האם לשר המשפטים יש חסינות?

Photo by Canva

בסוף השבוע שעבר קבע בג"ץ כי על שר המשפטים להעלות את בחירת הנשיא לבית המשפט העליון להצבעה בוועדה לבחירת שופטים עד ליום 16.1.2025. זו בעצם ההחלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יריב לוין, נוכח העיכוב המכוון במינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון.

שר המשפטים ביקש לדחות את העתירה. בין היתר, הוא טען כי הפעולות שהוא עושה בנוגע לוועדה לבחירת שופטים נעשות "במסגרת מילוי תפקידו". לכן, לדעתו, הבקשה להשית עליו קנס או מאסר, עומדת בניגוד לחסינות המהותית, המעוגנת בחוק חסינות חברי הכנסת. 

אלא שכינוס הוועדה לבחירת שופטים היא פעולה שמבצע השר לוין לא כחבר כנסת, אלא כחבר ממשלה, כשר המשפטים. האם בכלל יש לשרים חסינות מהותית על מה שהם עושים "כשרים?" 

השאלה הזאת עדיין לא נבחנה לעומק בפסיקה, אך נראה כי הפרשנות הנכונה של הדין היא כי לשרים אין חסינות מהותית לגבי פעולות שהם עושים כשרים (למעט חריג אחד הקבוע במפורש בחוק איסור לשון הרע), אלא רק על פעולות שנעשו או התבטאויות שנאמרו במסגרת הפרלמנטרית. 

חוק החסינות קובע כי "לעניין חוק זה, דין שר או סגן שר שאינו חבר הכנסת, כדין שר או סגן שר שהוא חבר הכנסת". מכאן כי הוראות חוק החסינות חלות גם ביחס לשרים. עם זאת, החסינות המהותית המעוגנת בחוק החסינות קובעת כי לחבר הכנסת תהא חסינות מפני נקיטה בהליכים משפטיים, פליליים ואזרחים, על התבטאויות ופעולות שנעשו במסגרת מילוי תפקידו או למען תפקידו כחבר כנסת. 

לדעתנו, הפרשנות הנכונה, בניגוד אולי לגישתו של השר לוין, היא כי שרים שהם חברי כנסת נהנים מחסינות מהותית רק על מה שהם עושים כחברי כנסת, ולא כשרים. מכאן כי גם שרים שאינם חברי כנסת יזכו לחסינות מהותית רק על פעילות פרלמנטרית.

השאלה אם עומדת לשרים חסינות על מה שהם עושים במסגרת תפקידם ברשות המבצעת, כמעט שלא נדונה בפסיקה. בפסק דין מלפני עשרים שנה, ערעור אזרחי שעסק במודעה שפורסמה ביוזמת השר רפאל איתן בעיתון ג'רוזלם פוסט, אימץ בית המשפט המחוזי את קביעת בית המשפט השלום, לפיה הענקת החסינות לשר שאינו חבר כנסת נועדה להגן על שר במסגרת פעילות הדומה לפעילות שמבצע חבר כנסת ולא בפעילותו כזרוע של הרשות המבצעת. 

גם בחינה של ההיסטוריה החקיקתית מובילה למסקנה דומה. מדיוני הכנסת בעניין חוק החסינות עולה כי מה שעמד לנגד עיניו של המחוקק הוא הרצון להבטיח כי שרים שאינם חברי כנסת יוכלו לבצע בחופשיות את הפעילות בכנסת (הגעה לכנסת, נאום וכו'). 

אין ספק כי הסמכות לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, סמכות המוקנית לשר מכוח החוק, היא פעולה מיניסטריאלית מובהקת. היא נעשית על ידי שר המשפטים בכובעו כחבר ממשלה ולא כחבר כנסת. לכן, על פעולה זו אין חסינות מהותית. 

יתרה מכך. אפילו אם בית המשפט לא יקבל את הפרשנות שלנו ויקבע כי לשרים יש חסינות מהותית גם על פעולות שהם מבצעים כשרים, לשר לוין לא תעמוד חסינות במקרה זה. יש לזכור כי החסינות המוענקת לחברי כנסת אינה מוחלטת. לא כל התבטאות או פעולה מוגנת. הפסיקה אימצה את מבחן "מתחם הסיכון הטבעי" הקובע את "גבולות הגזרה" של החסינות המהותית. על פי מבחן זה, ההגנה שתוענק להתבטאויות (להבדיל ממעשים) תהיה רחבה יותר, שכן הביטוי הוא הכלי המרכזי של חבר הכנסת - נאומים, ראיונות וכיוצ"ב. בנוסף, בית המשפט מייחס חשיבות לשאלה האם ההתבטאות או המעשה (המהווים עבירה פלילית או עילה לתביעה אזרחית) הם מכוונים ומתוכננים מראש, או שחבר הכנסת "גלש" אליהם בטעות. 

במקרה של השר לוין, ברור כי ההימנעות מהבאת מינויו של נשיא לבית המשפט העליון להצבעה בוועדה היא פעולה מתוכננת ומכוונת. לא מדובר בפעולה אליה "גלש" השר לוין בטעות או בהיסח הדעת. 

כך או אחרת - יש לקוות כי שר המשפטים ימלא אחר פסיקת בג"ץ ויביא לבחירת נשיא לבית המשפט העליון בהקדם.