תיקון דיני ההתיישנות הפלילית – ראוי, אך ראוי גם לסייג
בימים אלו מונחת על שולחן הכנסת הצעת חקיקה המבקשת לתקן את דיני ההתיישנות הפלילית בישראל (הצעת חוק סדר הדין הפלילי [תיקון – התיישנות], התשס"ח-2008). היסוד העיקרי בהצעת החקיקה הוא ביטול החריג המאפשר את הארכתה של תקופת ההתיישנות מחדש כל אימת שמתבצעת בתיק פעולת חקירה. ברשימה זו נציג את הדין הקיים והשינוי המוצע בהצעת החקיקה, ונבקרם. לדעתנו בעיקרון הצעת החקיקה מוצדקת, אם כי ראוי להגבילה שלא תחול על הפשעים החמורים ביותר.
הדין הקיים
הכלל הבסיסי בעניין התיישנות מופיע בסעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן 'החוק'), ולפיו אין להעמיד לדין אדם בשל עברה אם מאז ביצוע העברה חלפה תקופת זמן הקבועה בחוק:
- בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – עשרים שנים
- בפשע אחר – עשר שנים
- בעוון – חמש שנים
- בחטא – שנה אחת
עם זאת, חריג חשוב הוא שלפי סעיף 9(ג) לחוק, בעברות פשע ועוון, אם בתוך תקופת ההתיישנות נערכה חקירה, הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, מתחילה תקופת ההתיישנות להיספר מחדש. המשמעות בפועל היא שאפשר להאריך שוב ושוב את תקופת ההתיישנות, בלא הגבלה, אפילו לפני הגשת כתב אישום (למשל על ידי נקיטת הליכי חקירה מדי כמה שנים). כך ייתכן שאפילו תיק שאין בו די ראיות להגשת כתב אישום ייגרר בחקירות במשך עשרות שנים.
יש לציין עוד כי הכללים שלעיל הם בררת המחדל, וקיימים חריגים הנוגעים לעברות מסוימות, למשל עברות מין ואלימות בקטינים. לא נפרט בעניין חריגים אלו, שכן אין בהם כדי להשליך על הדיון בהצעת החקיקה.
הדין המוצע
לפי תיקון החוק המוצע יוגבל משך הזמן שאפשר להאריך בו את תקופת ההתיישנות בשל חקירה במהלך תקופת ההתיישנות, ולשם איזון תוארך תקופת ההתיישנות על עברות חמורות. כמו כן, תקופות זמן מסוימות, שאינן תלויות ברשויות האכיפה, לא ייספרו במניין ההתיישנות.
להלן הרכיבים שבהם החוק המוצע מבקש לתקן את הדין הקיים:
הארכת ההתיישנות
לפי החוק המוצע, ההתיישנות הבסיסית על עברות תהיה:
- בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – שלושים שנים
- בפשע שדינו עשר שנות מאסר או יותר – חמש עשרה שנים
- בפשע אחר – עשר שנים
- בעוון – חמש שנים
- בחטא – שנה אחת
הגבלת החריג המאפשר את הארכת ההתיישנות
לפי החוק המוצע, יוגבל החריג, שלפיו מוארכת תקופת ההתיישנות בשל חקירה שמבוצעת במהלך תקופת ההתיישנות, וכך תקופת ההתיישנות לא תוארך נוסף על ההתיישנות הרגילה מעבר למפורט:
- בעברות פשע וברשימת עברות עוון שמפורטות בהצעת החוק ('התוספת הרביעית', עברות שלפי טיבן מחייבות בדרך כלל חקירות ארוכות בשל ריבוי החומר, מורכבות החקירה וריבוי החשודים או תחכומם) – שלוש שנים; ולפי החלטת היועץ המשפטי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, יהיה אפשר להאריך את ההתיישנות ב-12 חודשים נוספים. יש לציין בהקשר זה שתמוהה בעינינו אי-הכללתה של עברת מרמה והפרת אמונים בתוספת הרביעית. זוהי עברה שעונה בדיוק על הקריטריונים שנמנו לעיל: ריבוי חומר, מורכבות החקירה, ריבוי חשודים ותחכומם.
