לא להליך פוליטי למינוי שופטים

פרופ' קרמניצר וד"ר לוריא משיבים למאמר של פרופ' מני מאוטנר, אשר טען לאחרונה כי יש להגביר את כוחם של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, שוללים מתן כוח מכריע לפוליטיקאים בהליך מינוי השופטים, ומסבירים מדוע מוצדק להותיר כפי שהוא את משקל קולם של השופטים בהליך.

במאמר שהתפרסם לאחרונה ב"הארץ" (8.11.2016), ביקר פרופ' מני מאוטנר את שיטת מינוי השופטים בישראל. לדעתו, שיטה זו מקנה כוח יתר לשופטי בית המשפט העליון בתהליך המינוי, וזאת בהשוואה לשיטות מינוי שופטים במדינות אחרות בעולם, שם יש לדרג הפוליטי – לפי מאוטנר – כוח מכריע. שינוי השיטה מתבקש אצלנו, לפיו, משום שבישראל יש לבית המשפט סמכות לפסול חוקים. מאוטנר אף הטיל ספק בכך שהשיטה הישראלית טובה "לנוכח העובדה שאין מדינה אחת בעולם שהעתיקה את דרך מינוי השופטים שלנו".

אפילו לפי מאמרו של מאוטנר עצמו, כוחם של השופטים בהודו במינוי שופטים לבית משפט המוסמך לפסול חוקים גדול בהרבה מאשר כוחם של השופטים אצלנו. כך גם באנגליה. הן המבנה הפורמאלי והן המסורת המשפטית מבטיחים שם מינויים לפי השיקול המקצועי של התאמה ולא לפי שיקולים פוליטיים. חשוב לציין כי, בהבדל ממה שכתב מאוטנר, הפרלמנט באנגליה אינו מוסמך לפגוע בזכויות אם רק יחליט לעשות כן. אנגליה, כמו עשרות מדינות נוספות, הצטרפה לאמנה האירופית לזכויות האדם; וחוקיה כפופים לביקורתו השיפוטית של בית הדין האירופי לזכויות האדם בפני הרכב שופטים ממדינות שונות, שבו יושב שופט אנגלי אחד בלבד. כך נוהגות מדינות שזכויות אדם יקרות בעיניהן, ומוזר שדווקא בקהילת המשפטנים בישראל יש מי שמבקשים לאפשר למערכת הפוליטית לפגוע בזכויות האדם באין מפריע.

בניגוד לתיאור של מאוטנר, שיטת מינוי השופטים הנהוגה בישראל מאז 1953 אכן הולכת ומתפשטת בעולם בעשורים האחרונים בדגם של "מועצת רשות שופטת" (Council for the Judiciary). הרכבן של מועצות אלה דומה להרכב הוועדה לבחירת שופטים שלנו בכך שהן מורכבות משופטים ומנציגים אחרים של רשויות השלטון. יתר-על כן, בהבדל מישראל שבה השופטים הם שליש מחברי הוועדה, הרשת האירופאית של המועצות האלה החליטה ב-2008 שמן הראוי שרוב חבריהן יהיו שופטים. החלטה דומה התקבלה גם על ידי מועצת אירופה.

יש להביא בחשבון שביקורת שיפוטית על חקיקה אצלנו היא חלק זעיר מפעולתו של בית המשפט, שהרוב המכריע של פעולתו הוא הכרעה בערעורים, וזאת בהיקף של אלפי תיקים בשנה לעומת פחות ממאה-מאתיים תיקים בשנה בבתי משפט עליונים אחרים, כמו האמריקני, הבריטי, הקנדי ועוד. חשיבותה של המקצועיות של השופטים בבית המשפט העליון הישראלי היא, לכן, גדולה במיוחד מבחינה השוואתית, וגם מסיבה זו חשובה דווקא תרומת השופטים בוועדה הבוחרת. משום שרוב השופטים לבית המשפט העליון מתמנים מתוך שופטי המחוזי, האם לא תיפגע אנושות עצמאותם של שופטי המחוזי אם ידעו שקידומם תלוי ברוב הפוליטי? ומה יהיה על יוקרתו ואמון הציבור בו, כאשר המינויים ייעשו משיקולים פוליטיים?

מעבר להסדר הקבוע בחוק למינוי שופטים, יש חשיבות רבה לתרבות הפוליטית בתהליך המינוי – בייחוד לבית המשפט העליון. גם בשיטות משפט שבהן ניתן בחוק משקל מיוחד לגורמים פוליטיים בעת מינוי שופטים לבית המשפט העליון (או החוקתי), ניתן כבוד רב לייעוץ שניתן לגורמים הפוליטיים על ידי ראשי המערכת השיפוטית. זאת ועוד, נעשה שם (למשל בגרמניה ובספרד) מאמץ למינויים ממלכתיים, כלומר כאלה שנהנים מהסכמה פוליטית רחבה, להבדיל ממינויים של צד פוליטי אחד. בישראל, לעומת זאת, סולק לאחרונה הקול היחיד שהיה לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, בניגוד לנוהג חוקתי שהתקיים שנים רבות. לא ניתן גם לסמוך אצלנו שייעוץ מקצועי יזכה למשקל הראוי לו כאשר מולו השיקול של מינוי "אנשינו". את האיום בביטולו של "חוק סער" צריך להבין כאיום סחטני על שופטי בית המשפט העליון להסכים למינוי מי שאינם ראויים בעיניהם. זאת, בנוסף לרצון לנצל מצב מקרי, שבו בתקופת כהונה של ממשלה מסוימת נופל מינוי של מספר גדול של שופטים שיכהנו הרבה מעבר לתקופת כהונתה, כדי למנות שופטים מצבע פוליטי אחד. ואם יש צורך בכך- יתוקנו כללי בחירת השופטים כדי לאפשר זאת, משל היו כללי היסוד של הרשות השופטת חימר ביד היוצר, שניתן לשנותם שוב ושוב, הלוך וחזור, בהתאם לנטיות חברי הועדה לבחירת שופטים בשעה נתונה, ובלבד שתגבר ידו של השיקול הפוליטי על חשבון השיקול המקצועי.

המאמר פורסם בהארץ