פסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים | כל מה שחשוב לדעת
שלושת השופטים בבג"ץ 1711/24 התנועה לאיכות השלטון נ' שר המשפטים קבעו כי יש לפרש את החוק כך שבחירת נשיא לבית המשפט העליון תצריך הסכמה של רוב רגיל בקרב חברי הוועדה ולא רוב מיוחד של שבעה חברים, כפי שטען לוין. הם הורו לשר לכנס את הוועדה ולבחור נשיא, משום שמדיניותו לא לעשות כן במצב הנוכחי חרגה מהוראות הדין.
בג"ץ פסק פה אחד (בהרכב של שלושה שופטים: יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין) כי על שר המשפטים לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום ולכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם בחירת הנשיא בסמוך לאחר חלוף 45 הימים הנדרשים לפי כללי הוועדה לאחר פרסום זה.
ב-16 באוקטובר 2023 פרשה הנשיאה בדימוס של בית המשפט העליון אסתר חיות עם הגיעה לגיל פרישה. בנוסף לנשיאה בדימוס חיות, בחודש אוקטובר גם פרשה מבית המשפט העליון השופטת בדימוס ענת ברון, ובעוד כחודש יפרוש גם השופט עוזי פוגלמן. על כן יש צורך למנות נשיא מקרב השופטים המכהנים וכן למנות שלושה שופטים חדשים לבית המשפט העליון, המכהנים בו כיום 13 שופטים מתוך 15 השופטים שאמורים לכהן בו לפי החלטת הכנסת.
נשיא בית המשפט העליון מתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירת הוועדה לבחירת שופטים, מקרב שופטי בית המשפט העליון. בעוד שנקבע בחוק שבחירת שופטי בית המשפט העליון בידי הוועדה לבחירת שופטים צריכה להיות על דעת שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה (בחירת שופטים ליתר בתי המשפט היא ברוב רגיל), לא נקבע בחוק במפורש רוב מיוחד הנדרש לבחירת נשיא בית המשפט העליון. בבחירת נשיא בית המשפט העליון מקובל עקרון הסניוריטי, כלומר הוועדה לבחירת שופטים בוחרת לנשיא בית המשפט העליון את השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון. הבחירה האוטומטית בוותיק השופטים לנשיא בית המשפט העליון נועדה להבטיח את אי-תלות השופטים ואת יציבות בית המשפט והיא מונעת פוליטיזציה של הליך המינוי.
שר המשפטים יריב לוין החליט שהוא לא מעלה לדיון בוועדה לבחירת שופטים נושאים שנמצאים במחלוקת, כמו סוגיית מינוי נשיא בית המשפט העליון, אלא רק אם יש הסכמה רחבה. על כן, לא מונה נשיא עד היום ולא נבחרו שני שופטי בית המשפט העליון.
מכיוון שמאז פרישתה של הנשיאה בדימוס חיות לא מונה לה מחליף, מכהן כממלא מקום הנשיא מי שהיה המשנה לנשיאה השופט עוזי פוגלמן. זאת, בהתאם להוראת סעיף 29(א) לחוק בתי המשפט, שלפיו אם נתפנה מקומו של נשיא בית המשפט העליון וכל עוד הנשיא החדש לא התחיל לכהן, ימלא המשנה לנשיא את התפקידים המוטלים על הנשיא. מצב זה הוא מצב חסר תקדים בתולדות בית המשפט העליון. משנת 1948 השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון החליף את הנשיא היוצא תוך זמן קצר (של עד כחודש) מפרישתו.
ראשית, שלושת השופטים קבעו כי יש לפרש את החוק כך שבחירת נשיא לבית המשפט העליון מצריכה הסכמה של רוב רגיל של חברי הוועדה שמשתתפים בהצבעה, ולא רוב מיוחד של שבעה חברי ועדה כפי שנחוץ לשם בחירת שופט לבית המשפט העליון. בכך דחו השופטים את עמדת שר המשפטים.