- בעברות עוון אחרות – שנתיים; ולפי החלטת היועץ המשפטי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו – שישה חודשים נוספים. עוד יוכל היועץ המשפטי להאריך את תקופת ההתיישנות בשישה חודשים נוספים לבקשה מטעמו של ראש אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, או מטעמו של בעל תפקיד דומה ברשות חוקרת.
עצירת מרוץ ההתיישנות
לפי התיקון המוצע לא יימנו במניין ההתיישנות פרקי זמן שעיקרם הוא זמן שחולף מסיבות שאינן תלויות ברשויות החקירה והתביעה, לדוגמה היעדרות החשוד מהארץ או התחמקות שלו, סיבות רפואיות, הליכים מול מדינות זרות, חסינות והליכי שימוע.
ההנמקה להצעת החוק
לדברי המציעים, סעיף 9(ג) מאפשר להאריך את תקופות ההתיישנות כמעט ללא גבול על ידי פעולות חקירה, ומצב זה נוגד את כל הרציונלים שבבסיס ההתיישנות: הקושי של החשוד להתגונן לאחר חלוף הזמן ודרבון מערכת האכיפה להזדרז ולהשלים את החקירה בתוך זמן סביר. המציעים מסבירים כי לשם איזון, נוסף על הגבלת ההארכה של תקופת ההתיישנות, הם מציעים להאריך את תקופת ההתיישנות הבסיסית על פשעים חמורים.
שיקולי מדיניות כלליים בעניין התיישנות
שיקולים התומכים בקיומה של התיישנות
- שיקול ההגינות
להשקפתנו, השיקול המרכזי להתיישנות עברות הוא שככל שהזמן חולף, גובר הקושי של החשוד להגן על עצמו, על ידי הבאת ראיות מזכות ומתן גרסה מצדו. בהקשרים מסוימים קשה לצַפות מאדם לזכור מה עשה בתאריכים מסוימים, וכן למצוא מסמכים ועדים הנוגעים לפרשות שאירעו לפני שנים רבות. על כן משיקולים של הליך הוגן והגנה על זכויות החשוד יש להגביל את התקופה שאפשר להגיש במהלכה כתב אישום.
- עידוד יעילות בעבודתם של גורמי האכיפה
הגבלת זמן לאפשרות של רשויות האכיפה לתבוע תעודד אותן לעבוד ביעילות, לסיים בתוך פרק זמן סביר את החקירה ולהחליט בעניין הגשת כתב האישום. זהו שיקול חשוב, שכן יש לזכור שתיקי חקירה רבים נסגרים מבלי שיוגש בעניינם כתב אישום, והעיכוב בהחלטה על סגירתם הוא עינוי דין חמור לחשודים. בכל מקרה, גם כאשר לאחר זמן רב מוגש כתב אישום, עינוי דין בלתי סביר הוא תופעת לוואי של המשפט הפלילי, ויש למזערה ככל האפשר.
- שיקולי שיקום והאפשרות לפתוח דף חדש
האפשרות לשיקום מדגישה את הצורך לאפשר לאנשים שעברו עברה (או שקיים ספק, אפילו מבחינתם, אם עברו עברה) לסגור פרק זה בחייהם, לאחר שחלפו שנים, מבלי לחיות תחת הצל של האפשרות שיועמדו לדין על חטאי העבר. ייתכן שלאחר שנים האינטרס הציבורי לא מחייב עוד למצות את הדין עם חשודים אלו, במיוחד כאשר מדובר בחשודים שבמשך השנים שחלפו לא ביצעו עברות נוספות.
- התרכזות בהווה ולא בעבר
מתוך התמקדות בהווה, עקרון ההתיישנות מבטא את הצורך לעסוק בעניינים עדכניים ולא בעניינים שאבד עליהם הכלח. ההתיישנות מקדמת את התרכזותם של גורמי האכיפה ותשומת לב הציבור בעברות עדכניות במקום לעסוק בעבר. לאחר זמן, הזעזוע שגרמה העברה וההד האנטי-חברתי בעקבותיה דעכו ושככו.
שיקולים השוללים התיישנות
- אינטרס הציבור
אפשר לומר באופן כללי כי בכל פעם שאדם שביצע עברה אינו מובא לדין בגין התיישנות (או מכל פגם טכני אחר), יש בכך לפגוע בעשיית הצדק ובאינטרס הציבור, שכן יש להרשיע עבריינים (מכל הרציונלים הרגילים של המשפט הפלילי: הרתעה, מניעה, שיקום, גמול). פגיעה עקיפה, הקשורה באמור לעיל, היא פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, לנוכח 'זיכויו' של עבריין בזכות עניין טכני, כגון התיישנות.
