נשיא על הכוונת
שר המשפטים יודע היטב שהליך מינוי השופט עמית לבית המשפט העליון היה חוקי למהדרין, אבל לאחר שנדרש צו משפטי כדי לחייב אותו לקיים את החוק – ברור שמטרתו של השר לוין אינה להגן על תקינות ההליך אלא לרסק את מערכת המשפט
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
בימים כתיקונם, ב-16 באוקטובר 2023 היה מתמנה השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון, במועד פרישתה של הנשיאה חיות. כי מאז הקמת המדינה כל נשיאי בית המשפט העליון התמנו לתפקידם על בסיס עקרון הסניוריטי.
בימים כתיקונם, לא היה בית המשפט העליון פועל בהרכב חסר של 12 שופטים במקום 15, על כל המשמעויות הנובעות מכך.
בימים כתיקונם לא היה שר משפטים משתק את המערכת, בכל האמצעים הנתונים לו. הוא היה משחרר תקנים, מסייע במינוי שופטים לערכאות הנמוכות על מנת שאזרחי ישראל יקבלו שירות טוב יותר, היה ממנה נציב תלונות על שופטים וכמובן מגן על מערכת המשפט ועל עצמאותה.
אבל אלה אינם ימים כתיקונם.
אלה ימים בהם שר המשפטים סירב במשך 15 חודשים לקבל את העובדה הפשוטה שאין לו רוב בוועדה לבחירת שופטים לקדם את המועמדים "שלו". ימים בהם ננקטו כל התרגילים האפשריים על מנת לעכב ולמנוע את בחירתו של השופט עמית.
אלה ימים בהם נדרש היה צו של בג"ץ על מנת לכנס את הוועדה ועוד צו על מנת לחייב את השר להעלות להצבעה את בחירת הנשיא.
אלה ימים בהם נדרש צו שיפוטי כדי לחייב את השר לפעול על פי החוק.
אלה ימים בהם השר לוין החליט לא להשתתף בדיון ובהצבעה, וכך גם שני נציגי הקואליציה הנוספים, השרה סטרוק וח"כ קרויזר.
אבל גם אם שלושה חברי וועדה "מחרימים את הדיון" – על פי החוק וגם על פסיקת בג"ץ, אפשר להצביע בוועדה ולבחור שופטים. כן, זה לגמרי חוקי לדון ולהצביע על מועמדותו של עמית לכהונת נשיא העליון, גם אם שלושה חברי הוועדה מחרימים את הישיבה.
הרוב הדרוש להצבעה הוא רוב המשתתפים לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק בתי המשפט: "הצעת הועדה על מינויו של שופט תהיה על דעת רוב חבריה שהשתתפו בהצבעה".
בבג"צ רגב נ' שר המשפטים משנת 2020, נידונה עתירה נגד החלטות שהתקבלו בישיבה של הוועדה שהתקיימה בהרכב חסר של 6 מבין 9 חבריה, שם נקבע כי:
"... בהחלטת הוועדה נטלו חלק רוב חבריה – שישה מתוך תשעת חבריה המכהנים – כאשר בענייננו שלושת החברים האחרים שנעדרו מן הישיבה החליטו "להחרים את ישיבת הוועדה"... לפיכך, משעה שכל חברי הוועדה שהשתתפו בישיבה ונטלו חלק בהצבעה על המועמדים... התקיימה הוראת סעיף 7(ג)(1) לחוק בתי המשפט..."
ולמרות שהכל נעשה מכוח חוק ועל פי חוק ובהתאם לפסיקה, לאחר בחירתו של השופט עמית לנשיא הודיע שר המשפטים כי אינו מכיר "בכב' השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון, וההליכים במסגרתם "נבחר" פסולים מן היסוד ובלתי חוקיים".
נדמה שהשר יודע היטב שההליך היה חוקי למהדרין. למשל שהרכב הוועדה הוא חוקי וחברי הוועדה לבחירת שופטים, ובהם שני חברי לשכת עורכי הדין וח"כ קרין אלהרר, נבחרו לוועדה באופן דמוקרטי.
ונדמה שהשר יודע שהמקום לשאול שאלות אודות אותה "עננה כבדה" לדבריו, שאגב צצה בתזמון פלאי, ושלכאורה רובצת מעל ראשו של השופט עמית הוא הוועדה לבחירת שופטים. כמו שקבע בית משפט מוסמך בישראל: "הגורם המוסמך לדון בהסתייגויות ביחס למועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון הוא הוועדה לבחירת שופטים... על השר להביא את בקשתו לפני הוועדה, ולא לפנינו..."
ונדמה שהשר יודע היטב שהוא יכול היה לבוא לוועדה ולשאול את כל השאלות ובסופו של הליך הבירור, הייתה נערכת הצבעה על המינוי.
ונדמה שהשר יודע שאם הוא סבור שההליך לא חוקי ופסול מן היסוד, זו טענה שצריכה להישמע בפני בית משפט, ואין הוא, כשר משפטים, מוסמך לקבוע מה חוקי ומה לא.
אבל במקום זאת, בחר השר להודיע כי הוא "אינו מכיר" בנשיא הנבחר. זו אמירה שמשמעותה בעיקר במישור הציבורי, להבדיל מהמישור המשפטי.
וישאל עצמו אדם מן הישוב: מכוח מה עלי לציית לפסק דין של בית המשפט? האם גם אני יכול לומר ש"איני מכיר" בסמכותו של השופט, השוטר, או השר?
אם תהיתם - כך בדיוק נראה ריסוק של מערכת המשפט.
למרות הימים הקשים של מלחמה, של חטופים בעזה שטרם שבו, של צורך אמיתי במאמץ משותף לבנות ולתקן, נדמה שמה שמענין את שר המשפטים ואת חלק מחבריו בקואליציה הוא עוד מלחמה, הפעם מלחמה בשלטון החוק, במערכת המשפט ובעצמאותה.
בימים כתיקונים ובמדינה מתוקנת - לא היה יכול מי שכך מתבטא, לכהן כשר משפטים. זה פשוט היה נתפס בלתי סביר באופן קיצוני. האם מכאן ואילך נוכל לומר שאנו לא מכירים בסמכותו של שר המשפטים לכהן כשר, או בסמכותם של חברי הכנסת לחוקק או בסמכותו של כל מי שנבחר כדין למלא את תפקידו? כך נראה תחילתו של משבר חוקתי. עוד לא מאוחר להתעשת.
פורסם לראשונה ב-N12