שנית, השופטים הכירו בכך שלשר המשפטים שיקול דעת בשאלה מתי יש לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון, ובתוך כך הוא רשאי להביא בחשבון את השיקול של הגעה להסכמה רחבה. לכן גם כיבדו השופטים את שיקול דעתו, ועיכבו את מתן ההכרעה כדי לאפשר לו למצות את הדיונים ולהגיע להסכמה רחבה בוועדה על מינוי נשיא בית המשפט העליון.
יחד עם זאת, הם פסקו כי בעת הזו, מדיניות שר המשפטים להגיע להסכמה רחבה משמעותה איון התכלית העיקרית של החוק, שהיא "מניעת מצב שבו אין נשיא קבוע לבית המשפט העליון; ולפגיעות ולנזקים הנגרמים לבית המשפט העליון, לרשות השופטת ולמערכת אכיפת החוק, בשל אי-מינוי נשיא כאמור". זאת, על רקע העובדה שמדיניות שר המשפטים מסכלת את מינויו של נשיא בית המשפט העליון, "משך למעלה משנה" (לפי השופטת וילנר), "בהגיענו לנקודה של שיתוק מערכות" (לפי השופט שטיין), כש"קיים צורך מערכתי אקוטי במינוי נשיא" (השופט גרוסקופף). במצב זה, מדיניות שר המשפטים "משנה את המנגנון הקבוע בחוק לבחירת נשיא בית המשפט העליון, וחורגת אפוא מהוראות הדין" (השופטת וילנר). על כן, על השר לממש את חובתו ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא.
שלישית, בית המשפט דחה את טענות שר המשפטים על ניגוד עניינים של השופטים. כפי שהסבירה השופטת וילנר, מינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון אינו אינטרס אישי של השופטים, אלא אינטרס של הציבור כולו, משום שמינוי הנשיא חיוני לתפקודה התקין של הרשות השופטת.
בעניין זה דחה בית המשפט את העתירה שדרשה לחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים על מנת לבחור את השופטים החסרים בבית המשפט העליון. בית המשפט פסק כי אין עילה להתערב בהחלטת השר בשלב זה, משום שמדיניות השר להשיג הסכמה רחבה בבחירת השופטים ולכן לא לכנס את הוועדה עד להשגת הסכמה זו אינה מתעלמת ממטרת החוק, שדורש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה.
עמדת שר המשפטים בעתירה יוצגה בבית המשפט באמצעות ייצוג פרטי נפרד שהתירה היועצת המשפטית לממשלה. בכל הנוגע לחובה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם בחירת נשיא לבית המשפט העליון, דחה בג"ץ את עמדת שר המשפטים וקיבל את עמדת היועצת המשפטית לממשלה.
יש לקוות שעקרונות בסיסיים של כל מדינת חוק דמוקרטית יישמרו וששר המשפטים יכבד את פסיקת בית המשפט העליון. אם כך ינהג שר המשפטים, לא צפוי משבר חוקתי. אם שר המשפטים יסרב לקיים את צו בית המשפט ולא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים כפי שנפסק, ניכנס לתחומיו של משבר חוקתי.
בפסק הדין הבהירה השופטת וילנר כי גם עם פרישתו של ממלא מקום הנשיא השופט פוגלמן, "לא ייווצר ואקום בניהול הרשות השופטת". כלומר, עד להיבחרו של נשיא חדש, ימלא את מקומו השופט יצחק עמית, על פי הוראת סעיף 29(ב) לחוק בתי המשפט, שלפיו בתקופה זו "יכהן כממלא מקום הנשיא הוותיק שבשופטי בית המשפט העליון". יחד עם זאת, לנוכח תגובתו של שר המשפטים לפסק הדין, לא ברור אם הוא ישתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון שהוועדה לבחירת שופטים תבחר לאחר כינוסה. אם אכן יפעל כפי שאיים, ייפגע תפקודה של הרשות השופטת, לנוכח הסמכויות שעל השר ועל הנשיא להפעיל ביחד ובהסכמה בבתי המשפט, כגון מינויים שונים במערכת.
למאמר דעה על בחירת נשיא
ביהמ"ש העליון בשיטת הסניוריטי
למאמר דעה על הבעייתיות של אי-מינוי
נשיא ביהמ"ש העליון, בפרט בשעת מלחמה