- באשר להתיישנות ראיות
דיני הראיות מורכבים וגמישים מספיק כדי לחסום ראיות שאינן אמינות מסיבות כלשהן, ולכן יש להניח שראיות לא אמינות לא יהיו קבילות או שלא יספיקו להרשעת שווא. אי לכך, אין צורך בהתיישנות כדי למנוע הרשעות שווא. בכל מקרה, כדי להרשיע מעבר לספק סביר, יש להביא די ראיות אמינות כדי שבית המשפט ירשיע אדם בפלילים.
- באשר לשיקום הנאשם מול גמול והרתעה כללית
יש לזכור כי גם אם נאשם מסוים השתקם במשך הזמן, עדיין העובדה שאין הוא מועמד לדין פוגעת בהרתעה, שכן נאשמים יודעים שאם תעבור תקופת זמן מסוימת מבלי שייתפסו הם יצאו פטורים. כמו כן, בפשעים מסוימים נראה ששיקול הגמול גם הוא תומך במניעת ההתיישנות, שכן נוצר הרושם שאדם חמק מעונש אך ורק בזכות העובדה שפשעו לא התגלה במשך תקופת ההתיישנות, אף שהוא ראוי לעונש.
הערה בעניין משפט משווה
בקצרה אפשר לומר שדיני ההתיישנות שונים מאוד זה מזה במדינות שונות.
באנגליה ובאירלנד, למשל, ההתיישנות כלל אינה חלה על עברות פליליות, ובעיקרון אפשר להגיש כתבי אישום בכל זמן שהוא.
בארצות הברית, לכל מדינה ומדינה יש דיני התיישנות משלה, שונים זה מזה, וגם השיטה הפדרלית עומדת בפני עצמה, אך ישנם קווים משותפים לכולם:
בדומה לישראל, ישנו דירוג של תקופות ההתיישנות לפי חומרת העברה. עם זאת, בכל מדינות המשפט האנגלו-אמריקני יש עברות שבעניינן אין התיישנות כלל, כגון רצח, חטיפה, אונס, עברות הקשורות לטרור ועוד – בשאר העברות יש דירוג של תקופות התיישנות. אשר לאופי הדירוג, תקופות ההתיישנות וסיווג העברות – רב השוני בין המדינות. בחוקי המדינות מפורטים פרקי זמן שאין לחשבם במרוץ ההתיישנות, לדוגמה בריחת החשוד או צורך בעדויות מחוץ לארץ.
לעומת זאת בגרמניה יש הסדר המזכיר במידה רבה את ההסדר בסעיף 9(א) בחוק הישראלי – מרוץ ההתיישנות נפתח מחדש בשל אירועים מסוימים: החקירה הראשונה של החשוד או הודעה שנשלחה אליו בעניין הידרשותו לחקירה; חקירת החשוד לפני שופט; הוצאת צו מאסר, צו חיפוש או צו תפיסת חפצים על ידי שופט; הגשת כתב האישום; והליכי המשפט.
יש לציין כי למרות האמור לעיל, אי-אפשר להאריך את מועד ההתיישנות עד אין קץ. בשום מקרה האירועים שהוזכרו לעיל לא יוכלו להביא לתקופת התיישנות שאורכה המצטבר עולה על כפל תקופת ההתיישנות המקורית, או להארכה למשך יותר משלוש שנים במקרה שתקופת ההתיישנות המקורית קצרה משלוש שנים.
בשווייץ שונה בעת האחרונה ההסדר המשפטי בעניין ההתיישנות הפלילית. בעבר היה נהוג כלל דומה לכלל הגרמני, המאפשר את תחילת מרוץ ההתיישנות מחדש, ואילו לאחר שינוי החוק בוטל כלל זה (בדומה להצעת החוק בישראל), בכפוף להסדרי מעבר בעניין פשעים שבוצעו טרם החלת החוק. מכל מקום, בעניין פשעים שבוצעו לאחר השינוי בחוק, הדין הוא שאין מקום למרוץ התיישנות חדש. כמו כן הוארכו תקופות ההתיישנות הבסיסיות (לפי דרגת החומרה של העברה) מחמש שנים לשבע שנים, מעשר שנים לחמש עשרה שנים, ומעשרים שנים לשלושים שנים.
