איך לגייס את הצעירים החרדים מהשוליים?
בשקט בשקט הולכת ונרקמת גישה חדשה בקרב החברה החרדית, המבקשת לאפשר גיוס סלקטיבי של צעירים שאינם לומדים בישיבה. מול התנגדות רבנים ספרדים, ספקות בציבור המשרת וחששות עמוקים של הצעירים עצמם – יש כאן גם פתח להזדמנות כלכלית, חברתית וצבאית
Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
מבעד למקהלת הקולות הממלאת את חלל החברה החרדית בשל החשש מפני גיוס צעירי הקהילה, מאזינים חדי אוזן יכולים לשמוע בין הקריאות הקצובות של 'נמות ולא נתגייס' גם לחישה אחרת: 'נתגייס, אבל לא כולנו'. בראש מחנה הלוחשים עומד אחד משני מנהיגי החברה הליטאית – הרב משה הלל הירש.
כמנהיג מפוכח מבין הרב הירש שמה שהיה לא יהיה. החברה הישראלית לא מוכנה בשום פנים ואופן להמשיך ולהעניק פטור גורף מגיוס לכל צעיר, אך ורק בשל השתייכותו לחברה החרדית. משום כך מנסה הרב הירש לקדם מתווה לפיו ההנהגה החרדית תאפשר גיוס של כל הצעירים שאינם חובשים את ספסלי בית המדרש, ובתמורה בני הישיבות שתורתם אכן אומנותם ואין להם בעולמם אלא ד' אמות של תורה, יזכו לפטור מהשירות. קווי מתאר כלליים אלו, שכידוע טרם הוסכם עליהם, משאירים מספר נקודות משמעותיות הטעונות בירור.
הנקודה הראשונה היא מה יהיה על רבבות צעירים הנמצאים ב'מקום טוב באמצע': חובשים את ספסלי הישיבה ואף לומדים חלק מהזמן, אך עוסקים גם בדברים נוספים, בין היתר בעבודה לא מקצועית, מדווחת או לא מדווחת. האם גם הם יזכו לפטור, או שמא הם יחויבו להתגייס?
נקודה נוספת היא שאלת רצונה של "הכלה" המיועדת ללכת אל ה"חופה" ותפקידם של ה"שושבינים" וה"חתן". חלק ניכר מהצעירים החרדים שלא לומדים בישיבות, או מאכלסים את 'הישיבות הרכות' – מסגרות ישיבתיות-למחצה המיועדות לנוער חרדי מתקשה, שבהן לומדים רק בהיקף חלקי – שייכים לציבור הספרדי-מזרחי. כלומר, עיקר עתודת המתגייסים המיועדת משולי עולם התורה תגיע כנראה משורות הציבור הזה. עד עתה רוב מוחלט של הרבנים הספרדים עמדו כחומה בצורה כנגד הסדר לא מאוזן זה וקראו לכל צעיר ספרדי באשר הוא לא להתגייס. ייתכן בהחלט שהכלה המיועדת, החברה החרדית-ספרדית, תנוס מזרועות השושבין הליטאי המוביל אותה לעבר חופה בכפייה.
במקביל, כלל לא ברור באיזו מידה הציבור הישראלי המשרת, היינו ה"חתן" בעסקה, מוכן להסדרה 'רזה' ומוגבלת כזו, במיוחד בעת המשבר המתעצם בשירות המילואים וחוסר הלגיטימיות שבמתן פטור גורף למאגר כוח אדם עצום ושבע בציבור החרדי.
בסופו של דבר, כדי להביא צעירים חרדים מהשוליים לצה"ל, צריך להתמודד עם החשש העמוק שלהם מתיוג שלילי בקהילתם ומאובדן זהות ושייכות למחנה החרדי. אבל כפי שהוכח מחקרית בעבר גם על ידי אחד מכותבי שורות אלו, שירות צבאי איכותי מהווה מקפצה לחברה הישראלית ולשוק העבודה כמסלול כמעט בלעדי לניידות כלכלית-חברתית של אוכלוסיות שוליים שמחוץ להגמוניה הדומיננטית. לצעירים הללו, שהם קבוצת שוליים בחברה החרדית והישראלית כאחד, תועלות אלו עשויות להוות שיקול בהכרעה בעניין הגיוס.
בישראל, יותר מאשר במדינות דמוקרטיות אחרות, שירות צבאי משמעותי מהווה תו תקן אזרחי בולט לאזרחות מוערכת ומידת ההקרבה מסמנת את הפרט כמי שתרם את חלקו למאמץ הלאומי למען הקולקטיב. חרדים שיתגייסו מקבוצות השוליים של קהילה זו יאלצו כנראה להמיר בהדרגה את סמל הסטטוס המעמדי החרדי הנחשק של אברך בן-תורה, מעמד שבלאו הכי לא זכו להשיגו ועל כן נותרו בשוליים החרדיים, לטובת תפקידים איכותיים בצה"ל, בעיקר ביחידות הלוחמות. השתלבותם ביחידות קרביות עשויה לסמן אותם כאזרחים תורמים ומועילים, ולזכות אותם במעמד אזרחי-חברתי גבוה מחוץ לקהילתם או בשוליה. אלא שלמרבית הצעירים החרדים, גם אלו שתורתם לא אומנותם, אין כמעט ידע והיכרות עם השירות בצה"ל והאפשרויות הגלומות בו.
אתגר זה לא נעלם מעיניהם של יזמים חרדים בעלי חזון המבינים את גודל השעה ופועלים מאז השבעה באוקטובר, ואף לפני כן, כדי להכין וללוות צעירים חרדים שאינם לומדים בישיבות לשירות קרבי. יזמים אלו לא מקבלים תמיכה משמעותית מהמדינה.
במקום שהממשלה תמשיך לממן בנדיבות מסגרות ישיבתיות-למחצה המיועדות לשמור על נוער חרדי שבשוליים מפני הגיוס לצה"ל, רצוי שבמשרדי החינוך, הרווחה והביטחון יסדירו ויתקצבו את מודל העבודה עם היזמים והמובילים של ישיבות ההסדר החרדיות המכינות את בוגריהן לשירות צבאי. הסדר זה לא יפתור באופן מלא את בעיית השוויון בנטל, אך הוא יאפשר לממש את הצורך האקוטי בלוחמים חרדיים ואיכותיים בצבא העם, וייתכן גם שיועיל לעולם התורה שאינו מצליח לברור את התבן מן המוץ באשר לרמת ואיכות הלימודים בו.
פורסם במקור 'בסרוגים'