ישראל ומדד "החופש בעולם": מגמת הירידה נמשכת

Photo by Avshalom Sassoni/Flash90

השבוע פרסם ה-Freedom House, מכון מחקר שמרכזו בוושינגטון, את הדו"ח השנתי שלו על רמת "החופש בעולם" (Freedom in the World). מדד החופש המוצג בדו"ח נחשב לאחד הכלים החשובים והמקובלים לבדיקת מגמות ברמות הדמוקרטיה במדינות העולם.

בדו"ח שהתפרסם זה עתה ירד הציון של ישראל מ-74 (מתוך 100) ל-73. הדו"ח מחלק את מדינות העולם ל-3 קטגוריות: חופשיות, חופשיות-למחצה ולא-חופשיות. ישראל עדיין מוגדרת כ"מדינה חופשית", אך אי-אפשר להתעלם ממגמת הירידה המתמשכת, של 8 נקודות בתוך קצת יותר מעשור – מציון של 81 במדד שהתפרסם ב-2014 לציון של 73 כיום. זו כבר הידרדרות של ממש, שמציבה את ישראל ליד מדינות כמו ברזיל ונמיביה.

תופעה זו של "נסיגה דמוקרטית" מוכרת היטב ממדינות אחרות. אבל כיצד היא בדיוק באה לידי ביטוי בישראל?

המדד מתחלק לשני חלקים: זכויות פוליטיות (political rights) וחירויות אזרחיות (civil liberties). הציון של מדינת ישראל בשני החלקים שונה באופן משמעותי: לצד ציון סביר בהחלט של 34 מתוך 40 על זכויות פוליטיות, היא מקבלת ציון נמוך בהרבה, 39 מתוך 60, על חירויות אזרחיות. גם בדוח הנוכחי, הירידה בציון קשורה לחלק של חירויות אזרחיות. נתונים אלה משקפים את התפיסה של ישראל כמדינה שהופכת בהדרגה ל"דמוקרטיה אלקטורלית". זהו משטר שבו יש בחירות חופשיות ותחרות ממשית על השלטון, אבל הוא אינו מחויב במידה מספקת לערכים ולעקרונות דמוקרטים-ליברליים: הגבלה וריסון של הכוח השלטוני, הקפדה על שלטון החוק, ובמידת מה גם הבטחה של זכויות אדם ואזרח.

הציון של ישראל במדד החופש בעולם, 2025-2014

 

הירידה הבולטת ביותר בשנים האחרונות התרחשה עקב פגיעה בחירויות אזרחיות כמו חופש ההפגנה וחופש הביטוי וכן בפעילות החברה האזרחית. דוגמה בולטת היא החקיקה מ-2016 שהחמירה את ההגבלות על ארגוני חברה אזרחית שעיקר מימונם מגיע מ"יישות מדינית זרה". מגמה מזיקה אחרת היא הפגיעה בשלטון החוק: כבר במדד של 2020 צוינה הפגיעה בשומרי הסף הנאבקים בשחיתות, ובשנת 2023 – הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט, שבאה לידי ביטוי בין השאר בעצירת מינויי שופטים ובביטול עילת הסבירות. לצד זה, גם מלחמת חרבות ברזל הובילה לפגיעה בציון של ישראל במדד שפורסם בשנה שעברה: הן בשל הפגיעה בביטחון האישי של הישראלים, והן בשל ריבוי המעצרים המנהליים של פלסטינים. גם חוק הלאום מ-2018 פגע בציון של ישראל. דווקא בתחום התקשורת החופשית "הרוויחה" ישראל נקודה אחת במדד של 2015.

חשוב להדגיש: מדד זה אינו מושלם, ואפשר לחלוק על הכרעה כזו או אחרת שלו. בהחלט אפשר לטעון שהורדת נקודות לישראל בעקבות טבח ה-7 באוקטובר אינה מוצדקת, ובוודאי שהירידה לא נגרמה באשמת ישראל. אבל תופעות אחרות, כמו ההגבלות על החברה האזרחית והפגיעה בשלטון החוק ובמערכת המשפט – בהחלט מדאיגות. בהקשר זה יצוין שישראל חווה ירידה דומה גם במדדים בינלאומיים אחרים. במדד האחרון של V-Dem (שהתפרסם ב-2024), ארגון נוסף המפרסם מדדי דמוקרטיה שנתיים, ירדה ישראל – לאחר יותר מ-50 שנה – ממעמד של "דמוקרטיה ליברלית" למעמד של "דמוקרטיה אלקטורלית" בלבד. וגם במדד הדמוקרטיה של "האקונומיסט" ירד הציון של ישראל בעקביות בשנים האחרונות.

חמור מכך: העתיד לא נראה מבטיח יותר. בכל הנוגע לחופש הפעולה של החברה האזרחית ולעצמאות מערכת המשפט – שני היבטים שבהם כבר הידרדרה ישראל בשנים האחרונות – מקודמים בימים אלה ממש חוקים מסוכנים, כדוגמת החוק שמבקש להטיל מס של 80% על תרומות מישויות זרות לעמותות, או זה שמבקש לשנות את אופן מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים. אישורם של חוקים אלה ושל הצעות מסוכנות אחרות שעל הפרק יבטא בצורה מובהקת את המשך הנסיגה הדמוקרטית בישראל, ויוביל לירידה עתידית נוספת בציון של ישראל במדדים הבינלאומיים. אבל מה שבאמת צריך להטריד אותנו הוא לא מדד כזה או אחר – אלא השחיקה ההדרגתית ביסודות הדמוקרטיה הישראלית.