יש לציין שבשווייץ ובגרמניה רק פשעים כנגד מספר גדול של קרבנות, כגון רצח עם, הם פשעים שלא חלה עליהם כלל התיישנות.
עמדתנו בעניין החוק המוצע
ראשית, ברור שהחוק אכן מבקש לתקן מצב בעייתי, שבו אפשר להאריך עד-בלי-די את תקופת ההתיישנות של עברות אך ורק על ידי פעולת חקירה של המשטרה. מצב זה, בעיקר בכל הנוגע לעברות שאינן מן הסוג החמור ביותר, הוא אכן בלתי נסבל ונראה על פניו לא מוצדק. לא מצאנו במדינות שנבדקו מצב דומה, שבו אפשר להאריך את ההתיישנות בלא סוף, ודאי שלא רק על סמך כל פעולת חקירה שהיא של המשטרה.
אין ספק שמטרת החוק היא לתת פתרון לבעיה חמורה – במקרים רבים התמשכות החקירה ברשויות החקירה מוגזמת ואינה מוצדקת. רשויות החקירה חייבות לנהל את החקירות, וכן את הליך מתן ההחלטה בעניין הגשת כתבי אישום (אם מטעם המשטרה ואם מטעם הפרקליטות) בזמן סביר ומהיר ככל שאפשר.
עם זאת, יש לזכור כי בעניין עברות חמורות, למשל רצח ואונס (לרבות ניסיון ושותפות בעברות מסוג זה), בחלק גדול מהמדינות שנבדקו אין התיישנות כלל. לכן יש להיות זהירים בהסקת מסקנות מהעובדה שהחריג שקיים בחוק הישראלי היום אינו קיים באותן מדינות. כמו כן, חריג דומה (אם כי מצומצם יותר, וכולל רק פעולות מסוימות של רשויות האכיפה) קיים עד היום בגרמניה ויכול להביא להארכה של תקופת ההתיישנות עד פי שניים מתקופתה המקורית.
בהחלט עשויים להיות מקרים שבהם רק לקראת תום תקופת ההתיישנות (גם אם היא תוארך) יאותר החשוד או תוגש התלונה (למשל בשם נאנסת), ובמקרים אלו האינטרס הציבורי מחייב שלא לשים בסד לחוץ מדי של זמן את רשויות האכיפה והחקירה. כמו כן עשויות להיות התפתחויות גם לקראת סיום 'תוספת הזמן' שהחוק המוצע מעניק, ובמקרה כזה לא יוכלו רשויות החקירה למצות כיווני חקירה אלו אם תימנע הארכה נוספת של זמן. לדעתנו ראוי שההגבלה על הארכת ההתיישנות בשל פעולות חקירה לא תחול על פשעים מהסוג החמור ביותר, אף אם כתוצאה מכך תוארך ההתיישנות לשנים ארוכות.
על כן אנו טוענים כי אף שהחוק המוצע ראוי, ואכן מתמודד בצורה טובה ומאוזנת עם בעיה חמורה שקיימת במצב המשפטי היום, עדיין ראוי לסייגו ולא להחילו באשר לעברות החמורות ביותר, הנמנות עם האיסורים הבסיסיים ביותר, שהם לב לבו של המשפט הפלילי. אפשר לחלוק ולהתלבט בעניין העברות שיופיעו ברשימה זו, אך לטעמנו לפחות עברות של רצח ואונס ראויות להיכלל בה. לדעתנו, בעניין עברות אלו האינטרס של הציבור להרשיע את העבריינים גובר על הרציונלים התומכים בהתיישנות. קשה לקבל טענות של שיקום העבריין ו'עינוי דין' בנוגע לעבריינים החשודים בביצוע עברות אלו. שיקול ההגינות כלפי הנאשם אכן כבד, אך יש לבטוח בבתי המשפט שישתמשו בדיני הראיות, ובעיקר בהערכת הראיות, כדי להרשיע, גם בחלוף זמן רב, רק במקרים אשר אכן לא נותר בהם ספק סביר בעניין חפותו של הנאשם.