפליית העולים הלא-יהודים עלולה להביא לידי גיבוש זהות מתבדלת שתיצור קבוצה לאומית חדשה בישראל, שאיננה יהודית ואיננה ערבית. קשה לצפות כיצד תרגיש הקבוצה הדחויה מן היהדות במדינת היהודים וכיצד תפעל.
מה אפשר לעשות? הכנסת מנסה לטפל בבעיה באמצעות חוק רותם. חוק זה גרוע משום שהוא מפקיד את הסמכות הבלעדית בענייני גיור בידיה של הרבנות הראשית בישראל. המשמעות היא העצמה והחרפה של הבעיה מכיוון שברבנות הראשית שולטים חרדים. כל יתרונותיו האחרים של החוק בטלים לנוכח עובדה זו. הצעקה נגד חוק רותם נשמעת לא רק בתפוצות, אלא גם בקרב ישראלים אורתודוקסים רבים, בכללם רבנים. האפשרות האחרת - הכרה בגיורים שיעשו בישראל זרמים לא-אורתודוקסים - איננה ראלית כיום בשל ההרכב הדמוגרפי של מדינת ישראל. בכנסת יותר מ-25 חברים אורתודוקסים ובינתיים ייצוג דל לזרמים דתיים שאינם אורתודוקסיים. בהיעדר כוח פוליטי, הרפורמים והקונסרבטיבים פונים לבית המשפט בדרישה שיכיר בגיורים שלהם בטענת שוויון. ואולם סביר להניח שגם אם יקבל בית המשפט את הדרישה, תפעל הכנסת לביטול הפסיקה.
כעסם ואכזבתם של הלא-אורתודוקסים מהדרתם מהאחריות לגיור בישראל מובנים. אבל מי שרוצה בטובתה של מדינת ישראל, צריך לעזור לה לפתור עכשיו את בעייתה הראלית, הדחופה והאקוטית של גיור העולים מברית המועצות. עלינו לשרטט חזון לעתיד לפתרון השאלות הגדולות הסמליות והמעשיות - למשל, יצירת מכנה משותף לגיור בהסכמה של שלושת הזרמים הדתיים - אך אין לדחות את נטרול פצצת הזמן החברתית המאיימת על ישראל.
על הרוב הציוני, בישראל ובגולה, לדרוש שהאחריות לגיור תועבר מהידיים החרדיות המחמירות לידיהם של רבנים מתונים, שיישמו מדיניות הלכתית שתחבק את הגרים. המדיניות המקלה מוצדקת בין היתר משום שבישראל יש רוב יהודי ורשות רבים יהודית ושאלת הגיור נוגעת לקבלה של פרטים מקבוצת מיעוט אל תוך קבוצת הרוב. הזהות היהודית בישראל מובטחת, ואין סיבה לחשוש מפני המתדפקים על הדלת. זאת ועוד, למועמדים לגיור יש כבר זיקת חיים יהודית מעשית - הם משרתים בצבא, מדברים עברית ושרים את "התקווה" מתוך הזדהות מלאה. הם יהודים מבחינה סוציולוגית גם לפני שהתגיירו. ולבסוף, הרוב המכריע של המועמדים לגיור בישראל הם "מזרע ישראל" - קרי צאצאים של יהודים, אף שאמם איננה יהודייה. כל אלה יכולים להניע רבנים - אפילו אורתודוקסים - לאמץ מדיניות גיור ידידותית שתפתור את הבעיה העכשווית.
המאבק בסלקטור החרדי איננו קל. בהיעדר תמיכה של קואליציה ציונית - חילונים, מסורתיים, רפורמים, קונסרבטיבים וציונות-דתית - המאבק לא יצלח. נדרשת פעולה מאופקת שהכנסת תוכל לאשר, אך לא תפגע בלגיטימיות הסמלית וביכולת המעשית של התנועות הלא-אורתודוקסיות לקדם את אמונותיהן ואת האינטרסים שלהן בעתיד. חוק רותם איננו עומד בקריטריון זה ולכן יש לדחותו.
English version of the article
פרופ' ידידיה שטרן הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור בפקולטה למשפטים למשפטים באוניברסיטת בר אילן.
* גרסה אנגלית של המאמר פורסמה ב'ג'רוזלם פוסט' בתאריך 5.9.2010
עוד בנושא
מאמרים
ידידיה שטרן, מרות לנטשה - על עתיד הגיור בישראל, 26.5.2010
יאיר שלג, גיור - לעם היהודי ולתרבותו, 22.7.2009
מחקרים
יואב ארציאלי, אמנת גביזון-מדן, 2005
יאיר שלג, יהודים שלא כהלכה: על סוגיית העולים הלא-יהודים בישראל, 2004
תכניות מחקר
תכנית המחקר דת ומדינה, תרבות ודמוקרטיה