להלך אימים על שופטים
בעוד תשומת הלב הציבורית מופנית למלחמה ולחטופים, הקואליציה ממשיכה בניסיונות להשתלט על מערכת המשפט. שינוי אופן בחירת נציב תלונות הציבור על השופטים יאפשר מעתה להתעמר בשופטים ולפגוע בעצמאותם
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
כאילו אין חטופים במנהרות בעזה שחייבים לשחרר מיד, בזמן שמשפחותיהם נחסמות באלימות מכניסה ליציע האורחים בכנסת. כאילו אין פצועים ופגועים, בגוף ובנפש, בזמן שטיפול המדינה בהם ובאלה שטרם שבו לבתיהם שנהרסו, בקושי נראה לעין.כאילו לא היה כאן 7 באוקטובר ולא הייתה כאן מלחמה, נדמה שמטרתה העיקרית של הקואליציה נשארה גם היום השתלטות על מערכת המשפט.
נזכיר שאחת המטרות המרכזיות של "הרפורמה" או "ההפיכה המשטרית" כפי שהוצגה לפני שנתיים, הייתה השתלטות על בית המשפט העליון ועל הרשות השופטת. אז כאשר הקשב הציבורי כולו נמצא לגמרי במקום אחר, עבר אתמול לפנות בוקר בכנסת חוק המשנה את כללי הבחירה של נציב תלונות הציבור על שופטים.
מי בכלל מכיר את מוסד הנציב, שנשמע מעט אפור ומשעמם? מתברר שיש נציב תלונות הציבור על שופטים כבר למעלה מעשרים שנה, אך ספק אם רוב הציבור יודע עליו. "טוב, מה זה קשור להפיכה משפטית, מה לנציב תלונות ולדמוקרטיה?" – בטח תשאלו. "זה בסך עניין קטן ושולי". מתברר שלא קטן ולא שולי.
נציב תלונות הציבור על שופטים מברר תלונות על התנהגות שופטים ודיינים במסגרת מילוי תפקידם. אלה תלונות של אזרחים נגד שופטים ודיינים בכל הערכאות, בין היתר בכל הנוגע להתנהלות, לניהול הדיון ועוד. עד היום הנציב התמנה בידי הוועדה לבחירת שופטים, לפי הצעת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון – ביחד. שני האישים הבכירים צריכים להסכים ביניהם על זהות הנציב.
עד היום נבחר לתפקיד שופט של בית המשפט העליון בדימוס. אדם שכבר לא נמצא במערכת, אבל מכיר אותה היטב, גם בערכאות הנמוכות וגם בעליון.
אבל, הנציב האחרון פרש כבר לפני כשנה ומאז לא מונה איש לתפקיד. למה? כי שר המשפטים לא רוצה להגיע להסכמות עם נשיא בית המשפט העליון. הוא אף אמר שלא מכיר בשופט עמית כנשיא. למה צריך הסכמות ופשרות אם אפשר "לשנות את הכללים" בחקיקה?
על פי החוק שעבר בלילה, ראו זה פלא, כבר לא נדרשת הסכמה של נשיא העליון. הנציב יבחר באמצעות "ועדה" בת שבעה חברים, שהקואליציה שולטת בה בפועל. בוועדה יכהנו שר המשפטים, שר העבודה, ח"כ שהכנסת בחרה, שופט בדימוס שיבחר על ידי שופטי העליון, שופט בדימוס שייבחר על ידי הנשיאים של המחוזי, דיין בדימוס שייבחר על ידי שני הרבנים הראשיים והסניגור הציבורי הארצי, כך שמבחינה מעשית יהיה רוב בוועדה לגורמים הקשורים בקואליציה.
החוק עצמו נחקק תוך כדי הליך בחירתו של הנציב על פי החוק הקודם (שינוי של כללי המשחק תוך כדי משחק) ופוגע בעקרונות יסוד משטריים.
אחד מעקרונות היסוד של מערכת המשפט הוא עקרון אי התלות של שופטים. על פי חוק יסוד: השפיטה, "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". מערכת בתי המשפט חייבת לשמור על עצמאות ואי תלות. שופט חייב ליישב סכסוך באופן ניטרלי, ללא משוא פנים. החוק פוגע פגיעה קשה בעקרון אי התלות של שופטים ובמעמדם העצמאי. יש בו ניסיון שקוף להלך אימים על שופטים. הנציב הוא המוסמך לברר תלונות נגד שופטים, גם בדרך ניהול משפט, ואף רשאי לנקוט צעדים שונים עד כדי המלצה לוועדה לבחירת שופטים - להדיח שופט. החוק בעצם נותן היתר לאפשרות להתעמר בשופט שהשלטון לא חפץ ביקרו. רק דמיינו את ה"תלונות" שיגיעו ומי בדיוק יהיה זה שיברר אותן.
ובכלל, מתברר שהרעיון להשתלט על מי שמטפל בעבירות משמעת של שופטים הוא לא רעיון מקורי ישראלי. אחת הדרכים שבהן ממשלות בדמוקרטיות בנסיגה משתלטות על בתי המשפט היא דווקא באמצעות שינוי מנגנוני המשמעת על השופטים. למשל, בית המשפט האירופי לזכויות אדם קבע בשנת 2021 שמנגנוני המשמעת שנקבעו בפולין לפני כמה שנים, בהם לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת הייתה שליטה במינוי הגורמים האמונים על הליכי המשמעת ובדיקת התלונות, פגעו באופן קשה באי-תלות השופטים ובזכות להליך הוגן.
שתי נקודות לסיום.
האחת, בישראל, בית המשפט הוא הבלם המוסדי היחיד כמעט על כוחן של הממשלה והקואליציה. אין לנו חוקה נוקשה, אין שני בתים לפרלמנט, אין בחירות אזוריות, אין נשיא עם זכות וטו ואין בתי משפט "על מדינתיים". יש לנו רק בית המשפט להגנה מפני מצב של עריצות הרוב.
השנייה, אין להסתכל על החוק להשתלטות על נציב התלונות במנותק ממה שקורה מסביבנו. החוק הוא חלק מתמונה כוללת: הניסיון של השלטון להשתלט על מערכת המשפט, על שומרי סף, על התקשורת, האקדמיה, ועל כל מה שעדיין ניטרלי, אובייקטיבי, ממלכתי ומקצועי.
פורסם במקור ב-N12